שירות ה-Zoom Phone, שכבר מוצע בעשרות מדינות, מאפשר ללקוחות להשתמש באפליקציה אחת מאוחדת לצורך שיחות טלפון, פגישות וידיאו וצ׳אט הטלפונים החדשים של זום. קרדיט צילום: באדיבות החברה זום נכנסת לשוק הטלפוניה הישראלי, עם הודעתה על זמינות של שירות הענן Zoom Phone בישראל. במקביל, חושפת החברה שלושה מכשירי Zoom Phone – קטגוריה חדשה של חומרה המיועדת לסביבת העבודה ההיברידית, מהמשרדים הביתיים ועד לחללי העבודה המשותפים. המכשירים משלבים את הטכנולוגיה של זום עם חומרה של Poly ו- Yealink לטובת פתרון טלפון שולחני all in one עם מסך מגע המיועד לפגישות וידאו ב-HD, שיחות טלפון ושיתוף מסמכים אינטראקטיבי.  טלפוניה מבוססת ענן השירות שמוצע לעסקים ולארגונים בישראל וב-45 מדינות נוספות הוא מערכת טלפוניה מבוססת ענן, הזמינה כתוסף לפלטפורמת זום הקיימת ומספקת שיחות מאובטחות ובאיכות קול HD כפתרון חלופי ל-PBX (הטלפוניה המסורתית). תוכנית הבסיס שמציעה זום -  Global Select - מאפשרת לחברות עם סניפים במספר מדינות לעבור לתוכנית אחת בתעריף אחד שמאפשר שיחות ב-46 מדינות, כמו גם מספר חיוג ישיר (DID) לכל רישיון שימוש. הפלטפורמה תומכת בשיחות יוצאות ונכנסות דרך קישוריות רשת טלפון ממותג ציבורי מקומי (PSTN), כך שארגונים יכולים להחליף את המרכזייה הקיימת שלהם ולרכז את כל דרישות התקשורת העסקית באותו המקום, עם מערכת ניטור שמאפשרת פיקוח בכל עת על איכות השיחות. ניתן להוסיף גם חבילת תקשורת בינלאומית לא מוגבלת כאשר יש צורך לשיחות בין מדינות. השירות הגמיש מאפשר ניהול ופיקוח על כלל המשתמשים במערכת מרכזית אחת, עם כל שירותי ה- PBX הקלאסיים, המאפשרים תקשורת זורמת בין כל הגורמים בארגון:  משתמשים יכולים לקרוא תמלול, או להאזין להודעות קוליות ישירות מהאפליקציה, לשנות את זהות המשתמש בשיחה יוצאת, להקליט שיחות בלחיצת כפתור ואפילו למנות אדם אחר לקבל שיחות בשמם עם מערכת ניתוב שיחות חכמה. “תמו הימים שבהם ארגונים צריכים לתמרן בין מספר ערוצי תקשורת, בין מחלקות ומדינות שונות, עם מספר שונה לכל עובד, מספקים שונים, שלא תמיד יכולים לספק איכות שיחות ברמה קבועה ואיכותית, או אבטחה מלאה״, מסר דארן פאטי, מנהל אזור EMEA Zoom Phone בזום. מכשירי ה- Zoom Phone מדובר במכשירים קלים להתקנה ולשימוש הכוללים כרגע שלושה דגמים: CCX 600 Desk Phone ו-CCX 700 – טלפונים שולחניים עם מצלמת וידיאו משולבת של חברת Poly, וטלפון הווידיאו החכם VP59 של Yealink. המכשירים פועלים תמיד ומוכנים לשיחה מיידית. ניתן לנהל איתם שיחות מתוזמנות מראש, לקבל ולהוציא שיחות טלפון, לבדוק מענה קולי ולחלוק מידע. הם ניתנים לניהול בקלות ממשק ״אדמין״ מרכזי אחד, והכניסה מתבצעת באמצעות חשבון הזום הרגיל. המכשירים החדשים יכולים להסתנכרן עם לוחות השנה, פגישות מתוכננות ורשימות קשר. הם בעלי מסך מגע המאפשר להשתמש בהם כ״לוח מחיק״ אינטראקטיבי לטובת שיתוף תכנים ועבודה משותפת. החברה מוסרת כי מכשירים חדשים נוספים יגיעו בהמשך.

שתי אניות של צי המלחמה האיראני מפליגות באטלנטי לכיוון ונצואלה עם מטעני נפט ואולי נשק וציוד צבאי mehrnews ארה"ב הביעה בשבע שעבר דאגה בעקבות ידיעות על שתי אניות של הצי האיראני המפליגות באוקיאנוס האטלנטי לכיוון ונצאולה, וכנראה מנסות להעביר נפט ונשק למדינה זו. אולם האופציות המשפטיות של  האמריקנים לעצור את האניות מצומצמות ביותר.  כתב העת FOREIGN POLICY מדווח כי אחת האניות נושאת כנראה מטען של שלושה מיליון גלון של נפט המיועד לוונצואלה הנתונה לסנקציות אמריקניות, כך אמר המומחה לענייני ים וספנות סאל מרקוליאנו לעיתון הלונדוני 'דיילי מייל'. על סמך צילומי לוויין הגיע המומחה למסקנה שדפנות  האנייה שקועות עמוק במים, סימן שהיא נושאת מטען גדול של נפט, ויתכן שהיא מעבירה נפט לאנייה השנייה SAHAND.  חברת צילומי הלוויין MAXAR TECHNOLOGIES פרסמה צילומי לוויין משלה המוכיחים לדעתה שהאנייה השנייה נושאת על סיפונה לפחות שבע סירות תקיפה מהירות בנוסף למטען נפט. העיתון הלונדוני כותב כי מוכרת היטב השיטה האיראנית של כמה סירות מירוץ הסובבות סביב אנייה גדולה ותוקפות אותה באש מקלעים ורקטות. איראן כבר שלחה לוונצואלה כמה מכליות נפט, וארה"ב טוענת שיירטה כמה אניות כאלו שלא הניפו דגל איראן. שר ההגנה לויד אוסטין הביע חשש שהאניות מובילות ציוד צבאי לוונצואלה, ולדברי POLITICO מי שקנה את הנשק הוא נשיא ונצואלה ניקולה מדורו. דובר מחלקת המדינה נד פרייס אמר שארצו מוכנה לפעול אם יתברר שמתבצע סחר בנשק בים. אולם מומחים סבורים שאין לארה"ב, או לשום מדינה אחרת, עילה משפטית לעצור אנייה של מדינה זרה בלב האוקיאנוס בנתיב שיט בינלאומי.   

