זהו סיפור די בנאלי על בנק, על זוג צעיר ועל רמאות מתמשכת. פרטי הסיפור והנפשות הצעירות נסתרות באפלולית של בושה. אז הנה סיפור, לא מיוחד, יש כאלה רבים. בני הזוג ע. הגיע למעמד החתימה על קניית דירה, הם היו כבר בתחתית האפשרויות הכספיות, וחובות מעבר לאוזניים. המשפחה גוייסה למאמץ, כל מי שיכול תרם את חלקו בסכומים שונים לעזור לבני הזוג. הימים ימי המחאה, בשדרות רוטשילד בתל אביב אוהלים זרועים, וצעירים זועמים צולבים את מחיר הקוטג'. אבל לצעירים שזקוקים להחזיר חובות, ולשלם סכומים מטורפים ...

סוף סוף מצאתי את הייעוד האמיתי שלי: הכנת סנדוויצ'ים עם קוטג' ועגבנייה באמצע הלילה. או, אם תרצו את זה בצורה מדויקת יותר: הכנת סנדוויצ'ים עם קוטג' ועגבנייה באמצע הלילה- תוך כדי צפייה בסרטים דוקומנטאריים על מלחמת העולם השנייה (עם דגש על המתקפה הגרעינית על יפן). זו ההתמחות האמיתית שלי. אני מגיח באמצע הלילה, כמעט בחשאי, מרוכז במטרה, פותח את המקרר, לוקח את הקוטג' 9% ואת העגבנייה האדומה, זורק אותם על פרוסת לחם, לוקח צלחת מהארון, שם את הסנדוויץ' על הצלחת ומתחיל לצעוד בחזרה אל עבר הסלון- אל ...

אתמול קיבלתי מייל מאחת הקוראות של הבלוג אשר סיפרה לי בבהלה ש"הבלוג שלך על דויד גרוסמן כלשונו פורסם ביום שישי האחרון בשבועון הלוס-אנג'ליני 'שבוע ישראלי', בחתימתו של אחד בשם מיכה קינן... אם זה לא הפסבדונים שלך, אז מישהו הקורא לעצמו עורך השבועון ומופיע תחת השם גל שור, עשה תרגיל פיראטי וחייב לשלם, להתנצל, או להוציא את עצמו ממעגל העיתונאות! אז בשם היושר הפנימי, היידה, ליאור! קח יוזמה ותבוא גאולה לעולם ויפה שעה אחת קודם". ובכן, אין לי פסבדונים, אני לעולם לא נוהג ...

בפעם האחרונה שכתבתי פוסט מלא כאן בבלוג, היה זה ב-3 לנובמבר 2010 (את פוסט הפרידה שכתבתי בפברואר 2011 אינני מחשיב). מאז חלפה שנה. במשך שנת ההעדרות הייתי עסוק בעיקר בלכתוב את הטור שלי במוסף "סופשבוע". בשאר הזמן הייתי עסוק בלחשוב על מה אני אכתוב בטור שלי ב"סופשבוע". כך שלא ממש היה לי זמן להתפנות למלאכת כתיבת הבלוג. (ואילו עכשיו כשהחלטתי סוף סוף להפסיק לחשוב, יש לי יותר זמן פנוי).מה שכן אני חייב להגיד שבמהלך "שנת השבתון" הזו מצאתי את עצמי לא פעם ...

אני בעמוד 18. וכבר אני רוצה לתלות את עצמי במרפסת, ליד הכלוב של השרקניות, ולהוסיף פתק קטן עם הצהרה קטנה עוד יותר: "מצטער, לא יכולתי לסבול את זה יותר. בחיי שזה הספר הגרוע והמייאש ביותר שיצא לי לקרוא אי-פעם". באמת שכל עמוד בספר הזה הוא עינוי לא-אנושי, טרור מתומלל. ולא, אני לא מדבר על הספר החדש של קרנית גולדווסר, אלא על מדריך ההפעלה עב הכרס של הרשמקול הדיגיטלי תוצרת "פיליפס" מסדרת LFH0632, אשר מונח לו כבר שבועיים על השידה שלי. אחרי שנים רבות בהן ...

בין שלל החדשות הנוראיות- ממטוסים קלים שצונחים בכבדות מהשמיים ועד הטבח של אסד בבני עמו- כמעט ואי אפשר היה להבחין בידיעה הצדדית שהופיעה אתמול, ממש כדרך-אגב, באתרי האינטרנט השונים וסיפרה לנו על האיחוד הצפוי של להקת הביץ' בויז. קצת התאכזבתי לגלות את האפאתיות של אתרי האינטרנט העבריים כלפי הידיעה- שאותי באופן אישי הסעירה לא פחות מכל ידיעה אחרת בחודש האחרון. אחרי הכול מדובר באיחוד של אחת הלהקות הגדולות בתולדות המוזיקה המודרנית וללא ספק הלהקה הגדולה והחשובה ביותר בתולדות הרוק אנד רול (וכשאני אומר ...

טוב, חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה שהפוסט האחרון שפרסמתי היה קשקוש מוחלט. במבט לאחור אני מודה שטעיתי בגדול כשכתבתי אותו ושהוא איננו מדויק. הביץ' בויז הם אכן להקה ענקית ובריאן ווילסון בהחלט עונה להגדרה של גאון מוזיקאלי, אבל בניגוד למה שכתבתי הביץ'-בויז לא יותר גדולים וחשובים מהביטלס. וזה בעיקר מכיוון שאין להם את הגיוון של הביטלס. פעם חבר טוב שלי, מבקר מוזיקה ידוע, אמר לי שהסיבה שהביטלס הם הלהקה הכי גדולה בהיסטוריה היא כי הם היחידים שהצליחו להיות גם להקת הפופ הכי טובה בעולם, גם להקת ...

כלכלה זה ממש לא הקטע שלי. מדי פעם אני מוצא את עצמי מדפדף במוסף הכלכלי וחושב לעצמי בשיא הרצינות האם מישהו באמת מבין את מה שכתוב בו, כי אני לא ממש מצליח. בכלל, יש הרבה דברים בסיסיים מעולם הפיננסים אותם מעולם לא הצלחתי להבין: נניח, למה כל אותם האנשים בוול סטריט תמיד צועקים אחד על השני בכזו פראות? ואיך בכלל מישהו שם זוכר מה הוא אמר למי, ומי אמר לו מה? כאילו, אני לא מבין, מדוע הם לא יכולים להעביר את המסרים האלו באימייל בנחת, ועל מה הבהילות הגדולה? אני בטוח שאם הם יתחילו להעביר את מסריהם בצורה ...