לאן מובילים הסכיזופרניה של אגף המודיעין והטלטלה במוסד? טור שבועי של עמיר רפפורט צילום: מתוך אתר צה״ל את כמות האנרגיה שהשקיע אגף המודיעין בניסיון למסמס את העברת בסיסיו המרכזיים לנגב, ניתן היה לנצל בדרך טובה יותר. אפילו אחרי החלטת הממשלה בשבוע שעבר להקצות חצי מיליארד שקל לטובת המעבר, והנחת אבן הפינה בטקס מתוקשר השבוע, נמשכו הפרסומים על ״בכירים באמ״ן״ שמתנגדים להעתקת הבסיסים העצומים. החשש המרכזי הוא מ״בריחת מוחות״ לטובת תעשיית ההייטק המתפוצצת. זה חשש מובן, אבל המאבק הוכרע. זוהי שירת הברבור של המתנגדים לו. בתוך שנים ספורות הבסיסים היוקרתיים של אגף המודיעין יהיו כולם בנגב. וטוב שכך. מעט רקע: ההחלטה להעתיק את בסיסי היחידות היוקרתיות של אגף המודיעין לנגב התקבלה כבר בתחילת המילניום, עוד בימיו של אריאל שרון כראש ממשלה. שרון ידע לדפוק על שלחנות ולהניע טרקטורים. זהו חלק ממהלך כולל שבמסגרתו כבר הועברו מחנות ההדרכה של צריפין לצומת הנגב מדרום לבאר שבע, בסיסים של חיל האוויר מהמרכז הועתקו לתוך מתחם נבטים, ויחידות לוגיסטיקה גדולות התמקמו בשער הנגב ממערב לבאר שבע. גולת הכותרת של המהלך הייתה לרכז את המחנות הטכנולוגיים של אגף התקשוב במתחם ענק וחדיש ליד פארק ההייטק החדש של באר שבע, צמוד לאוניברסיטת בן גוריון (המחנה הזה כבר נמצא בשלבי בניה מתקדמים), ולהעתיק את בסיסי המודיעין היוקרתיים ביותר לצומת ליקית, 14 קילומטר ממזרח לעיר. המודל נלקח מארצות הברית, בעיקר מאזור סן פרנסיסקו, שם החלו לשגשג בשנות ה-70 חברות הייטק לצד בסיסי צבא טכנולוגיים ואוניברסיטאות מעולות, שמפמפמים לתעשייה זרם קבוע של אנשים מבריקים. עלות בניין המחנות החדשים הוערכה בהון עתק, אבל פינוי המחנות אמור להכניס למדינה הרבה יותר: בראש ובראשונה, הפשרת קרקעות מחנות המודיעין המרכזיים, באזור גלילות ובלב גבעתיים, לבנייה, אמורה להיות הבוננזה הגדולה ביותר למדינה. זה לא רק הכסף שיתקבל ממכירת הקרקע עצמה שתעמוד למכירה: עם פינוי גלילות יופשרו לבניה עוד אלפי דונמים בצפון תל אביב וברמת השרון ואפילו בהרצליה, באזורים שמוקפאים כיום בגלל שהם קרובים למחנה, ובנייה בהם עלולה לחסום את ה״קליטה״ בו. שנת היעד המקורית להשלמת המעבר של צה״ל כולל המודיעין דרומה, הייתה 2018, אלא שהחזון הנפלא נתקל במציאות ישראלית טיפוסית, בירוקרטיה עודפת ופנקסנות (שנים התעכב המהלך בגלל ויכוח מטופש בין משרד הביטחון למשרד האוצר, בנוגע למי יישא בהוצאות הגישור בין צורכי הבנייה ועד שייכנס הכסף מהפשרת קרקעות). במדינה לא היה מי שייחשב את הרווח העקיף העצום כתוצאה מהפשרת קרקעות במרכז ופיתוח הנגב, שיעלה עשרות מונים על ריבית ה״גישור״, ובצה״ל מובילה, למרבה הצער, הגישה הסקטוריאלית - שבה כל אגף וחיל חושבים קודם כל ״מה טוב לנו״. בכל תחום. בראייה לאחור, אגף המודיעין הפגין ״סכיוזפרניה״ בהתמודדות עם החלטות הממשלה מימי שרון על המעבר בנגב. מצד אחד, כבר בשנת 2006 הוקמה באגף מנהלה שמרכזת את תכניות המעבר ולאורך השנים נעשו צעדים ראשוניים כמן שכירת שטח 8200 בפארק ההייטק של באר שבע והעברת בית הספר