מומחי סייבר משייכים את הפסקת הפעילות ללחץ הגובר והולך של ממשלות ברחבי העולם, ובמיוחד ארה״ב, על חיסול הפשיעה המקוונת. ראש ה-FBI קורא לחברות מותקפות לא לשלם את דמי הכופר BIGSTOCK/Copyright: Sashkin קבוצת הכופרה Avaddon השביתה את פעילותה ושחררה את מפתחות ההצפנה של קורבנותיה למפעילי אתר Bleeping Computer, אתר חדשות סייבר השותף בפרויקט סיכול פשיעת הכופרה של היורופול, שמשמש פעמים רבות גם להעברת מסרים של תוקפי סייבר. בסוף השבוע קיבלו מפעילי האתר טיפ אנונימי בדוא״ל, שהתחזה לגורם מה-FBI, והכיל קישור וסיסמא לקובץ שכלל את המפתחות. סה״כ נשלחו 2934 מפתחות, כשכל אחד מתאים לקורבן ספציפי. האתר מציין, כי לעיתים משחררות קבוצות מתקפה מפתחות הצפנה כמחווה של רצון טוב כאשר הן מסיימות את פעילותן – או כשמפתחות גרסה חדשה של הנוזקות שלהן. קבוצת אבאדון זוהתה לראשונה ביוני 2020 כאשר שלחה דוא״לי דיוג. דרישת הכופר הממוצעת שלה עמדה על 600 אלף דולר. על פי האתר, לא ברור לחלוטין מדוע הפסיקה הקבוצה את פעילותה, אך סביר שהלחץ הגובר של ממשלות ורשויות אכיפת חוק ברחבי העולם, ובמיוחד בארה״ב, עושים את שלהם. ממשל ביידן הולך ומחריף את המלחמה האמריקנית בפשיעת הכופרה, במיוחד אחרי המתקפה על קולוניאל פייפליין, ופועל לקידום שיתופי פעולה גלובליים בנושא. לפני כעשרה ימים, הודיעה מחלקת המשפטים כי היא מעלה את העדיפות לטיפול במתקפות כופר לרמת עדיפות דומה לטיפול במתקפות טרור. בשבוע שעבר אמר ראש ה-FBI, כריסטופר ריי, כי מדיניות הארגון היא שחברות לא ישלמו את דמי הכופר לאחר מתקפות. ״מלבד העובדה שתשלומים כאלה עלולים לעודד מתקפות סייבר נוספות, הקורבנות עלולים לא לקבל בחזרה את הנתונים שנגנבו״, אמר ריי במהלך תשאול בפני וועדת השיפוט של בית הנבחרים, שנערך לאחר שה-FBI הצליח להשיב 2.3 מיליון דולרים בביטקוין, מתוך כופר של כמעט 4.4 מיליון ששילמה קולוניאל פייפליין בעקבות המתקפה עליה.   בהמשך השבוע צפוי הנשיא ביידן להיפגש בג׳נבה עם עמיתו הרוסי, ולדימיר פוטין. נושא מתקפות הסייבר, שרבות מהן כידוע משויכות לממשל הרוסי או לגורמים הפועלים מטעמה (כולל קולוניאל פייפליין וחברת עיבוד הבשר JBS), צפוי להיות אחד הנושאים העיקריים בהם ידונו המנהיגים היריבים.  

