חשבנו שאנחנו מכירים די טוב את חיפה, אבל אז הצטרפנו לסיור קולינרי בן יומיים של חברת יאללה באסטה, ונותרנו פעורי פה ועם חלומות על הביקור הבא שלנו בעיר

בסיר הסופריטו של מתן שופן יש את כל מה שאנחנו חולמים עליו: תפוחי אדמה שעברו הזהבה, קציצות בשר מתובלות עם פריקי ורוטב צהוב וסמיך שעוטף את הכל - הוא קורא לזה סופריטו 'מזויף', אנחנו מעדיפים לכנות אותו 'הברקה'

בסיר הג'חנון של איילה ג'ני המטבח התימני והמטבח האיטלקי, משלבים כוחות למנה מנצחת של מאפה קובנה שחום ושמנמן ממולא פסטו בזיליקום רענן

יש תאריכים שאנחנו נוצרים על לוח הלב סתם כך ללא משמעות או כוונה מוקדמת. איכשהו פתחתי את היומן כדי לחפש משהו וגיליתי שאוטוטו אני סוגרת 20 שנה של מגורים בתל אביב. אמנם, במקור אני מחולון, אבא שלי תל אביבי, ואת כל הילדות שלי עשיתי בדיזנגוף ובכיכר אתרים, אבל אפשר לומר שהיום בו העברתי את הכתובת במשרד הפנים מעיר החולות לעיר שחוברה לה יחדיו , גרה בי איזה שהוא מעגל קטן. אני אוהבת את העיר הזאת אהבת נפש, ואני יודעת שזה מאד אופנתי לדבר על כך שהיא חפורה, רועשת ומלוכלכת. אבל בדיוק כמו בן זוג אהוב אחרי עשרים שנה בה הספקת לראות גם את הצדדים הפחות יפים שלו, כך גם אני עם תל אביב. כמו בכל יום הולדת בשנים האחרונות אני חוגגת בסטייקיישן. לראות את תל אביב מעיניה של תיירת. הרי מאז שעברתי לעיר אני כמעט לא מגיעה לשכונות מסוימות, ועניין של "מרחק", שלא היה בכלל אישיו כשעוד הייתי נערה מבריזנית מחולון שלקחה אוטובוסים בכל בוקר לעיר הגדולה, עניין של "מרחק" הופך להיות אישיו כשאת גרה בתל אביב. התירוץ בשנתיים האחרונות לחגוג פה היה קורונה, אבל גם עכשיו כשהשמיים פתוחים ידעתי שגם אם אעשה גיחה במוקדם או במאוחר אל יעד נחשק מעבר לים, אני צריכה להיות יום עם עצמי במלון "שלי".