קֹרח היה הראשון בהיסטוריה היהודית שקיבץ סביבו אנשים תחת אידיאולוגיית האפליה. לפי המדרש, זה בכלל היה רעיון של אשתו

קֹרח בסך הכל רצה להיות אחד שיזכרו, אבל שגיאתו הייתה שהשתית את נצחיות קיומו על הזיכרון האנושי. בניגוד לכך, הרעיון העמוק של "העולם הבא" הוא שיש מי שזוכר - והרוח קיימת לעד. ויש לזה גם קשר לוויכוח על נוסח ה"יזכור"

מה חשב לעצמו קרח, שהיה איש פיקח, כשהחליט למרוד במשה? חז"ל מסבירים ש"עינו הטעתה אותו". ממש כמונו, שלעתים מסתכלים על המציאות רק מהזווית שלנו - ושוגים בפירושה

קרח, שאינו שייך לאליטה השולטת, מבקש מקום בהנהגה. לכאורה בקשה לגיטימית, אלא שכמי שבא מבחוץ, הוא רק תוקף - ולא מציע איזושהי חלופה. ממש כמו כולנו, הפטורים מהאחריות המוטלת על כתפי מקבלי ההחלטות

אריה דרעי הבחין בהזדמנות, ורתם את הכשרות כדי לרכוב על מחאת הקוטג'. גם אם מחיר הגביע לא בנפשו - הקרב ראוי, שכן גופי הכשרות יודעים להסיר את ההשגחה כשיש רקדניות בטן, או כשהמוכרת "יהודיה משיחית", אבל לא כשיש עוולות חברתיות