מומחי סייבר משייכים את הפסקת הפעילות ללחץ הגובר והולך של ממשלות ברחבי העולם, ובמיוחד ארה״ב, על חיסול הפשיעה המקוונת. ראש ה-FBI קורא לחברות מותקפות לא לשלם את דמי הכופר BIGSTOCK/Copyright: Sashkin קבוצת הכופרה Avaddon השביתה את פעילותה ושחררה את מפתחות ההצפנה של קורבנותיה למפעילי אתר Bleeping Computer, אתר חדשות סייבר השותף בפרויקט סיכול פשיעת הכופרה של היורופול, שמשמש פעמים רבות גם להעברת מסרים של תוקפי סייבר. בסוף השבוע קיבלו מפעילי האתר טיפ אנונימי בדוא״ל, שהתחזה לגורם מה-FBI, והכיל קישור וסיסמא לקובץ שכלל את המפתחות. סה״כ נשלחו 2934 מפתחות, כשכל אחד מתאים לקורבן ספציפי. האתר מציין, כי לעיתים משחררות קבוצות מתקפה מפתחות הצפנה כמחווה של רצון טוב כאשר הן מסיימות את פעילותן – או כשמפתחות גרסה חדשה של הנוזקות שלהן. קבוצת אבאדון זוהתה לראשונה ביוני 2020 כאשר שלחה דוא״לי דיוג. דרישת הכופר הממוצעת שלה עמדה על 600 אלף דולר. על פי האתר, לא ברור לחלוטין מדוע הפסיקה הקבוצה את פעילותה, אך סביר שהלחץ הגובר של ממשלות ורשויות אכיפת חוק ברחבי העולם, ובמיוחד בארה״ב, עושים את שלהם. ממשל ביידן הולך ומחריף את המלחמה האמריקנית בפשיעת הכופרה, במיוחד אחרי המתקפה על קולוניאל פייפליין, ופועל לקידום שיתופי פעולה גלובליים בנושא. לפני כעשרה ימים, הודיעה מחלקת המשפטים כי היא מעלה את העדיפות לטיפול במתקפות כופר לרמת עדיפות דומה לטיפול במתקפות טרור. בשבוע שעבר אמר ראש ה-FBI, כריסטופר ריי, כי מדיניות הארגון היא שחברות לא ישלמו את דמי הכופר לאחר מתקפות. ״מלבד העובדה שתשלומים כאלה עלולים לעודד מתקפות סייבר נוספות, הקורבנות עלולים לא לקבל בחזרה את הנתונים שנגנבו״, אמר ריי במהלך תשאול בפני וועדת השיפוט של בית הנבחרים, שנערך לאחר שה-FBI הצליח להשיב 2.3 מיליון דולרים בביטקוין, מתוך כופר של כמעט 4.4 מיליון ששילמה קולוניאל פייפליין בעקבות המתקפה עליה.   בהמשך השבוע צפוי הנשיא ביידן להיפגש בג׳נבה עם עמיתו הרוסי, ולדימיר פוטין. נושא מתקפות הסייבר, שרבות מהן כידוע משויכות לממשל הרוסי או לגורמים הפועלים מטעמה (כולל קולוניאל פייפליין וחברת עיבוד הבשר JBS), צפוי להיות אחד הנושאים העיקריים בהם ידונו המנהיגים היריבים.  

פנייה של רשויות להגנת הצרכן מ-27 מדינות, כולל ישראל, הובילו לשינוי מדיניות זה, במסגרתו יידרשו ספקי האפליקציות לציין בחנויות איזה מידע אישי יישמר ומה יעבור גם לצד ג׳   REUTERS/Dado Ruvic/Illustration/File Photo גוגל ואפל הודיעו כי ספקי האפליקציות יידרשו לציין בחנויות האפליקציות שלהן איזה מידע אישי שומרת כל אפליקציה ואיזה מידע אישי החברה רשאית לחלוק עם אחרים. זאת בעקבות הפנייה שנעשתה באמצעות רשויות להגנת הצרכן מ- 27 מדינות החברות בארגון ICPEN (ר״ת של International Consumer Protection and Enforcement Network), אשר הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן בישראל חברה בו. אספקת מידע ברור ומקיף לצרכנים יאפשר להם להשוות ולבחור באפליקציות על בסיס השימוש במידע האישי שלהם.  הארגון והרשויות החברות בו הגיעו למסקנה, כי המידע שנמסר לצרכן בעניין מדיניות הפרטיות אינו מספק. חנויות האפליקציות של אפל וגוגל נותנות לספקי אפליקציות מקום למסירת מידע אודות הפרטיות באופן שאינו מאפשר לספקי אפליקציות לספק לצרכנים את המידע ההכרחי באופן המהווה גילוי נאות. על פי ממצאי הארגון, כדי להגיע למידע בנושא על הצרכן לגלול יותר ממסך אחד ולהיכנס לקישור שמפנה את הצרכן למדיניות באתר של מפתח האפליקציה. לכן, 27 הרשויות חברו יחד ודרשו מענקיות הטכנולוגיה להתאים את המבנה של חנויות האפליקציות שלהן, כך שספקי אפליקציות יוכלו לספק לצרכנים את המידע ההכרחי אודות השימוש במידע שלהם בצורה ברורה ומקיפה במסך הראשי של האפליקציה בחנות.  לאור חשיבות הנושא, על מנת להגביר את השקיפות ללקוחות העושים שימוש באפליקציות וכדי להעניק להם מידע מפורט בדבר האיסוף והשימוש של החברות במידע על אודותיהם - תמך ארגון הגג העולמי לפרטיות GPEN (ר״ת של Global Privacy Enforcement Network) בדרישה זו, ותמיכתו אף קיבלה ביטוי בפניהה שעשו הרשויות לחברות. גם הרשות להגנת הפרטיות בישראל חברה בארגון זה. על פי הנכתב בפנייה, מחקרים מראים שצרכנים משווים בין אפליקציות באשר לאופן בו הן משתמשות במידע שלהם, אם הם מקבלים את המידע המתאים מראש. שקיפות היא תנאי מקדמי לכך: אם הצרכנים יקבלו מידע ברור אודות מדיניות הפרטיות של כל אפליקציה בזמן המתאים, הדבר יאפשר להם לקבל החלטות מושכלות לגבי אפליקציות על בסיס גילוי זה. הקריאה המשותפת מתמקדת בליבת ההגנה על הצרכן: יידוע הצרכנים בשלבים מוקדמים לפני קבלת החלטה על רכישה/הורדת אפליקציה, באשר לפרט מהותי בעסקה ובמקרה דנן, מידע על איסוף ושימוש במידע אישי. דרישה בסיסית של הגנת הצרכן היא, שצרכנים יהיו מודעים להשלכות של הבחירות שלהם לפני שהם בוחרים להוריד את האפליקציה ולעשות בה שימוש. עו"ד מיכאל אטלן, הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן: ״אני שמח על כך שענקיות האינטרנט נענו לדרישה המשותפת שלנו ושל עוד 26 רשויות מקבילות לנו בדבר הצגת מידע מפורט לגבי האיסוף והשימוש במידע האישי של הצרכנים בחנויות האפליקציות שלהן. הדבר נועד למנוע הטעיית הצרכנים באשר לאפשרות שהאפליקציות השונות יאספו ויעבירו מידע אישי על הצרכנים לגורמים אחרים. הרשות פועלת גם במרחב הבינלאומי על מנת להגן על הצרכנים״. ד"ר  שלומית ווגמן, מ"מ ראש הרשות להגנת הפרטיות: "יוזמה חשובה ומוצלחת זו של רשויות להגנת הצרכן מרחבי העולם בה תמכו גם רשויות להגנת הפרטיות לרבות הרשות הישראלית, מצביעה על כך ששיתוף פעולה בין רגולטורים מתחומים שונים יכול לגרום לענקיות האינטרנט לחזק את פרטיות המשתמשים, וממחישה את העובדה שהוא מחויב המציאות לשם התמודדות עם אתגרי הכלכלה הדיגיטלית״.

