"תלמה" החביב מגיע לשיאים לא צפויים של רגש, שאדי מרעי אדיר ב"עיד", "קצת גשם חייב לרדת" מצוין ומשעמם ביחד ובתוך "מכולת" מסתתר סרט קסום בתוך עלילה מדכאת. רשמים מפסטיבל ירושלים לקולנוע

אני רוצה להתחיל דווקא מחיים - הדייר שאף אחד לא באמת מדבר עליו, כי - אתם יודעים למה. יש לי הרגשה שאם חיים היה בגובה רגיל הוא היה מועמד להדחה הרבה יותר פעמים מעכשיו, והסובלנות להתמסכנויות שלו, מוצדקות או לא - הייתה מוגבלת. באופן אישי, החלטתי שמספיק לי עם הפוליטיקלי קורקט. חיים הוא בחור טוב, אינטליגנטי למדי, ומה לעשות - גם טיפוס די מעצבן. הוא צדקן (מתייפייף, בשפת הבית), והוא בעיקר לא כן עם עצמו ואיתנו. מצד אחד הוא אומר שהוא רוצה שיתייחסו אליו כמו לאדם רגיל לגמרי, נטול ייחוד, מה שכמובן לא אפשרי - ומצד שני הוא לא מפסיק להשתמש בגמדות שלו כדי להשיג יתרון, לחמוק מביקורת או להצדיק פעולות ומצבי רוח. גם הבחירות שלו לא טובות בעיניי - כשאור צעק על עינב "סתמי את הפה" כמו מוכה כלבת, חיים עשה לו מסאז' בשכמות, ובכלל היחסים הקרובים דווקא עם הצד היותר קשוח של הבית טיפה חותרים תחת התדמית החמודה ושוחרת השלום שלו. הרגע שבו הוא ניסה להפוך את קורלי לגוי של שבת כדי שתפתח להם את המקרר - פיפי בתחתונים, אבל מעיד, לפחות לדעתי, על אמונות שטחיות ומפלות בין בני אדם. הקונספט של גוי של שבת מגוחך ברמות, אבל עזבו, את אלוהים נשמור לשיחה אחרת. כן, גם איתו יש לי חשבון.

לרגע אחד היינו כולנו אחים וכמעט שביחד ניצחנו, "הפטריוטים" ואני. זה היה בשלב מוקדם של הערב, שבו ביקרו ינון מגל וחבריו את השמאל (להלן: "הסמול" ויש הגורסים "אסמול") על העלבונות שהוטחו בנועה ארגמני ואביה על הצטרפותם למשלחת נתניהו לוושינגטון. צדקו המבקרים באופן שאיני יכול לחלוק על מילה מדבריהם: מילא שההתקפה, בשוליה, הייתה מכוערת בסגנונה, היא בעיקר ביטאה את אחדות השורות המטומטמת במחנה שמחשיב עצמו לפלורליסטי. מדובר באותם אנשים שהזילו דמעה נוכח תמונתה של ארגמני על המסך, עד שלפריים נכנס גם נתניהו. אני כועס עליהם דווקא מפני שבעיקרון אני מסכים איתם: ראש הממשלה מנצל ניצול ציני פדוית שבי לצרכי תעמולה פנימית (ניחא לו היה זה לצרכי הסברה למדינות העולם), ובכל זאת: איפה הכלל שביקשו מבקריה של ארגמני להחיל - ובצדק - על הימין הישראלי, מנבחרי הציבור שלו ועד למשטרה שפיזרה בכוח הפגנות של משפחות חטופים? ייאמר מיד, את הטענה הזאת אפשר גם להפנות לעבר "הפטריוטים": אם כבוד החטופים ומשפחותיהם יקר כל כך לליבכם, איפה הייתם עת היו למרמס בידי אנשי שלומכם (כולל אצלכם באולפן)? ובכל זאת, לרגע אחד ציינתי לעצמי שדעתי כדעתם וקיוויתי שיוסיפו לאתגר את הרתיעה שיש לי מהתכנית, בהסתמך על צפייה בכמה אפיזודות קודמות.

