לא, זה פשוט לא ייאמן שנשים בשלות, אינטליגנטיות ופמיניסטיות, עדיין רואות בבתולים ערך מקודש. לא רוצה להיכנס לתחתונים של אף אחת, אבל כשציפי חוטובלי מכריזה בראיון ש"למרות שאני אישה מאוד יצרית, את העולם המיני שלי שמרתי לנישואים כי אני מאמינה בחיי קדושה" - אני חייבת להגיד לרווקות הדתיות: תעשו מה שבא לכן. די כבר עם הטירוף הזה, אין שום דבר מקודש בדיכוי הייצר

הוא מגיח לעולם ומהרגע הראשון אתם מכרכרים סביבו, קוראים לו "הנסיך שלנו" ועושים ככל יכולתכם לדאוג שלא יקרה לו דבר. והחינוך? אה, הוא כבר יחכה לשלב יותר מאוחר. בסדרת כתבות חדשה מסבירה דפנה תייר למה חינוך לגבולות צריך להתחיל כבר מהרגע הראשון - ואיך תעשו זאת נכון

כשילדיי היו קטנים, הם ידעו שבשעה שמונה וחצי בערב הם במיטה. מאותו רגע, לי היה זמן לעצמי - יכולתי לצפות בטלוויזיה, לשטוף כלים, לקרוא ספר, לעבוד קצת. זה לא תמיד היה פשוט, ואני יודעת שלפעמים הם הלכו לישון כועסים או מתוסכלים, אבל גרמתי להם להבין שאין להם ברירה. כי גם לאמא מגיע זמן לעצמה; מיכל דליות מזכירה להורים שיש להם יש זכויות בבית

מחקר של אוניברסיטת אוקספורד שנערך בקרב 3,500 זוגות, גילה שבני הזוג המתקשרים דרך האתר באופן קבוע מנהלים זוגיות פחות מספקת. כמו כן, ככל שתקשרו ביניהם יותר בעזרת אמצעי תקשורת מקוונים, כך היו פחות מאושרים. "זוגות חייבים לתקשר דרך מגע, קול ועיניים", אומרת יועצת זוגית

זה קרה בוקר אחד, היא אמרה לי "אני לא רוצה שתיקח אותי לגן! רק אמא!". כששמעתי את ה"רק אמא" הזה עוד כמה פעמים, הבנתי – הגיע שלב ההורה המועדף. וכשגיליתי שזה לא אני, זה כאב. זהו? חלום "הנסיכה של אבא" נגוז לו? רועי ג'ערני מנסה לכבוש שוב את לבה של עלמה

קל מאוד להאשים בגזענות את המורה מחיפה, שלכאורה השוותה בין רוסים לנאצים. קל מאוד גם להפיל את האשמה על מערכת החינוך, שלא מטפלת מספיק בנושא. אבל מה איתנו, ההורים? האם אנחנו לא מדברים בלשון סטראוטיפית או צוחקים מבדיחות עדתיות? ברור שכן. והילדים שלנו שם, שומעים ומפנימים. אז כדי שזה ישתנה, אנחנו קודם כל צריכים להשתנות