החברה, הפועלת בתחום ניתוח ומיטוב חוויות משתמש בנכסים דיגיטליים, הונפקה לפי שיווי של 350 מיליון דולר לפני הכסף. מנכ״ל החברה: הגיעה העת שגם הציבור הישראלי ייהנה מפירות ההצלחה של ההייטק הישראלי ירון מורגנשטרן, מנכ״ל גלאסבוקס. צילום: באדיבות החברה חברת גלאסבוקס (Glassbox) הישראלית, הפועלת בתחום ניתוח ומיטוב חוויות משתמש בנכסים דיגיטליים, השלימה בהצלחה את הנפקת מניותיה לציבור בבורסה לניירות ערך בתל אביב, לפי שווי של 350 מיליון דולר לפני הכסף. בין המשתתפים בהנפקה חברות ביטוח וקופות גמל מהמובילות בישראל. סך הגיוס מסתכם בכ-96 מיליון דולר, כאשר חלק יופנו לקופתה וחלק ישמשו כרכיב סקנדרי (Secondary) לבעלי מניות קיימים. מאז היווסדה וטרם ההנפקה גייסה החברה 64 מיליון דולר משורה של משקיעים מובילים בעולם. הטכנולוגיה שפיתחה גלאסבוקס מאפשרת לארגונים לנתח את נתוני הגלישה של המשתמשים באתרים ובאפליקציות שלהם, לזהות מגמות ודפוסים של שימוש – וכך לשפר ולייעל את השירות שהם מספקים. המערכת של החברה פועלת הן במובייל והן בדסקטופ ולמעשה מלווה את ״מסע הלקוח״ מקצה לקצה. הטכנולוגיה שלה טומנת בחובה יכולות מורכבות המאפשרות תמיכה בצמיחה מואצת בשווקים מגוונים, בין השאר באמצעות יכולות איסוף וניתוח הדאטה שפיתחה, כמו גם תחזיות מבוססות בינה מלאכותית. ״מדובר באבן דרך משמעותית עבור גלאסבוקס, ועדות ממשית למחויבות שלנו להמשך צמיחה״, אמר ירון מורגנשטרן, מנכ״ל החברה. "הגיעה העת שגם הציבור הישראלי ייהנה מפירות ההצלחה של ההייטק הישראלי ואנו מקווים כי נסלול את הדרך לחברות טכנולוגיות נוספות שיעברו, בדרך לניו יורק, בבורסה בתל אביב. הנפקת החברה מחזקת את מעמדנו כשחקנית מובילה בתחום, ומספקת לנו את המשאבים הנדרשים כדי להמשיך בחדשנות שלנו ובדרך שלנו להפוך לפלטפורמה כוללת לניהול דיגיטלי של לקוחות״. חזון החברה, שהוקמה ב-2010, הינו למצב את מעמדה כמובילה גלובלית בתחום פתרונות לאנליזה של הלקוחות המשתמשים בערוצים דיגיטליים. כיום, החברה תומכת ביותר מטריליון ״מסעות לקוח״ בדסקטופ ובמובייל מדי שנה, עבור למעלה מ-350 לקוחות, ומונה כ-260 עובדים, מתוכם מעל 100 בישראל. בשנה הקרובה מתכננת גלאסבוקס להמשיך בפיתוח התשתית הטכנולוגית שלה, להמשיך בפעילות רכישה של חברות ויעדים מתאימים ולהרחיב את הפעילות העסקית באזורים גאוגרפיים חדשים, כמו גם לגייס עובדים נוספים למרכז הפיתוח בישראל.

