העולם שייך לצעירים זה לא סוד, ואף על פי שאני עדיין מחשיבה את עצמי צעירה באופן יחסי, בכל פעם כשאני נתקלת בפרסומות עכשוויות אני מבינה שלא רק שאני לא צעירה לפי ההגדרה החדשה של משרדי הפרסום, אלא שאני הסבתא רבתא של עצמי. וזה מבאס, כי מבחינתי החיים האמיתיים והכייפים התחילו בגיל ארבעים, ואני לא חושבת שנהניתי מאלכוהול, מאוכל ובכלל מהנאות החיים עצמם כשהייתי צעירה יותר וקולית והבנתי כל מיני מילים של משרדי פרסום שנועדו לגרום לי לקנות. אחת העבודות הראשונות שלי בתחום העיתונות היתה ללוות את התוכן של קמפיין רד בול שהיה בתחילת הדרך בארץ. אני הייתי בסוף שנות העשרים שלי וראיינתי כל מיני חתיכים בבריכה של מלון באילת והרגשתי כמו שאמרו אז "על הגל". לפני כמה ימים בעודי נוהגת - וליתר דיוק: עומדת על כביש בפקק אינסופי קלטתי בזווית העין את הפרסומת החדשה של גולדסטאר. "אחי, שחרר את הווסאח" הם כתבו, ואני במבט ראשון קראתי כסאח, אבל אני סתם ילדת אייטיז משכונה בחולון. אין לי שמץ של מושג מה זה ווסאח, כמו שבחיים לא שמעתי את השיר "מועבט" מהתחלה עד הסוף. ואני אוהבת את גולדסטאר, ואוהבת גם ג'ין אנד טוניק, אבל איך אמרו פעם בשנות התשעים: חאליק. אחים שלי, אנחנו אמנם עם אקסטרה קילוגרמים של גיל, אבל אנחנו עדיין כאן!

התמונות שהועלו לרשתות נראו מבטיחות, רזומה השפים מדבר בעד עצמו, והסלט הירוק אותת שדברים טובים בדרך, אבל אז הגיעה מנת הלוקוס

עונת הבראנצ'ים החלה, והחיפוש אחר ארוחת הבוקר המושלמת לא מסתיים אף פעם, בכל סוף שבוע נסקור כאן מקום אחר שמגיש את הארוחה החשובה של היום, והפעם על השולחן - בראנץ' "שוק לוינסקי" החדש של מסעדת דלידה

מיונז בקפה. כן זו לא טעות - חברת הלמנס שמתמחה בייצור מיונז הציעה להוסיף את הממרח לקפה וגרמה לאנשים לחסום אותה ולהתעצבן: "זה פשוט אלימות טהורה". גם אחרי הסערה בחברה סירבו לקחת צעד אחורה

רכה, עסיסית והכי טעימה שיש - מקבלים את הסופ"ש עם עוגה בחושה וגבוהה עם קוביות אגסים, קינמון וזיגוג של סירופ מייפל