גלבץ, שמתה מסרטן, הוציאה שלושה ספרים - "את בתקופה טובה" (2004), "מקופלת" (2006) ו"המתים והחיים מאוד" (2012). בנוסף הייתה ממקימי המוסף "תרבות מעריב" ואף שימשה כמבקרת הטלוויזיה של העיתון. בשנות התשעים כתבה לסדרה "פלורנטין". גל אוחובסקי: "זה קשה מנשוא"

אם יש סצנה אחת שהותירה את צופי עונה 1 של "הלוטוס הלבן" המומים, הרי שזו סצנת הסקס שבה מנהל המלון ארמונד תוחב את פניו לתוך ישבנו של עובד המלון דילון. אלא שנדמה שסצנת הסקס המפתיעה בסוף פרק 5 בעונה השנייה של סדרת הלהיט של HBO הצליחה להתעלות עליה. הסצנה הצליחה לעורר סערה, להדהים את הצופים ולהפתיע כמעט את כולם. מעתה יובאו ספוילרים לפרק 5 ב"לוטוס הלבן". הקריאה היא על אחריותכם בלבד מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

יצירת המחול המיתולוגית "אנאפזה" של אוהד נהרין חוגגת 30 שנה בהעלאה מחודשת, בביצוע להקת מחול בת שבע ואנסמבל בת שבע, בשבע הופעות שיתקיימו ביוני. במסיבת עיתונאים אמר נהרין: "הסערה סביב תחתונים וגעטקס היא סערה בכוס מים"

כתמיד אנחנו מביאים לכם פירוט מקיף של הסדרות והעונות החדשות בעיקר על פי מועד עלייתן בארצות מוצאן, בפרט ארה"ב ובריטניה. לא על כל התכנים יש מידע בנוגע לרכישתם ולשידורם בישראל, אך מה שיש מצוין להלן, כולל בפלטפורמות הסטרימינג הזמינות בישראל - נטפליקס (עם תרגום לעברית), אמזון פריים וידאו (רוב הזמן עם תרגום לעברית), אפל טיוי פלוס (עם תרגום לעברית) ודיסני פלוס (עם תרגום לעברית). תאריכים של עוד סדרות יתווספו למדריך באופן שוטף כאשר יפורסמו. סקירה מקיפה יותר של הסדרות החדשות תגיע בקרוב. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

ווריק דיוויס חוזר לתפקיד המיתולוגי כאיכר נמוך הקומה ב"ווילו", סדרה חדשה בדיסני פלוס המבוססת על סרט הפולחן "ווילו והנסיכה". בריאיון לרגל עלייתה, הוא מסביר למה מעולם לא הרים ידיים, אפילו שהעולם לא עושה חיים קלים לאנשים בגובה שלו

הלהקה המצליחה מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, שהתפרסמה בזכות להיטי ענק כמו "ענוג", "לך איתה", "אמסטרדם", "לילה" ועוד, חוזרת לבמות אחרי יותר מ-30 שנה, כשנציגנו לאירוויזיון מיכאל בן דויד נכנס לנעליים הגדולות של מיקיאגי. צפו בביצוע שלהם לשיר "ציירי לך שפם"

בין ניסיונות דקירה בכביש, עליית מחירים, אלימות של חיילים כלפי אוכלוסיה אזרחית וכמובן הפוליטיקאים הנפלאים שלנו, חוויית הצפייה בחדשות בתקופה האחרונה מעוררת תסכול, אפילו יותר מבדרך כלל. לא רק בגלל החדשות עצמן - אלא בגלל הסיקור, כאילו כל חוליי התקשורת חברו להם יחד לתהלוכה צבעונית ומטופשת, כשנדמה שכמעט אף אחד לא זוכר בכלל למה היא אמורה להיות שם. כמעט הכל כל כך דל, מפוזר, צעקני ובעצם מיותר. הנה כמה דוגמאות מליל אמש: הראיונות הלמלמיים של הכתבים הצבאיים בכל הערוצים עם שר הביטחון היוצא בני גנץ, שבין ליטוף לליטוף ("אתה רואה מונדיאל?") התקשו להוציא מהמרואיין איזו כותרת בעלת ערך; ההתלוות של אור הלר לליל מעצרים של גדוד בגבעתי בעיצומה של "הסערה" - הסערה היא אלימות משוגעת כלפי אזרחים ויריקות על איש דת נוצרי באגפים אחרים של החטיבה - כאילו יש בזה משהו חוץ מקצת יחסי ציבור ליחידה במשבר; העיסוק הצעקני ב"מכת האלימות בכבישים", שחזור רגעי האימה ושכפולם למול תיעודים מרגיזים, מבלי שקיבוץ המקרים האלה יחד יביא איתו משהו משמעותי יותר מהעלאת הדם לראש; ומה נגיד על אי מלאכותי יוקרתי בקטאר - שהשד יודע - וגם זה לא בטוח - למי מאזרחי ישראלי זה רלוונטי מספיק כדי להגיע לכתבה באמצע מהדורת החדשות של 13. גנץ, דקירות, מעצרים, קטאר - בליל של מילות מפתח, בלי שאף אחת מהן מקדמת אותנו לאנשהו. למה לטרוח לצפות בזה בכלל?

המסע אחר השורשים של שתי החברות הטובות מקיבוץ אפיקים מגיע לשיא, כשצופית נכנסת לכפר שבו בת חן נולדה - ומוצאת את הבית שבו גדלה: "ההורים שלה הם אנשים טובים" | אבודים, תעלומה בבולגריה, חלק ב'