תסריט פסימי שהגו כלכלנים מראה צעד אחר צעד כיצד חדלות פירעון כמעט בלתי נמנעת ביוון עלולה בסופו של דבר להוריד על ברכיה גם את הכלכלה הגדולה בעולם

המועצה הארצית אישרה לשר הפנים לפרסם תקנות שיתירו פיצול דירות * ההיתר כרוך בארבעה תנאים, כולל אישור מהנדס העיר והסכמת 75% מהדיירים

מנהלת הפרויקט להקמת בסיס חיל האוויר טוענת שרדימיקס סיפקה לה בטון פגום למסלולי הבסיס, וכתוצאה מכך חויבה לפצות את משרד הביטחון על האיחור בהשלמת הפרויקט

ועדת טרכטנברג מקדמת מדיניות מתמשכת של חיסול מדינת הרווחה ויצירת מדינה חלשה שלא יכולה לספק לאזרחים את הצרכים הבסיסיים, שמגיעים להם. הטענה שהמדינה הולכת וגדלה והופכת לבזבזנית יותר, כפי שכתוב בדוח הוועדה, היא טענה שקרית שאסור לקבל כמובנת מאליה. אף אחד לא יכול להחליף את המדינה בהספקת שירותי הבריאות, החינוך, והרווחה ואנחנו חייבים לדאוג לכך שההפרטה והפגיעה בשירותים אלה תיפסק

העם רוצה יחס, גם העובדים רוצים יחס, הם רוצים דיאלוג, רוצים שמאחורי הסלוגן "העובדים הם השותפים" יהיה בשר ורצוי איכותי. מנהלים לא הפנימו עדיין, כפי שמוכיחה פרשת תנובה ויתר המונופולים שהפסיקו לתקשר עם הלקוחות ברגע המשבר הכי קריטי בתולדותיהם ובתולדות החברה הישראלית, שתקשורת בכל שלב, במיוחד בשעת משבר, הינה הכלי האולטימטיבי להנעה, גיוס ורתימת ההון האנושי

על מנהיגי המדינה: "כששידרנו חולשה, רימינו את הצד השני והבאנו על עצמנו מלחמה" * על פתרון הסכסוך: " ליצור ביו"ש שתי ישויות, שישתמשו במערכות כבישים נפרדות" * על צדק חברתי: "אם כשמדברים על זה רוצים סוציאליזם, יש לדעת שהשיטה הזו היא אסון" * ועל השכול: "אני חי את הבן שלי שנפל, אבל לא רק אותו" * פרופ' ישראל אומן בראיון מיוחד

ההתנפלות על תקציב הביטחון היא עניין בזוי מהיותה ריקנית דמגוגית וללא תוחלת. בהתבוננות על התקציב הביטחוני, יש גם למשל לבחון את ההוצאות להכנות להתמודדויות השונות העתידיות. האם לוותר על חלק מהן? על אילו? בכמה? מי יעשה זאת?. האם הכסף "שהלך" מתקציב הביטחון לאתגר החברתי, יחזור, בשעת משבר ביטחוני, לביטחון? אז מדוע להתנפל על תקציב הביטחון?

מן הראוי היה לאפשר במוסד לאפשר לפרופ' טרכטנברג להציג את משנתו בוועדה בצורה מסודרת. אך למרבה הצע, ראינו הופעה של שתי חברות כנסת וולגאריות, יוליה שמואלוב ברקוביץ ומירי רגב , היורות כל רגע קריאת ביניים ומונעות מממנו לעשות זאת