הזמרת נועה קירל הכריזה הבוקר (רביעי) כי תופיע בפארק הירקון - בפעם הרביעית בקריירה שלה. במסיבת עיתונאים שקיימה הבוקר, הודיעה כי המופע יתקיים ב-26 בספטמבר והפעם בשיתוף פעולה עם ענקית המופעים הבינלאומיים "לייב ניישן ישראל - קבוצת בלוסטון" שהביאה לישראל את מיטב הכוכבים הבינלאומיים בשנים האחרונות, ביניהם גאנז אנד רוזס, ברונו מארס, בון ג'ובי, מארון 5 ועוד ועוד. בריאיון לוואלה תרבות הודתה קירל כי היו התלבטויות אם לקיים מופע פופ ענק שכזה בזמן שיש 120 חטופים בשבי בעזה ומדינה שלמה כואבת ועצובה. "החרדה והעצב זה משהו שהולך איתי כל יום. לצערי זה כבר תקופה ארוכה ככה. אבל מה שגיליתי שלצד החרדה והעצב בתקופה ההזויה הזו, שיש לנו - אמני ישראל - מתנה שהיא לשמח ולחזק דרך המוזיקה ודרך מי שאנחנו. היו לי המון סיטואציות ששימחתי וחיזקתי. במיוחד בתקופה כזו לא צריך ללכת אחורה אלא קדימה. צריך להרים את הראש, לשדר אחדות ואין דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר מוזיקה". הפופ חטף מכה קשה אחרי 7 באוקטובר. איך את מתמודדת עם זה? "זה באמת נכון, אין מה לעשות. פופ זה הדבר הכי צבעוני, שמח ונוצץ. בתקופה כזו שהיא יותר עצובה, יש פחות מקום לזה. זה תקופות. בדקנו איך מתאימים את הפופ לתקופה. אני גם לא רוצה לעשות משהו לא אותנטי לי. אני לא יכולה להוציא שיר עצוב שהוא פחות אני. הכי חשוב זה לשמח את עם ישראל וזה הכי נכון. היו התלבטויות אם לקיים את המופע ולמכור כרטיסים אבל הרגשתי שזה חלק מהחובה שלי". לגבי הפרידה שלה מחברת ההפצה הבינלאומית "אטלנטיק", אמרה: "זה הרגיש לי פחות נכון להמשיך. וזה בסדר. המקצוע הזה זה הרבה ניסוי וטעייה. פה זה קטן ובארה"ב זה מאד גדול ולוקח זמן מה הכי מתאים לי. ועכשיו אני בדרך חדשה ואני הכי מתרגשת בעולם".

אפשר להגיד הרבה דברים לזכותו של "שודדי הזמן". סרטו של טרי גיליאם מ-1981 היה יצירה פרועה ומלאת דמיון, שהציגה לקהל הרחב את הסגנון הייחודי והמטורף של איש מונטי פייתון. בכל זאת, כילד התקשיתי להתחבר לסרט. הוא היה יותר אינפנטילי מאשר "מיועד לילדים", סבל מעודף רעיונות וחוסר מיקוד עלילתי, והלוק הזול והקדרות הרואלד-דאלית לא תרמו. צפייה מחודשת בו לקראת הסדרה החדשה לא שיפרה את הרושם. האמת היא שהפעם אפילו לא הצלחתי לסיים אותו. לכן מדובר במקרה אידיאלי לדבר שהוליווד כל כך אוהבת בשנים האחרונות - עיבודים מחודשים: גם קניין רוחני מוכר שאפשר לסחוט אותו, וגם רעיון שניתן לבצע טוב יותר. זה בדיוק מה שעושה הסדרה החדשה של אפל טי-וי פלוס, שנקראת גם היא "שודדי הזמן" ("Time Bandits"). לא מפתיע, כנראה, בהתחשב בעובדה שעל העיבוד אמונים היוצרים הניו זילנדים המבריקים של "מה שקורה בצללים", טאיקה וואיטיטי וג'מיין קלמנט, ועמם איאן מוריס האנגלי, ששימש ככותב ומפיק באותה סדרה.

באמצעות מסע ספרותי ואישי בין העבר להווה, מצליחה נורית גרץ לשרטט בספרה היפה "ממילא גורלך נחרץ" תמונה מורכבת של סופוקלס, יצירתו, והקשר שלהם לחיינו כיום - תוך כדי הרהורים על זמן, זיכרון ומשמעות החיים בצל מגפה

השחקן טום קני, שהתפרסם בעיקר בזכות תפקידו כמדבב של בובספוג מכנסמרובע ושל דמויות נוספות בסדרה, סיפר כי הדמות הפופולרית נמצאת על הספקטרום האוטיסטי. במהלך אירוע שאלות ותשובות שהתקיים בכנס קומיק-קון סיפר קני כי מעריץ שנמצא על הספקטרום שאל אותו בעבר אם בובספוג אף הוא על הספקטרום. "אמרתי לו 'כמובן', ואתה יודע מה? זה כוח העל שלו כמו שזה כוח העל שלך". הסרטון צולם לפני כחודשיים והוא רץ כעת ברשתות החברתיות. דבריו של קני זיכו אותו במחיאות כפיים רמות באולם הכנס. "אין פלא שאני אוהב את בובספוג כל כך", הגיבו רבים ברשתות החברתיות.

הסרט הדיח את "לשבור את הקרח 2" של דיסני מצמרת דירוג סרטי האנימציה ההוליוודים הרווחיים ביותר בכל הזמנים ברחבי העולם, עם רווחים של 1.462 מיליארד דולר (!), מתוכם 601 מיליון דולר בארצות הברית לבדה ו-861.8 מיליון דולר בשאר העולם