אחרי הגאווה הלאומית של הומלנד, מגיעה בני ערובה הישראלית (שהלכה גם לאמריקה, כמובן) ומצליחה להיות מותחת ומעניינת למרות הרגעים המבאסים מלאי הפאתוס

כולם חושבים שהם מבינים הכי טוב את לו ריד, וזה בסדר. נעם רותם, לעומת זאת, לא חשב - הוא ידע שהוא מבין; וכשתרגם את חרב דמוקלס, הספיקה לריד האזנה האחת כדי לתת אוקיי

בוולווט אנדרגראונד וגם בקריירת הסולו המופלאה שלו העז לו ריד לכתוב ולשיר על מה שאחרים לא רצו לראות ולהבין, ובדרך שינה את האופן שבו אנחנו חושבים על רוק. פרידה

תכנית בריחה מאחד בין צמד השרירנים המקשישים סילבר סטאלון וארנולד שוורצנגר לסרט בריחה מהכלא קלאסי. אם רק השנה היתה 1989 זה היה להיט, אבל העתיד כבר כאן, וזה לא להיט

לא מספיק להשתמש בטקסט המקורי של וויליאם שייקספיר כדי להפוך עוד ביצוע כמו רומיאו וגולייט למוצדק. ולמרות שטוב לצפות פעם בגרסה לא מקושקשת - התוצאה פה תפלה ושגרתית