גם לאחר הפצצת הכור באוסיראק, המשיך סדאם חוסיין במאמצים לפתח פצצה גרעינית. פסח מלובני ורפאל אופק במאמר היסטורי על מהלך שהיה יכול לשנות את פני המזרח התיכון לעד. מיוחד https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%9... ב-7 ביוני מלאו 40 שנה למבצע "אופרה", הוא המבצע בו השמיד חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני "תמוז 1" שנרכש על ידי עיראק מצרפת. הכור נבנה באתר תווית'א, כ-18 ק"מ מדרום לבגדאד, ונועד למטרת הפקת פלוטוניום עבור נשק גרעיני, בו רצה המשטר העיראקי להצטייד.  השמדת הכור הסירה איום בעל משמעות אסטרטגית מהאזור כולו, ובמיוחד מישראל, שהיתה לאורך השנים מטרה לאיומי עיראק, ובמיוחד של שליטה – צדאם חוסיין, אם כי לא הביאה להפסקת השאיפות העיראקיות להיות המדינה הראשונה להשיג נשק גרעיני. לרגל יום השנה ה-40 למבצע, פרסמו האמריקאים ב-7 לחודש 42 מסמכים שלהם העוסקים בנושא, של ה-CIA והפעילות הדפלומטית שהיתה סביב הנושא באותם ימים. סיפור השמדת הכור היה אתגר רציני ביותר שעמד בפני המדינה, כמעט מכל ההיבטים: המודיעיני, המבצעי, האזורי והבינלאומי. היינו אז בחוזה שלום עם מצרים, וזה היה יכול לפגוע בו. היה צריך מודיעין מדויק באשר למצב הכור והתקדמות המיזם, כדי לא לפגוע בו כשהוא כבר "חם", קרי - מתודלק בדלק גרעיני. לא היה ברור מה תהיה התגובה למעשה, באזור ובעולם, בעיקר מארצות הברית.  הדרך ל"אוסיראק" (1981-1968) עיראק החלה לעסוק באופן משמעותי בתחום הגרעין רק לאחר עליית הבעת' לשלטון (1968), וזאת בהתאם לתפיסת המפלגה שלפיה עיראק צריכה להפוך למדינה בעלת יכולות מדעיות וטכנולוגיות מתקדמות, ובכלל זה בתחום הגרעין, והמדינה הערבית המובילה בתחום זה.  עוד קודם לכן, נשלחו עיראקים צעירים רבים לבריטניה כסטודנטים לפיזיקה, כג'עפר צ'יאא' ג'עפר המפורסם ואחרים, שהפכו אחר כך למובילי המיזם. בתקופת קאסם, בנו להם הסובייטים מרכז למחקר גרעיני בעיראק ובמרכזו כור מחקר קטן, בהעדיפם אותו, מסיבות מדיניות, על כור שממשל קנדי הציע להם, שעלה עליו מבחינת ביצועיו.  כור זה, שנקרא "14 בתמוז", מדגם IRT-2000 בהספק של שני מגה ואט (מ"ו), נועד לשמש למחקר ולייצור רדיו-איזוטופים. בנייתו החלה ב-1962, והוא הופעל לראשונה ב-1968. ב-1978 שודרג, והספקו עלה לחמישה מגה ואט.  צדאם כסגן נשיא החליט לבנות יכולת גרעינית לעיראק, והחל לפעול בנושא. טען שבמקום לעסוק במחקרים תאורטים גרידא יש לעבור למעשים, ולהקנות לעיראק יכולת בעלת חשיבות אסטרטגית. העיראקים החלו לגייס כוח אדם מקצועי וגם לרכוש פריטי ציוד שונים עבור המיזם בעיקר במערב אירופה ובארצות הברית. הרעיון כולו התבסס על תכנית "מנהטן" של האמריקאים ממלחמת העולם השנייה, והעיראקים גם למדו את מה שהתפרסם על מיזם הגרעין הישראלי, ובסופו של דבר החליטו ב-1973 לקנות כור מחקר גדול בהספק של 40 מ"ו, ולהקים תשתיות נוספות הדרושות לתהליך ייצור הפלוטוניום.  כל זה תחת מסווה שהדברים נועדו לכאורה לאפשר למדענים העיראקים לרכוש את הניסיון הדרוש להקמת כורי כוח גרעינים (לייצור חשמל), אותם כביכול תכננה עיראק להקים בשטחה, כאשר בפועל היא התכוונה להקים מיזם חשאי להפקת פלוטוניום לייצור נשק גרעיני, תוך הונאת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בווינה, ועקיפת הפיקוח שלה על המיזם.   מי שהציע לסייע לעיראק ולצדאם אישית היה ראש ממשלת צרפת דאז, ז'אק שיראק, שהזמין אותו לצרפת ב-1974 כדי לדון בנושא, וב-1975 לקחו אותו לביקור בכור הצרפתי. למרות שלצרפתים היה ברור שמה שצדאם רוצה הוא לא כור "למטרות שלום", כי אם כזה  שיוכל לייצר בו חומר בקיע עבור פצצה גרעינית, הם חתמו איתו על חוזה ב-1976 למכירת שני כורים תמורת 450 מיליון דולר.  