הכתבה הזאת עשויה לשנות חיים, וגם מוות: תכירו את ד"ר רוני צבר, מייסד רשת ההוספיס הגדולה בישראל, שמלווה בכל רגע נתון כאלף ישראלים במחלתם הסופנית ויודע להגיד שאין שום צורך לסבול. שיש דרך לסגור קצוות כמו שצריך. שלגיטימי לבחור לא לטפל ופשוט לברוח לתאילנד. או לנסות כל תרופה ניסיונית שקיימת. שענת גוב ומירית הררי חוללו מהפכה. ושספרו החדש הוא המדריך המקיף הראשון לאיך לחיות גם רגע לפני המוות

בשל ביקוש רב לזריקה, שמיועדת בכלל לחולי סוכרת, חל מחסור ארצי, ובעקבות זאת החליט היום משרד הבריאות לא לאשר אותה למטופלים חדשים המבקשים לרדת במשקל. אוזמפיק תינתן רק לחולי סוכרת או למרזים שכבר החלו להשתמש בה

מצבים של פחד מבוקר - כמו נסיעה ברכבת הרים, קפיצת באנג'י וכן, גם צפייה בסרטי אימה - מפעילים את הגוף שלנו ומייצרים חוויה מיוחדת במוח. איך זה שבעידן של מגפות ומלחמות אנחנו עדיין מחפשים אחרי תחושת הפחד? עד כמה מה שניבט אלינו מהמסך מרגיש אמיתי? למה זה כל כך מענג עבור חלק מהאנשים, ולמי הצפייה דווקא לא מומלצת?

יותר ויותר אנשים מגלים שאפשר להתאשפז במיטה בבית בלי לפגוע באיכות הטיפול הרפואי – ואולי אף לשפר אותו. " הצעד הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי", מעידה אחת המטופלות. האשפוז הביתי, שזינק בגל האומיקרון, מונע זיהומים ומקל על העומס בבתי החולים גם בשגרה. אז למה לא כולם מכירים אותו והאם אינטרסים כלכליים מונעים את המשך התרחבותו? "שחררו את החולים, אנחנו פה לעזרתכם", קוראים בקופות לבתי החולים