"מותה הטרגי של בר בלפר בגיל צעיר כל כך הוא תזכורת כואבת לכך שאפילפסיה, שלעיתים נתפסת בציבור כמחלה המתבטאת בהתקפים בלבד, עלולה במקרים נדירים גם לסכן חיים", אומר ד"ר משה הרשקוביץ מבית החולים רמב"ם, נציג הליגה הישראלית למניעת אפילפסיה והאיגוד הנוירולוגי בישראל.בלפר, שהתפרסמה לראשונה בתפקיד הראשי בסרט "מישהו לרוץ איתו", הלכה לעולמה בגיל 37 בלילה שבין שבת לראשון בעקבות התקף אפילפטי שעברה.התקפים פרכוסיים רבים מסתיימים מעצמם בתוך דקות. כשהתקף בכל זאת מסכן חיים, הסכנה יכולה לנבוע מפרכוס שאינו נפסק, מפגיעה בזמן ההתקף, כמו טביעה או חבלת ראש, או ממוות פתאומי בלתי צפוי באפילפסיה. אלה מצבים שונים, וחשוב להבחין ביניהם.מקרה מוות נוסף שעלה לכותרות אירע רק לפני כשנתיים, כשעומר דץ, בנם של אורנה ומשה דץ, נפטר כתוצאה מהתקף דומה לזה שעברה בלפר.

שבוע אחרי הניתוח שעבר בנה, אודליה יכלה סוף סוף להחזיק אותו בידיה. עד אז הוא היה מחובר להנשמה פולשנית בטיפול נמרץ בהדסה עין כרם, והיא ובעלה לא יכלו להרים אותו ממיטתו. כשהוסר צינור ההנשמה, הגיעה ההזמנה שחיכתה לה."האחיות פשוט אמרו לי: בואי, תרימי אותו, ואני הייתי מאוד מופתעת. זה היה ממש מרגש", היא מספרת לוואלה.בנה נותח בגיל שלושה ימים לתיקון אטמות הוושט — מום מולד שבו הוושט אינו רציף, ולכן המזון אינו יכול לעבור מהפה לקיבה. לפי בית החולים, המום מופיע באחת מכל 3,000 לידות. במקרה שלו היה גם חיבור לא תקין בין קנה הנשימה לחלקו התחתון של הוושט, המחובר לקיבה."התינוק לא מסוגל לאכול או לבלוע את הרוק שלו", מסביר ד"ר אחמד אלכילאני, מומחה בכירורגיית ילדים בהדסה עין כרם, בעל תת־התמחות בכירורגיה נאונטולוגית. לדבריו, החיבור הלא תקין מאפשר לאוויר לעבור ממערכת הנשימה לקיבה ולגרום להתנפחותה, מצב שעלול לסכן חיים.

ליפטון משיקה שלוש חליטות: קמומיל בטעם פרחוני עדין, לימון וג'ינג'ר שמשלבת חמיצות עם טעם מתובל, ופירות יער על בסיס היביסקוס, בטעמי תות ופטל.את חליטות הלימון והג'ינג'ר ופירות היער אפשר להגיש גם קרות: מכינים את החליטה, מצננים ומוסיפים קרח. לפי הוראות ההכנה של המותג, מומלץ להשרות את השקיק במים רותחים למשך 3–5 דקות.

במחלה כרונית, עייפות, כאבים, קוצר נשימה וטיפולים תרופתיים גורמים לרבים לצמצם פעילות גופנית או להפסיקה. דווקא בתקופה הזאת, פעילות מותאמת עשויה לסייע בשמירה על השרירים, העצמות, התפקוד ואיכות החיים."פעילות גופנית היא תרופה", אומרת הפיזיותרפיסטית ד"ר מיכל עצמון, מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל ומהמכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי שיבא. "כמו כל תרופה, צריך להתאים את הסוג ואת המינון שלה באופן אישי, בהתאם למחלה, למצב התפקודי, לטיפולים, למגבלות ולהעדפות של המטופל".לדבריה, מעט מצבים רפואיים מחייבים איסור מוחלט על פעילות, וגם אז האיסור לרוב זמני. הימנעות ממושכת מתנועה, לעומת זאת, עלולה להאיץ אובדן שריר ועצם וירידה בתפקוד.פרופ' נעמה קונסטנטיני, מומחית ברפואת המשפחה ורופאת ספורט, מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ומנהלת המרכז לרפואת ספורט ע"ש היידי רוטברג בשערי צדק, מדגישה כי פעילות גופנית משפיעה במקביל על מערכות רבות, ובהן הלב, המוח, השרירים והעצמות."הרווח מפעילות גופנית הוא עצום: מעבר לשמירה על העצמות, היא מסייעת בהתמודדות עם המחלה הכרונית ועם מחלות נלוות", היא אומרת. "בסוכרת, פעילות מותאמת יכולה לסייע באיזון הסוכר; אצל מטופלי דיאליזה היא עשויה לשפר תפקוד ואיכות חיים, ובחלק מהמחקרים נמצא גם שיפור במדדי יעילות הדיאליזה. היא חלק מההתמודדות הכוללת עם המחלה, אך אינה מחליפה טיפול רפואי ויש להתאימה למצב המטופל ולשלב הטיפול".

פעם נהגו להתייחס לקפה כאל הרגל שכדאי לצמצם. חששו שהוא מעלה את לחץ הדם, מזיק ללב וגורם להפרעות קצב. אבל בעשורים האחרונים הצטברו מחקרים שמציגים תמונה מורכבת יותר: שתייה מתונה של קפה נקשרה לסיכון נמוך יותר לכמה מחלות כרוניות. רוב המחקרים בתחום הם מחקרי תצפית, ולכן הם יכולים להצביע על קשר, אבל לא לקבוע שהקפה עצמו הוא שגרם להבדל.