הכור גדול בהם היה "אוסיריס" (Osiris) ששמו הוסב לאחר מכירתו לעיראק  ל"תמוז-1", שהיה כור מתקדם ביותר מסוגו, מדגם Materials Testing Reactor, לבחינת חומרים בסביבה רדיו-אקטיבית, בעל הספק של 40 מ"ו תרמי, וכלל את מיטב הטכנולוגיות והציוד המתקדם לאותה עת.  הכור השני, "איזיס", היה כור מחקר קטן בהספק של 0.5 מ"ו, שנועד בעיקר להכשרת כוח אדם ולהדמיית ניסויים בכור "אוסיראק". שניהם אמורים היו להבנות באתר שנקרא תויית'א, כ-18 ק"מ מדרום לבגדאד. בנוסף רכשו העיראקים גם מספר מתקנים נוספים ומעבדות מצרפת וגם מאיטליה עבור המיזם. הצרפתים גם מכרו להם 12.5 ק"ג של אורניום 235 מועשר ברמה צבאית, שיכול היה כמעט להספיק לייצור פצצה גרעינית אחת.  בניית הכור על ידי הצרפתים הייתה אמורה להימשך חמש שנים, אבל בדרך הבינו העיראקים שמישהו מתנכל להם, פוגע במדענים שהיו בצרפת, וגם בציוד השייך לכור (בליבה במפעל ליד טולון). החשד נפל על ישראל. ישראל ניסתה לפעול דיפלומטית יחד עם ארצות הברית, מ-1976 עד 1979, במטרה לשכנע את צרפת לבטל את העיסקה. לחדול מסיוע למיזם, אך ללא הצלחה; גם האיראנים ניסו לשכנע את הצרפתים לא לממש את העיסקה, ואף חלה הרעה ביחסים בין שתי המדינות על רקע זה. ההנהגה הצרפתית ראתה באותה תקופה ביחסים עם משטרו של צדאם חוסיין והעולם הערבי בכלל, אינטרס בעל חשיבות לאומית מבחינתם.  ראש ממשלת ישראל דאז, מר מנחם בגין הוטרד מאד מאפשרות של נשק גרעיני בידי מדינות ערב, עד כדי אובססיביות, והיה נחוש לפעול נגד הגרעין העיראקי, בעיקר בשל זיכרון השואה ממלחמת העולם השנייה, והחשש כבד מפני הישנותה.  המאמצים למנוע את הקמת הכור קהילת המודיעין בישראל החלה לעקוב אחר נושא זה כמעט מתחילתו. בעקבות מחאות של משרד החוץ לצרפת, ניסתה ממשלת צרפת לרצות את ישראל, ולשכנעה כי שיתוף הפעולה עם עיראק הוא "למטרות שלום". מערך האיסוף של אמ"ן והמוסד החל לפעול במרץ רב כדי להתמודד עם הסוגייה, ואכן מהר מאוד החל להניב פירות ומידע חשוב על המתרחש בנושא זה, ששימש את אנשי המחקר של אמ"ן בבניית תמונת המודיעין על הפרוייקט ומרכיביו.  על פי מה שהתפרסם במקורות זרים התנהלה פעילות חשאית שיוחסה לישראל, שנועדה לפגוע במיזם, בציוד ובאנשים המעורבים בו, במטרה לסכלו באיבו. אולם, בסופו של דבר, נראה היה שלא יהיה מנוס מפגיעה בכור באמצעות תקיפה אווירית באתר בו הוא מוקם בעיראק.  ב-22 בספטמבר 1980 פרצה מלחמת איראן-עיראק, ונראה היה שהכור הפך מטרה בעדיפות גבוהה ברשימת המטרות של חיל האוויר האיראני, כאשר שבוע ימים לאחר פרוץ המלחמה, ב-30 בחודש, תקפו מטוסי פנטום איראנים את האתר, אך לא גרמו לנזק בכור. הצרפתים וגם העיראקים היו משוכנעים שהיו אלה מטוסים ישראלים, שנצבעו לצורכי הסוואה בצבעי חיל האוויר האיראני.  בעקבות כך תוגברו צעדי הגנה על הכור. תוגברה פריסת מערכות ההגנה האווירית והנ"מ סביבו, שכללה סולללות טילי קרקע-אוויר ניידים מדגם 6-SA (עיראקיות) ורולאנד (צרפתיות), שהובאו כדי להגן על העובדים הצרפתים באתר. כן תוגבר מערך תותחי הנ"מ במקביל. העיראקים הקימו סוללות עפר בגובה של כ-30 מ' מסביב לאתר, שנועדו לאלץ מטוסים עוינים לעלות מהגובה הנמוך בו הם טסים לגובה גבוה יותר בעת תקיפה או התקרבות, כך שאמצעי ההגנה האווירית יוכלו לגלות אותם ולפעול נגדם.  בנוסף, הופעלו באזור האתר בלונים ממולאים בגז, מחוברים לקרקע בכבלים, כדי לחסום מעבר מטוסים מעל האתר בגבהים נמוכים. סוללות הטילים שנפרסו סביב האתר הוסתרו ע"י עצים ואמצעי הסוואה אחרים. העיראקים הפעילו גם מערכי התרעה שכללו מכ"מים ותצפיות אדם, שנפרסו באזורי הגבול ממערב, מדרום וממזרח, וחיל האוויר העיראקי גם קיים מטריה אווירית של מטוסי קרב מעל שמי האזור, מעלות השחר ועד הערב והשקיעה.   