יום הקפה הבינלאומי שחל היום (1 באוקטובר), הוא תירוץ נהדר מבחינתנו לחגוג את המשקה שאנחנו כל כך אוהבים, וכמו שאומר השיר "אין חגיגה בלי עוגה", אז קבלו 3 עוגות שעושות הכי הרבה כבוד לקפה

אין דבר מבאס יותר מלהתעורר ביום הראשון הרשמי אחרי החגים ולהבין שכל הטוב הזה נגמר. כן, כמובן אני מדברת אליכם, אנשים ללא ילדים או כאלה שהילדים שלהם כבר גדולים ובאמת מצליחים ליהנות מהחגים שנופלים באמצע השבוע כמו שצריך. אז כן, את היום הראשון של אחרי החגים העברתי די בטוב, וביום השני, שנפל למזלי רגע לפני סוף שבוע נוסף, החלטתי שאני מקדישה לניסיונות אסקפיזם אפשריים הכוללים אלכוהול משובח וטיפים לכל מי שיתקשה לחזור לשגרה. תראו, כשמדובר בתל אביב, לברוח לכמה שעות מהמציאות זה תמיד קל. אם כי, הרכבת הקלה, הפקקים ועמדות בדיקות הקורונה המפוזרות ברחבי העיר מסייעות לנו להשאיר בזיכרון את העובדה שפה זה לא אירופה, זה המזרח התיכון חביבי ואתם תסבלו כי לכך נועדתם עוד מתקופת התנ"ך. כשהתעוררנו בבוקר, אחד מאיתנו נשען על השלט של הטלוויזיה שנפתחה על נטפליקס ובישרה כי אמילי בפריז הולכת לשוב בעונה שנייה. מיד שמחתי, כאילו מדובר באיחוד המדובר של סקס והעיר הגדולה, ושיוועתי לאסקפיזם. אחרי כמה שעות ספורות של עבודה החלטתי שזהו זה, אני לא יכולה למשוך עוד את המציאות ואני חייבת יין, בכל זאת יום חמישי היום ואפשר להוריד הילוך. חשבנו לקפוץ לדרינק צהריים קליל אבל כל הסיפור הזה של הזמנת מקום מראש בימי חמישי הפכה להיות מתישה וגרמה לי לרצות לקחת טייק אווי ולאכול בבית. אלא שאז נזכרתי שבדיוק יממה לפני כן נפתח לתקופת הרצה הסניף השכונתי של הדליקטסן, בדיוק היכן ששכן בעבר הבראסרי בואכה כיכר רבין. זום אאוט קטן להיסטוריה, ובדיוק לפני 18 שנה כשעוד הייתי כתבת מתחילה ושחקנית כושלת, ישבתי עם מי שהיה בן זוגי דאז לקרפ סוזט של נחמה, אחרי שהיינו יוצאים מהתיאטרון ומתנחלים שם כמעט עד אור ראשון של בוקר, חולקים קרפ סוזט בתקציב מוגבל ושותים הרבה יין.