גבריאל מוקד שני אקדחים רוב זמנו הוקדש עכשיו לאימון מתמיד עם שני אקדוחיו. הוא חגר עתה את שניהם, האקדח הימני והאקדח השמאלי, על מותניו, לא רק בעת עירות ומיפגשים עם ידידים, כדי לעודדם ועם יריבים, כדי להרתיעם, אלא גם בעת שינה, בעודו בודד מפורקד בלי חלומות, על דרגש נזירי בתא הפיקוד שלו, במיבצרו הזנוח, שנוכחות נשית לא ניכרה בו יותר באמת. לפחות על-פי ההלכה הקרבית, שנתאמן על-פיה שוב ושוב, בהתאם לקונטרסי-ההדרכה שלה, שמצא במקומות בלתי-צפויים, הוטל עליו ...

בעשורים האחרונים הפכה הרבנות הראשית לישראל לכלי כמעט חסר משמעות. החרדים, שרבניהם מנהלים אותה, בזים לה. הדתיים הלאומיים, שרואים בה כמעט כלי קודש, חשים בה כזרים בביתם. החילוניים, במידה רבה של צדק, מזהים בה גוף עוין, מנכר ומנוכר. הרבנות הייתה לממסד שקשה לחיות איתו וקשה לחיות (וגם למות, להינשא ולהתגרש) בלעדיו. עד לא מכבר יכול היה הציבור החילוני לבוא בטענות רק אל עצמו. נציגיו בכנסת צעקו נגד החרדים, חלקו על כל תג בתפיסת עולמם אבל ברגע המכריע, תמורת אתנן פוליטי משתנה, נתנו להם את מה שרצו. ...

לא כל הילדים מחוברים למסכי הטלוויזיה והטאבלטים