למרות כל זאת, כשלו העיראקים בהתרעה על חדירות אוויריות עוינות לתוך המדינה מכיוון מערב. החדירה הראשונה היתה איראנית, כחודשיים לפני המבצע שלנו, ב-4 באפריל 1981. כאשר האיראנים ביצעו תקיפה נועזת על בסיס ח"א העיראקי ב-3-H, לאחר שששמונה  פנטומים שלהם עברו מסלול ארוך של כ-3,500 ק"מ מאיראן דרך צפון עיראק ומזרח סוריה, עם שני תדלוקים שבוצעו לאורך הדרך. אחד בשטח עיראקי, ותקפו את שלושת השדות שבקומפלקס של 3-H, וגרמו לנזקים רבים.  גם כאן היתה הפתעה עיראקית מוחלטת וכמעט ללא כל תגובה במקום. כל המטוסים האיראנים חזרו בשלום. העיתוי חפף ליום השנה ה-50 להקמת חיל האוויר העיראקי. העיראקים כמובן האשימו את הסורים בשיתוף פעולה במבצע, שאפשרו למטוסים האיראנים לעבור בשטחם כדי להגיע ליעד.  הכשלון השני היה כאמור מבצע "אופרה" הישראלי, בו הצליחו מטוסי ה-16-F של חיל האוויר הישראלי לבצע מבצע נועז זה, ולהשמיד בדיוק רב את הכור, שנמצא במרחק של למעלה מאלף ק"מ מגבולות הארץ.  לפי המקורות העיראקים מרבית הפצצות (14 מתוך 16 פצצות) פגעו במטרה. כתוצאה מכך: הכור תמוז 1 הושמד, מבלי שבניין הכור, שספג פגיעות ונזקים רבים, קרס. נגרמו נזקים גם לכור הקטן, שהיה עם דלק גרעיני, ולמרבה המזל לא דלף.  שאר המתקנים באתר לא נפגעו. אש הנ"מ שנורתה לעבר המטוסים היתה בלתי יעילה. הסתבר לעיראקים כי גדוד הנ"מ שהיה באתר סגר כל יום את המכ"מ שלו בשעת ארוחת הערב, וכך היה בשעת התקיפה עצמה. בשל כך הוצא המג"ד להורג. על פי מקורות אלה ואחרים, נהרגו כתוצאה מהתקיפה 11 אנשים, ובכללם מהנדס/טכנאי צרפתי שנמצא בתוך הכור בעת ההפצצה.  הנזקים הרבים בבניין הכור היו בדרגה שלא היה ניתן לתקנם. העיראקים רצו לשקם את הכור, אך הצרפתים סרבו, ולכן החליטו לחדש את המיזם בדרך אחרת – העשרת אורניום. העיראקים ראו בתקיפה זו חלק ממכלול שיתוף הפעולה בין ישראל לבין איראן, כפי שבא לידי ביטוי בפרשת איראנגייט, שנחשפה בתקשורת מאוחר יותר. שנים לאחר המבצע המשיכו העיראקים לטעון כי מיזם הכור היה בעל אופי מדעי לצורכי שלום בלבד, ולא לצרכים צבאיים, כפי שעיראק הואשמה בעקבות ההפצצה.    התגובה העיראקית לתקיפה העיראקים גינו מיידית את המעשה, והגדירו אותו כמעשה נבזי ושפל, שבוצע נגד עיראק כשהיא שקועה עד צווארה במלחמה נגד איראן, וכאמור הצביעו על שיתוף הפעולה בין השתיים. עיראק הייתה משוכנעת, שישראל זכתה לסיוע מ"בפנים", בהתכוונה למומחים הצרפתים, שעסקו בהקמת הכור. צדאם הבטיח תגובה בנאומיו: "את תגובתנו על הפעולה העוינת של הציונים נדחה לעתיד. עמנו לא ישכח מעשה איבה זה".  בשנים הבאות המשיכו העיראקים במיזמי פיתוח הטק"ק והנשק הלא קונבנציונלי שלהם, וחששו מפעולה ישראלית דומה על מתקניהם שעסקו בכך. על רקע זה אמר צדאם לחברי קונגרס אמריקאיים ב-1990: "התקפת ישראל מיוני 1981 לא תחזור, וישראל צריכה לקחת בחשבון שאם היא תתקוף יעדים בעיראק, תתקוף אותה עיראק בחזרה". כדי להרתיע את ישראל מלתקוף, השמיע צדאם ב-1 באפריל את איומו "לייצר אש שתאכל את מחצית ישראל", ופרס את חטיבת הטילים ארוכי הטווח שלו, "אל-חוסיין", במערב עיראק. לקראת מלחמת המפרץ תכננו העיראקים לתקוף את ישראל במטוסים ובטילי קרקע-קרקע, כאשר זו אמורה להיות תקיפת נקמה, במלוא העוצמה, אבל מטוסי הקואליציה שיבשו להם את כל תוכניות חיל האוויר. הם הסתפקו בתגובה רק באמצעות הטילים.  במהלך המלחמה שוגרו לעבר ישראל 43 טילים (הגיעו רק 39), כאשר חמישה מהם עם רש"ק מבטון, ששוגרו לעבר הכור בדימונה, מתוך כוונה שיפגעו בכיפתו. הטילים נקראו על ידם "חג'ארה אל-סג'יל" (אבן מטיט יבש), כסמל לתמיכה באינתיפאדה הפלסטינית הראשונה, שהתחוללה אז, בה הרבו הפלסטינים להשתמש באבנים.  חידוש המיזם לאחר השמדת הכור לאחר שהבינו שלא יוכלו להקים כור חדש, החליטו העיראקים לפנות לדרך אחרת – העשרת אורניום במספר מסלולים, ובכך להביע את נחישותם להמשיך במיזם. בתחום פיתוח צנטריפוגות להעשרת אורניום היתה לעיראקים התקדמות יפה ועמדו לפני הקמת מפעל גדול להעשרת אורניום, בעל תפוקה המתאימה לייצור פצצה גרעינית אחת לשנה.  