"פעם בעשור נולד בישראל גוף תקשורת חדש", הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת בביקור בערוץ הסטרימינג החדש "רלוונט", שעתיד לעלות מיד אחרי החגים. המשפט הזה מעיד על תפיסה עצמית בוטחת, של שחקן חדש שלפחות בשלב הראשון לא רואה את עצמו כשחקן נישתי או משלים. נהפוך הוא, במסדרונות רלוונט לא נבהלים (שלא לומר מוחמאים) מההשוואה הבלתי מחייבת להצלחות חדשות (יחסית) כמו כלכליסט, ישראל היום ואפילו ערוץ 20 (שהפך ל-14). אלא שבמסר הזה טמונה כנראה משאלת לב גדולה, ואולי גם הכחשה: חלק נכבד מהגופים החדשים שהוקמו בעשורים האחרונים בענף ושרדו, עושים זאת עד היום בעיקר הודות לכיסים העמוקים של הבעלים, לא בזכות המודלים העסקיים שליוו את הקמתם. ראשית, לעובדות היבשות: ערוץ הטלוויזיה החדש שייך למיליארדר ניר צוק - המייסד הישראלי של חברת הסייבר "פאלו אלטו נטוורקס" - אשר אליו חבר איש הטלוויזיה ליאור שליין, שבמשך תקופה ארוכה חיפש בית לתכנים הסאטיריים שהיה רגיל לשדר ולהפיק בעצמו. בראש הארגון הוצב איש העסקים מודי פרידמן, ממייסדי קשת ובעברו מנכ"ל ערוץ 10, ובתפקיד ראשי המערכת עומדים טלי בן עובדיה, ממקימות חברות החדשות של ערוץ 2 ו־10, ושילה דה־בר, לשעבר עורך ידיעות אחרונות. לשניים הראשונים קילומטרז' מכובד בהקמת גופי תקשורת, אלא שמדובר בגופים שקמו לפני זמן רב, ותחת מפה תקשורתית שנראית כיום כפרה-היסטוריה. המיזם השקיע בשנה האחרונה עשרות מיליוני שקלים שלפי הפרסומים עתידים לספק לו שקט תפעולי עד סוף שנת 2025, אולם ראשיו לא מוכנים לחשוף בשלב זה את היעדים הכלכליים או התוכניים שהציבו לעצמם, כמו גם את אופי הרצועות עצמן, שעתידות לעלות בשידורים חיים. מה כן ידוע בשלב זה? לא מדובר בעוד "ערוץ חדשות", ומנגד - גם לא בערוץ ברודקאסט שיכלול ז'אנרים נוספים מלבד תוכניות אולפן וכתבות חוץ. בין הראשים המדברים, ניתן יהיה לצפות כמובן במופע הפרטי של שליין וכן בהעמקות בנושאים נישתיים יותר או פחות, כמו כלכלה, ספורט והייטק. מפת הגיוסים האישיים נראית הטרוגנית אף היא - בהתאמה.