דנה סילברמן-סיטון, אחותה של שירי ביבס החטופה בעזה עם שני ילדיה מאז 7 באוקטובר, התראיינה באופן נדיר לסדרה חדשה בכאן 11 בשם "היום שלא נגמר", שם היא סיפרה בגילוי לב שהיא מבינה שאחותה ואחייניה כנראה לא יחזרו בחיים מעזה. סילברמן-סיטון, שהתראיינה פעם אחת בלבד מאז 7 באוקטובר, אמרה לסדרה התיעודית החדשה "היום שלא נגמר" (כאן 11) כי איבדה תקווה. "במהלך העסקה הראשונה כמובן שחיכינו לשמוע את השמות שלהם וכל פעם שהזמן עבר הרגשתי שזה לא הולך לקרות. ככל שהימים עברו והרשימות הגיעו והם לא היו בין הראשונים, אני אישית די מודה שאיבדתי תקווה. אולי גם לא רציתי להשלות את עצמי בשביל לא להתאכזב. פשוט הכנתי את עצמי באיזה סטייט אוף מיינד כזה לא לצפות כדי לא להתאכזב. אני חושבת שזה עד היום מה שמנחה אותי. זה אחת הסיבות למה אני פחות לא באור הזרקורים ואני לא מתראיינת ואני לא מראה את עצמי כי אני באמת לא מעוניינת להיות. משהו שדווקא כן עוזר לי בתקופה הזאת זה שלא מכירים אותי. אם עכשיו הייתי מסתובבת וכל אחד היה בא ואומר 'אוי, את הדודה של הג'ינג'ים החמודים', מבחינתי זה רק מוריד אותי למטה. האנונימיות הזאת כן עוזרת לי כרגע. "אני התעקשתי כן לספר לילדים שזה המצב כדי שלא ישמעו את זה ממקום אחר. אז עולות הרבה שאלות בעיקר מהבת שלי, על אם זה נכון שהם באמת מתו. זה משהו שהרבה עולה מצידה כל כמה ימים, 'אימא, שירי והילדים באמת מתו?' וצריך להגיד לה שכן. זו הסיבה ההישרדותית שדיברתי עליה".

עיתונאית ואשת אקדמיה בשם מרווה עות'מאן, הנחשבת לאוהדת של איראן וחיזבאללה, גילתה במהלך ריאיון לערוץ הטלוויזיה בבעלות רוסית RT כי מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה חוסל באופן רשמי. המגישה שאלה אותה אם היא תרצה להגיב, אך עות'מאן ההמומה נחנקה מבכי, לא הצליחה לדבר - וירדה משידור באופן מיידי. גולשים רבים הציגו ציוצים קודמים של עות'מאן שבהם היא שיבחה את חמאס על אירועי 7 באוקטובר ואף פרסמה באותה שבת שחורה סרטון של מחבל חמאס מסמן 'וי' עם הידיים כשלצדו קשישה ישראלית מעוטף עזה מסמנת 'וי' ומחזיקה את הרובה שלו. על אותו סרטון כתבה "חחחחחחחח, בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. בחיים!". כעקיצה לעות'מאן פרסמו היום ואתמול גולשים רבים את הסרטון שלה עצמה בוכה בשידור עם היוודע דבר חיסולו של נסראללה וכתבו דברים דומים: "חחחחחחחח, בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. בחיים!".

קרמר שרה סולו בכמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה הצבאית, בהם "זה הכול עניין של אופי" ו"שיר אפור". לימים השתתפה בתפקיד קטן בסרט "הלהקה", ועד שנותיה האחרונות התנדבה בבית הפלמ"ח בת"א. "היה לי כל כך בצ'יזבטרון, זה נתן לי אוויר לנשימה כל חיי", אמרה לוואלה ב-2019

קריסטופרסון, דמות בולטת בעולם הקאנטרי בשנות ה-60 וה-70, זכור יותר מכל בזכות הלהיט הענק שביצעה ג'ניס ג'ופלין. הוא השתתף גם בסרטים כמו "כוכב נולד" לצד ברברה סטרייסנד, וכן במערבון "פט גארט ובילי הנער"

