אני מצר על כך, שבוועדת הייעוץ שמינה נתניהו, יש משקל למי שיורה נופת צופים של פופוליזים זול, ומצליח לעטוף אותו באמירות שנראות כמדעיות. לדעתו, השיטה הנוכחית הוכיחה את עצמה, ויש לחוזקה

אמנם הזכות לדיור מוכרת במשפט הבינלאומי, וגם במשפט בישראל יש הכרה מסוימת בזכות לדיור אך היקף החובה של הממשלה במימוש הזכות אינה ברורה. גם הדרישה הנשמעת לאחרונה ל"דיור בר-השגה" מעורפלת. לא מובן כיצד קובעים את הזכות, ומי אמור להחליט על היקף הזכות והזכאים

אני שם נפשי בכפי, נוטל אחריות מקצועית ואישית וקובע באורח חד-משמעי שהסיבה העיקרית לכך היא שאיל ההון נוחי דנקנר הינו בעיני אדם ישר ובעל עקרונות, תופעה חריגה לחלוטין בקרב חבורת הטייקונים במדינה

בישראל הציבור כבר לא מסתפק רק בצמיחה כללית במשק ומתעקש על זכותו להיכלל בה. כנראה שיש משהו באוויר הלבנטיני בימים אלה שגורם לאנשים להבין שמגיע להם יותר מאשר סתם לשרוד את החודש. אנשים נזכרים שמגיע להם גם לקוות ולשגשג

לאט ובשקט החזון הציוני עבר לגור במקום אחר, ואת מקומו תפס הידור (אני נמנע בכוונה מהמילה "הדר"), ואת מקומו תפסה עסקנות (ואני נמנע בכוונה מהמילה "עסקים"), ואת מקומו של הכבוד תפסה "כבודה" במשמעות של מזוודה בשדה התעופה על הדרך לעוד "שליחות" בשם המדינה. החזון הציוני הפך לחזון ציני, והיעד של עצמאות לאומית הפכה לעצמיות כלכלית-אישית