אביו הציע שילך לטיפולי המרה ועדיין מנסה לשדך אותו ללסבית, הרב בישיבה ניסה ללא הצלחה לדלות ממנו פרטים על הנטייה המינית שלו – אבל יצחק (יצ) מנדל, כוכב רשת בהתהוות, טוען שמעולם לא היה בארון, הוא היה בוויטרינה. עכשיו הוא חולם על בן זוג ("רצוי דתי"), ומסביר למה הוא לא מוכן לוותר על אף אחד מהעולמות

אם אנחנו עובדי אדמה יום ולילה, קיץ וחורף, מתי נפתח ספר? מתי נצדיק את התואר "עם הספר"? שנה אחת מתוך שבע אומרת: שבת לה'

דיינים שמשפילים את המועמדים לגיור בשאלות אזוטריות, כאלה שרוב הציבור הדתי לא היה יודע לענות עליהן, מסמלים את המציאות המרה: היהדות הפכה להיות בדלנית ולא מקבלת. שומרי הסף של הממסד הדתי פועלים בשוליים הרחוקים של ההחמרות

הצורך האנושי הגדול ביותר הוא למצוא סדר אלוקי בחיים. אנו שמים את משענתנו על ההיגיון, ומתבוננים על המציאות דרך השכל. אבל זה לא המתכון לאושר, אלא ההפך. אזכור השמיטה בהר סיני שומט את הקרקע מתחת להיגיון, ומוביל ליסוד האושר

אנחנו זן של מתמכרים, וכשאדם לא מתמכר לנטיותיו שלו - הוא משתעבד מרצון לחברה שלו. הסיפור היהודי הוא סיפור של שעבוד: העבדות במצרים, השעבוד לעבודת האדמה, החובות שבין איש לרעהו. ובכל פעם אנחנו נדרשים לצאת מחדש לחירות בתהליך שלעולם לא ייגמר, אך בכל שמיטה ובכל יובל יהיה עמוק יותר

כל אדם, בהתאם לתפקידו ומעמדו בחברה, הוא מעין כהן. עליו לקדש שם שמיים ולהיזהר שבכל מעשיו לא יחלל חלילה את ה'

ציון המקום "בְּהַר סִינַי" בפתיחת פרשתנו כמקום שבו נאמרה מצווה השמיטה עורר את השאלה הידועה שהובאה ברש"י: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני!". כמענה לשאלה זו הציע רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר" הצעה שעל פיה יש קשר בין מצוות השמיטה והיובל לבין הר סיני

סיטקום בבימויו של יריב הורוביץ ובכיכובם של ציפי שביט ומולי שולמן, שעולה ב-ynet מידי שבוע, מבקש להנגיש את המסורת היהודית על ידי שילוב בין קומדיה פרועה לעיון בפרשת השבוע. צפו בפרק ה-32 של הסדרה - פרשת בהר