מלחמת המפרץ שפרצה ב-1991 בעקבות השתלטות עיראק על כווית, ופעילות ועדות הפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שפעלו בעיראק בשנים הבאות, הביאו לסיום דרכו של המיזם כולו. לאחר כיבוש כווית (2 באוגוסט 1990) הורה צדאם למדעניו לבצע תכנית חרום, ולנסות ליצור מתקן גרעיני על בסיס הדלק הגרעיני שנמצא בידיו. 12.5 ק"ג של אורניום באיכות צבאית, מועשר ל-93% שקיבל מהצרפתים, ועוד 27 ק"ג של אורניום, מועשר לרמה של 80%, אותם קיבל מהרוסים בעקבות הקמת הכור הרוסי, ואותם רצו העיראקים להעשיר לרמה של 93%. במקביל נערכו לבניית הפצצה והתאמתה לטיל. היה מדובר במתקן שמשקלו כטונה, כשהמטרה היתה להרתיע את הקואליציה שהתארגנה נגדו מלפעול נגדו, ולאיים להטיל מתקן זה על ישראל. מאמץ זה נכשל גם הוא, וחלומו של צדאם להגיע לנשק גרעיני התפוגג במלחמה זו. לסיכום: מבצע "אופרה" היה אבן דרך בדוקטרינה הישראלית בתחום של סיכול כל איום גרעיני על קיומה. למבצע הייתה גם השלכה אסטרטגית בינלאומית, מאחר והוא חידד את סוגיית אי הפצת טכנולוגיות בעלות פוטנציאל לפיתוח נשק השמדה המונית.  אמנם הפעולה הישראלית גונתה בעולם, כולל בוושינגטון, בטענה שהתקיפה פגעה בסיכויי השלום במזרח התיכון. הביקורת נגד המבצע עדיין ממשיכה להדהד, ולפיה הכור לא התאים להפקת פלוטוניום באיכות צבאית, וכי פיקוח סבא"א היה מונע את ניצול הפלוטוניום למטרה זו.  מנגד, יכולת גרעינית בידי עיראק ב-1990 הייתה עלולה לשנות לחלוטין את מפת האזור, על כל המשתמע מכך.

טרם ברור מי הדליף לוושינגטון פוסט את הידיעה במהלכו של מו״מ הגרעין. בקרמלין מכחישים. טל ענבר, מומחה טילים ישראלי מוסיף: ״אין שום סימן לנכונות הידיעה״ http://kremlin.ru העיתון וושינגטון פוסט מפי "שלושה מקורות רשמיים: רוסיה תספק לאיראן לוויין ריגול מתקדם, שיאפשר לה לעקוב אחר מטרות צבאיות במזה"ת, כולל בסיסי צבא בישראל". הנשיא פוטין מגיב: "FAKE NEWS, שטויות, זבל". מומחה הטילים הישראלי טל ענבר: "הטיל המדובר הוא טיל פח מיושן, אך אם הידיעה נכונה, פירוש הדבר מתן עצמאות לאיראן בהשגת מודיעין, והיא יכולה להעביר תמונות לשכנים שלנו מצפון ומדרום".  וושינגטון פוסט דיווח בסוף השבוע כי רוסיה מתכוונת לספק לאיראן לוויין מתקדם שיאפשר מעקב אחר מטרות צבאיות במזה"ת. מדובר בלוויין KANOPUS-5, המצוייד במצלמה ברזולוציה גבוהה, וניתן יהיה לשגר את הלוויין לחלל ברוסיה תוך חודשים. הלוויין יעקוב אחר מתקנים שונים, החל בבתי  זיקוק לנפט במפרץ הפרסי וכלה בבסיסי צבא ישראליים ובבסיסים בעירק שבהם יש יחידות צבא א מריקניות. הפקיד הבכיר הממשלתי "שתודרך על העיסקה" הוסיף שהלוויין תוכנן למעשה למטרות אזרחיות. אנשי משמרות המהפכה נסעו לרוסיה כמה פעמים מאז 2018 לדון עם הרוסים על העסקה, ומומחים רוסיים באו לאיראן כדי לאמן צוותים שיפעילו את הלוויין ממתקן חדש שנבנה ליד KARAJ, מערבית לטהרן.  באפריל 2020 הודיעו משמרות המהפכה על שיגור לוויין צבאי למסלול סביב כדור הארץ. הלוויין הרוסי קנופוס-5  מוגדר כ"לוויין מקטן", המיועד ל"חישה מרחוק", והוא נבנה על ידי משרד ההגנה הרוסי במקורו לצורכי הגנה אזרחית. אורך חיין חמש שנים, משקלו 473 ק"ג והוא משוגר ממשגרי סויוז-2. הנשיא פוטין רואיין לרגל ועידת G7 בז'נווה ואמר ל-NBC NEWS שהידיעה על לוויין ריגול לאיראן היא "FAKE NEWS. אינני יודע על כך דבר. מי שמדבר על זה, בוודאי יודע יותר ממני. אלו שטויות, זבל". מומחה הטילים הישראלי, טל ענבר, אמר לישראל דיפנס כי הלוויין קנופוס-5 מיושן וכי אין שום סימן לנכונות הידיעה. אך המשמעות, אם יהיה לאיראנים לוויין כזה, היא עצמאות בהשגת מודיעין ואפשרות של העברת תמונות לשכנים שלנו מצפון ומדרום. ״לוויין שאתה שולט בו יכול להעביר צילומים של כיפת ברזל או של מטרות נעות אחרות״, אומר ענבר. ״עם זאת, הלוויין המדובר אינו באיכות טובה ואינו שווה הרבה. אם תתאמת