יאיר לפיד ("גם הוא אומר לעצמו 'איזה כיף שנתניהו בשלטון'"), השמאל ("הוא זה שאשם שיש קיצוניות בימין"), שרה נתניהו ("כולם משקרים לגביה") ועמוס עוז ("מסתבר שהייתה לו בת כפוית טובה"): רגע לפני פתיחת פסטיבל המשוררים במטולה, מנהלו בני ציפר יורה לכל עבר. ריאיון

סבבי לחימה, כפי ששמם מרמז, הם מעגל. שידור חוזר אחד ארוך שבו ניתן לחזות כמעט במדויק את מה שיקרה בזירה החברתית-תקשורתית. קחו לדוגמה את "מהו הערך של תגובה פרופורציונלית?" - משפט שכל מי שעבר מבצע צבאי בישראל מוכרח להכיר. הקטע האלמותי מתוך "הבית הלבן" שבו הנשיא ג'ד בארטלט (מרטין שין), הולם בשולחן ודורש מראשי הצבא סביבו להפסיק להטיף לו על תגובות צבאיות, שנראות כאילו הוא "קצב למישהו את דמי הכיס". כמו שעון, אפשר להמתין לקטע הספציפי הזה עולה ברשתות החברתיות פעם אחר פעם, מבצע אחר מבצע, כ"הוכחה" למדיניות השגויה של ישראל, בעיני אחדים. העובדה שהקטע כולו הוא הקדמה להבנה של בארטלט ששימוש בכוח פרופורציונלי הוא בדיוק מה שנדרש ממעצמה, כלל לא חשובה, וממילא רוב משתפי הקטע לא טרחו לצפות בסדרה או בפרק. זהו עוד שלב בסבב, עוד וי במעגל.

טוב, זה קרה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. תמונות מבדיקות מטוש בתחנות "היבדק וסע" נראות פתאום כמו נוסטלגיה מתקתקה. כאשר מהדורות החדשות מראות לנו מדינה במצב שנע בין סרט זומבים למלחמת אזרחים, הסרטונים של דורין אטיאס מתקופת הקורונה נדמים כמו אסקפיזם טהור. איפה הימים האלה בהם סתם התבאסנו מטיסה ליוון עם מסכה על הפנים אבל לא היינו צריכים לחשוש מכך שירגמו לנו את הרכב באבנים בדרך לשדה? בכלל, אטיאס - על אף המבטים המודאגים שלה, הבחינה הבלתי פוסקת של הקמטים והשיער הלבן והמונולוגים החשופים על אמא אווה ז"ל - היא קרן אור בעונה הנוכחית. כזכור, כדי להכתיר עונה של "מחוברים" (HOT) כטובה באמת, לא מספיק רק ללהק את האנשים הנכונים אלא גם לוודא שהם מוקפים בדמויות משנה חזקות. במקרה שיש לנו מזל של ממש אז המחוברים גם מוקפים בסלבריטאים נוספים שנותנים לנו הצצה לזווית אחרת שלהם כזאת שעדיין לא הכרנו. אחרי שהתרגשנו משרי אנסקי והסמקנו מהפה של קרן פלס, השבוע הכרנו את עינת ארליך - אחת החברות הטובות של דורין אטיאס וכוכבת ערוץ הילדים לשעבר. בזמן שהקולגה לשעבר אפרת רייטן הוסיפה לאחרונה לשמה את התואר חברת כנסת, ארליך הורידה פרופיל וחייה בשקט ורווחה בנווה צדק. מעניין לראות את ארליך בגרסאת 2021, מחוץ לאי המלוכלך של הישרדות, רק אישה רגילה שמתמודדת עם גיל המעבר - הקול נשמע בדיוק כמו שזכרנו, הפנים כמעט ולא השתנו אך רוח הנעורים התחלפה באירוניה צינית של מי שכבר מזמן לא מחפשת לבד אף אחד.