זהו, זה קרה - רגע השיא של העונה ואולי של הסדרה כולה השאיר צופים המומים, המון גופות וכמעט אף אחד שינקה את הדם באחת הסצנות האלימות ביותר ששודרו אי פעם בטלוויזיה

בסרטו החדש חוזר אבי נשר לפילם נואר של שנות השבעים, אלא שבמקום צ'יינה טאון, העלילה מתרחשת בשכונת מוסררה הירושלמית. באופן מפתיע זה עובד ב"פלאות", שמצליח לייצר מסתורין הוליוודי אפל וגם להגיד משהו על החברה הישראלית

לקומיקאים ההומואים ולאלו הסטרייטים שדאגו לשבץ בדיחות מתרוממות היה חלק חשוב בחיזוק הלגיטימיות של הקהילה במאבקה לשוויון זכויות. לכבוד יום הגאווה, מדור אחוז צפיה מצדיע לבולטים בעליזותם

ב"פלאות" של אבי נשר, יהודה לוי מגלם מנהיג דתי וזוכה להפגין את כישורי המשחק שלו כשהוא מסתתר מאחורי זקן ובגדים מלוכלכים. "כל שחקן רוצה לפרוץ את הפוסטר ולחשוף את התלת ממדיות הנפשית", הוא אומר, ומדבר על החיבור לדת והחתונה עם נינט: "לא יודעים מתי, כרגע חיים את האירוסים בכיף"

חום אימים, אלפיים איש ובר רפאלי אחת - בשני טייקים: רן בוקר העביר את יום האודישנים ההמוני של "אקס פקטור ישראל" בקרב אנשים עם תקווה קטנה וחלום גדול: הם מבינים שזה בלוף, שהם כאן בעיקר בשביל למלא את המסך בצילומי הפרומו - אבל על הצ'אנס שלהם להפוך לכוכבים הם לא יוותרו בקלות

שאלות חברתיות, מאבק בין גזעי וסוגיות פמיניסטיות. איך נהפך הריקוד מנענע העכוזים, ה"טוורק", לפרובוקציה התרבותית החדשה?

מסע הזוי ואפל בעיר ירושלים שמתחבר לביקורת חברתית, אנימציה, ואבדן אמונה. מה עוד צריך בקולנוע טוב? תסמכו על אבי נשר שיספק לכם אותו. ביקורת