"שבאבניקים" חוזרת, עונות חדשות של "משפחת ג'מסטון", "כנופיות לונדון", "הדרך הביתה", "כישור הזמן" ו"הבוגדים", סדרה עטורת כוכבים של שונדה ריימס, סדרה חדשה של יוצרי "האישה הטובה" ו"הטובות לקרב", ועוד המון סדרות ועונות חדשות. זה מה שקורה בטלוויזיה במרץ 2025

ענר אליקים שפירא היה מוזיקאי ויוצר וגם לוחם שנרצח במסיבת הנובה. משפחתו מוציאה כעת את אלבומו השני, "מחפש אהבה". אמו שירה: "על קברו נאמר 'האלבום הזה, שומעים בו כל הזמן את הבית'. גם כי הוא מדבר על בני הבית וגם כי שומעים את קולות הבית ברקע"

הבוקר התקיימה מסיבת עיתונאים של חברת yes שבה השיקה מוצרים רבים, ביניהם נתב חכם ושירותי גיבוי לאינטרנט. במהלך מסיבת העיתונאים עלתה הפרזנטורית של yes, הזמרת נועה קירל, בהפתעה אל הבמה וביחד עם השחקן והקומיקאי אמיר שורוש (רמזי מ"קופה ראשית"), הם שרו שיר מתוך קמפיין של yes שיעלה הערב - השיר האלמותי "אין כבר דרך חזרה" ("אם זה טוב ואם זה רע") ששרה במקור להקת חיל הים. בפרסומת שתעלה הערב המילים שכתב יורם טהרלב ישונו לחלוטין. השיר "אין כבר דרך חזרה" יצא לאור בשנת 1968 והוא הושר כאמור על ידי להקת חיל הים. בהמשך הוא נכלל בפסקול הסרט "הלהקה", שבוצע לראשונה על ידי להקת הנח"ל. צפו למעלה בביצוע של קירל ושורוש.

המוזיקאי ג'ימבו ג'יי הוציא הבוקר את "מפרש לבן", שיר שכתב על החיים בישראל שאחרי 7 באוקטובר. את השיר הפיק המוזיקאי קותימאן, וזהו שיתוף פעולה ראשון בין השניים

התקשורת הישראלית קיבלה אמש הזדמנות להשמיע את נביחתו של כלב השמירה, אבל ממש כמו ב-7 באוקטובר, היא מעלה באמון צופיה. מגונה במיוחד הייתה השלווה שבה קיבל ערוץ 12 את הפיטורים. רק שלא יבכו ביום שבו תחליט המשטרה החשאית להחשיך את המסך

שנת 2025 צפויה להיות השנה שבה הישראלים יעדיפו לראשונה את ביונסה וקולדפליי על פני ריאל מדריד וברצלונה: "לא ראינו קיץ כזה עמוס. לראשונה הישראלים יעדיפו מופעים על פני אירועי ספורט". ולמה הישראלים מעדיפים לטוס לפראג מאשר לערים אחרות?

אנחנו חיים בזמנים מוזרים. מצד אחד, נראה שבכל יום העולם סביבנו מומצא מחדש. מנגד, ההיסטוריה מתעקשת לחזור על עצמה באינספור דרכים, מוכיחה שהאנושות אינה לומדת באמת, אלא רק שוכחת לתקופה קצרה. זה בוודאי נכון לעולם התרבות, ובפרט לטלוויזיה שנכנסה בשנים האחרונות לסוג של סחרור מיחזורי, עם נוסחאות קבועות שמשוכפלות בהבדלים קטנים. גם ללא נטפליקס והאלגוריתם, בכל זאת עברנו כבר מאות שנות יצירה אנושית. המשפט "דבר כזה עוד לא ראיתם" נמצא על סף הכחדה, לפעמים נראה שהוא שורד רק למטרות הגזמה. אלא שאז מגיעה יצירה כמו "התבגרות" ומוכיחה שאפשר לייצר משהו מקורי באמת, כזה שמותיר אתכם עם פה פעור וראש מלא במחשבות. הגימיק הטכני שלה הוא מן הסתם מה שהופך אותה למסקרנת מלכתחילה. ארבעה פרקים בני כשעה, שכל אחד מהם מצולם בשוט ממושך אחד, בלי חיתוכי מצלמה - אפילו ללא הטריקים של "טייקים חבויים" שנראו ביצירות כמו "1917". אלא שהחלק הזה כשלעצמו ממש לא עונה על ההגדרה "כזה לא ראינו". בעבר הטכניקה הזאת הייתה בעיקר מנת חלקם של גאוני קולנוע עם חופש אמנותי נרחב כמו מרטין סקורסזה. עם ההתקדמות הטכנולוגית היא הפכה נפוצה יותר. וכמו בכל דבר פופולרי, השימוש בה נעשה פחות ופחות אמנותי ויותר מסחרי. פחות בשביל המשמעות מאחוריה ויותר כדי להוכיח שאפשר. מה שהופך את "התבגרות" ליצירה חסרת תקדים היא היכולת לרתום אמנות, טכנולוגיה, יכולות משחק וכתיבה לטובת סיפור מטלטל, מסויט ועוצר נשימה. הסיפור לבדו אינו מקורי (הוא בכלל מבוסס על חיבור של מקרים אמיתיים), אבל השימוש המופתי בכל הכלים מייצר תוצאה שגדולה בהרבה מסך כל חלקיה, ופעם אחר פעם מדהימה בכל אחד מהרבדים שלה.

"לשחק באש" עוסק בנושא בוער - עליית הימין הקיצוני. בריאיון לרגל הקרנתו בפסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל, הבמאיות שלו מספרות למה חשוב להן שהקהל בישראל יצפה בו