המעבר מסיקור כניסתו לממשלה של גדעון סער לסדרה התיעודית המעולה "לוחמים", הצליח לגרום לי לייבב: פעם אחת עליהם, פעם שנייה עלינו

סערה ברשתות החברתיות ובעולם הפוליטי לאחר שגדעון סער, אשר נכנס היום לקואליציה, הטיח ביו"ר סיעת העבודה ח"כ אפרת רייטן "אותך יזכרו בעיקר מערוץ הילדים" בתגובה לשאלתה מה יזכרו ממנו. יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, מרב מיכאלי, עקצה את סער בעקבות דבריו: "אפרת רייטן: השתתפה בקמפיין נגד אלימות בערוץ הילדים. גדעון סער: מתחבק עם העבריין בן גביר". הח"כ לשעבר אביר קארה הוסיף: "את גדעון סער ההיסטוריה לא תזכור, לעומת זאת אפרת רייטן תישאר כוכבת בלתי נשכחת". כתב חדשות 13 טל שורר תהה: "גדעון סער, שנשוי למגישת טלוויזיה והבת שלו שחקנית, בוחר ללעוג לאפרת רייטן כי בעבר היתה מגישת טלוויזיה/בעולם הבידור-ילדים? זה באמת אחד העצובים". כתב חדשות 13 יוסף ישראל הוסיף: "זה לא שהמניות של גדעון סער זינקו בחדות ביממה האחרונה, אבל המופע השוביניסטי העלוב על אפרת רייטן זה תחתית של חבית שמאוכלסת לרוב על ידי יצורים כמו יונתן אוריך". אשת האקדמיה ד"ר נועה לביא הוסיפה: "אפרת רייטן תרמה יותר לחברה הישראלית גם בערוץ הילדים מאשר כל עשרות שנותיו של גדעון סער בפוליטיקה הישראלית. אני שיחקתי ברמת אביב ג', וגם אם זה כל מה שיזכרו ממני זה עדיף על הזיכרון שסער משאיר אחריו. חוצמזה יש לו בת בתעשיית הבידור. מגעיל". צייצנית נוספת כתבה: "מה אפרת רייטן עשתה מאז ערוץ הילדים: נהייתה עורכת דין בכירה ושותפה, נבחרה לכנסת בלי דילים ובלי ליקוקים, פועלת למען נשים ומגוון תחומים. מה גדעון סער עשה בשלושים שנה: כלום, שום דבר. העיקר נהגים ומאבטחים ומנעמי השלטון".

קשה להיות ציניקן אחרי שבעה באוקטובר, ובערך באותה מידה קשה גם להיות נאיבי. כך או כך, קשה שלא להתמסר לאתוס שעליו ניצבת "לוחמים", הסדרה התיעודית החדשה של קשת 12, שעוקבת אחרי שבעה חיילי צה"ל שנפצעו קשה בתהליך השיקום. אין סיבה לא לבלות איתם, שעה אחת בשבוע, צמודים לקונצנזוס, בלי מילימטר של חתרנות. ובכל זאת, על רקע החדשות והאירועים, נרשמת תחושה קלה של החמצה. הפרק הראשון של הסדרה מתמקד בשלושה מהלוחמים האלו: מעיין, דוד ויואב. מעיין הוא מג"ד הנדסה קרבית במילואים שפציעה קשה גרמה לו לפגיעה עצבית, ופגעה גם ביכולתו ללכת. דוד הוא מתעד מבצעי בשירות סדיר שחבר למעיין כצלם קרבי, ואיבד את רגלו באותה תקרית. יואב הוא לוחם מילואים במגלן, נפצע קשה ואיבד גם הוא את רגלו. הסדרה מורכבת ממעקב אינטימי ועדין אחרי השיקום שלהם בבית החולים שיבא, ראיונות אישיים וכמה חומרי ארכיון אינטנסיביים מעזה.

אחרי שזכה בפסטיבל ברלין, הדוקו הישראלי-פלסטיני "אין ארץ אחרת" הגיע בסוף השבוע לפסטיבל ניו יורק, והתגובות כלפיו המחישו - לפחות מבחינה תרבותית, אנחנו גמורים