עם הלהיטים הגדולים "אל תעזבי ידיים" ו"פשוטים" ושירי סליחות לקראת יום הכיפורים • הצטרפו לשידור הישיר מסוסיא הקדומה שבהר חברון

במהלך השנים פיתחנו אובסס לנסיכות בריטיות שאחרי שעות העבודה חושפות את האדם שהן באמת. זה בדיוק מה שעשתה הנסיכה יוג'יני, שהודיעה על הריון ראשון ומרגש וימים בודדים לאחר מכן נצפתה ברחובות לונדון בלוק נוטף שיק

ילד הבר מצווה המקסים הזה גדל להיות חלק מצמד קומי מצליח ושחקן קבוע בתוכנית הסאטירה הוותיקה בישראל • מצליחים לזהות, או שצריכים עוד רמז?

בשנים האחרונות גווינת' פאלטרו עושה צעדים משמעותים, יחד עם כוכבות רבות בביצה, אל עבר עולם הלייף סטייל והרוחניות התובעניים. כעת, לכבוד יום הולדתה ה-48, גווינת' שיתפה תמונה בעירום מלא מטבע מעורר קנאה, והפילה לנו את הלסת לרצפה

האייטיז מתו לפני שלושים שנה, וכבודן כעשור מוזיקלי כבר אינו חבוט כבעבר. קצת פחות מביך בימינו לאהוב אייטיז, בין אם בזכות התנועה ההיפסטרית, או סתם בגלל פריחת הרטרו בתרבות והערגה האנושית הבריאה לנוסטלגיה. ועדיין, גם ממרומי שנת 2020 נלווית לכך ארומה של גילטי פלז'ר. תמונת האייטיז האוטומטית שמצטיירת לנו בראש כוללת לרוב שלל דימויים שנחשבים כנלעגים - מסאונד מכונות תופים וסינתיסייזרים שתלויים על הצוואר כמו גיטרה, דרך לייזרים חותכי ענני עשן של מכונות, שיער נפוח וחותלות, הו החותלות. פרינס היה מגדולי גיבורי האייטיז. היה לו שיער נפוח, בהחלט. הוא הצטיין במכונות תופים ואפילו רשם פטנט (אמיתי!) על סינתיסייזר שתלוי כמו גיטרה. בקליפים הראשונים שלו היו גם היו לייזרים ועשן, וכן, יש לו מבחר של תמונות נהדרות עם חותלות. אבל, פרינס גם היה הגאון המוזיקלי הכי מלהיב, וירטואוזי וחצוף שידע העולם הזה אולי מאז מוצרט - אמן חשוב, חשוב מאוד, ובעולם שבו איכות ונצנצים מייצרים דיסוננס, לקח לו יותר מדי זמן לקבל הכרה ככזה, אם קיבל אותה בכלל. בזמן אמת, הסיקסטיז, הסבנטיז והניינטיז זכו להעלות לתודעה אייקונים מוזיקליים שמשקפים "חשיבות" ו"רצינות": להקות הבנים של הסיקסטיז, הביטלס והסטונס, הגיעו די מהר לרמת קדושה; הקרוס דרסינג השובב של דיוויד בואי או אלטון ג'ון נתפס כאידיאולוגיה פורצת דרך, והגיטרות של נירוונה או פרל ג'אם - כמהפכה מוזיקלית. פרינס לעומת זאת פוספס על ידי רבים שעבורם האייטיז היו העשור המרגיז הזה שמצמיח גיבורי MTV מיניים מדי, מוחצנים מדי, שחורים מדי, שמחים מדי - ומפריע למוזיקה ה"חשובה והטובה" של פעם להמשיך ולשלוט בכיפה. רק תשאלו 190 אלף ממעריצי הרולינג סטונס: בשנת 1981 הם אלה שהבריחו אל מאחורי הקלעים את פרינס המבוהל, בקריאות בוז, קללות עסיסיות והשלכת פחיות וקרטוני מיץ לעבר הבמה, כשחימם את מיק ג'אגר וחבריו בשתי הופעות בלוס אנג'לס. נכון, מי ששם אותו על הבמה הזאת היה הגיבור שלהם, ג'אגר, שראה את פרינס מופיע בניו יורק ונדלק. עבורו - בהיותו איש רנסנס אמיתי, זו היתה גאונות גולמית ומהפנטת. עבור מעריציו, אותם רוקרים לבנים מקובעים ורודי צוואר, פרינס (כמו גם מדונה או מייקל ג'קסון) היה איום מפחיד על ההגמוניה של הרוק הלבן הגברי והמאוד הומוגני אבל מאוד הטרוסקסואלי.

אחרי חודשים של זוגיות מעוררת קנאה והצעת נישואין, דמי לובאטו נפרדה מהארוס, ומאז הרשת סוערת: היא פרסמה תמונות ללא הטבעת, הוא טען ששמע על הפרידה במדורי הרכילות ושהוא עדיין מחכה לשיחה ממנה

לפי דיווחים בתקשורת האמריקאית, אולפני דיסני מוציאים לדרך סרט המשך לעיבוד המחודש של "מלך האריות". ברי ג'נקינס, שפרץ עם "אור ירח" זוכה האוסקר, יביים את הפרויקט