לסייבר למתחם בית הספר הטכני של חיל האוויר לשעבר בתוך בעיר. בפועל, כמה מראשי אגף המודיעין לאורך השנים עשו כל שביכולתם כדי לעכב את המהלך. המעכב המצטיין ביותר היה אביב כוכבי בתפקידו כראש אמ״ן בעשור שעבר ובהמשך כסגן רמטכ״ל וכרמטכ״ל. זאת, עד לטקס החגיגי שבו היה שושבין ראשי, כאילו מדובר בפרויקט שדחף. עכשיו כבר לא זוכרים, שלאורך השנים, אגף המודיעין התנהל גם כאילו המעבר לנגב לא יקרה אף פעם, כולל עבודות בינוי לטווח ארוך, שמעולם לא נפסקו במחנות גלילות. להצדקת מעכבי מעבר המודיעין דרומה עד כה, יש לציין חששות אמיתיים. יחידה 8200 של המודיעין (בגלילות) היא אחרי הכול היחידה הגדולה ביותר בצה״ל. כמו היחידות המיוחדות של המודיעין בגבעתיים, היא מבוססת בראש ובראשונה על מוחות גאוניים, יותר מאשר על כל מרכיב אחר. קריית המודיעין בליקית אמורה להיות פרויקט ענק, שיעלה לא פחות מ-25 מיליארד שקל לבניית בסיס הצפוי להכיל 12 אלף אנשים מידי יום. במחנה עצמו ייבנו מבני מגורים ל־5,000 חיילים, אולם האלפים האחרים יצטרכו למצוא דרך להגיע מהבית לבסיס וחזרה ממנו הביתה מדי יום. הבעיה המרכזית הייתה העדר תכנית לקו רכבת סמוך לבסיס, וגם לא לקו רכבת קלה שיוכל להביא אליו את החיילים מאזור באר שבע. משרד התחבורה ומשרד האוצר התווכחו במשך שנים מי יממן את הארכת קו הרכבת מבאר שבע לליקית, או לחליפין – מי יספק שאטלים. עד שנפתרה הבעיה, הגיע שוק ההייטק בשנים האחרונות לנקודת רתיחה כזן, שבאגף המודיעין כבר התחילו לחשוש שכל שינוי במיקום הבסיסים יביא לבריחה המונית של אנשי המודיעין – בעיקר הצעירים שבהם שכבר סיימו שירות חובה ושירות קבע ראשוני. בסקרים שעורכים באגף המודיעין בלי הפסקה אומרים לפחות 50% מהמשרתים שהם יעזבו בוודאות, אם המחנות יעברו לנגב, אבל חשוב לדעת שחוסר יציבות תעסוקתית הוא מאפיין רגיל אחרי הקורונה בכל העולם והמשק, במיוחד בהייטק. יתרה מכך: חלומה של כל אם יהודיה כיום שהוא שהבן שלה יתקבל ל-8200 ולא שיהיה רופא. זוהי תעודת כניסה לתעשייה עם משכורות עתק. אז אל חשש, צעירים ימשיכו לחלום להגיע למודיעין, גם אם בסיסי היחידה יהיו ממוקמים על הירח. בהמשך, אגף המודיעין ייצא למשרתיו תכניות שאפשרו להם ללמוד באוניברסיטת בן גוריון ואף להתנסות בעבודה בפארק ההייטק, תוך כדי שירות הקבע. יחידות המודיעין לא יסבלו קשה מידי כתוצאה מבריחת מוחות. מעל לכל, צריך לזכור: בלי חזון לא הייתה מוקדמת בשנות ה-70 אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שהייתה אז עיר מדברית עלובה, ועוד פרויקטים לאומיים היו נשארים על הניר בלבד, כולל כל החזון של הרצל. תאריך המעבר המעודכן של המודיעין לנגב הוא כעת 2028, באיחור של 10 שנים לעומת שנת היעד המקורית (אם לא יהיה עיכוב נוסף).   בינתיים במוסד כעת, האנרגיה של אגף המודיעין יכולה להיות מושקעת כולה בהכנת המעבר עצמו ובאתגרים האמיתיים, ובראשם ההיערכות ליום שבו איראן היא כבר מדינה גרעינית או ״מדינת סף״ גרעינית לכל הפחות. זהו אתגר בסדר גודל היסטורי בלי הגזמה. ושלא יהיו אשליות – איראן היא כבר ״מדינת סף גרעינית״, גם אם יקרה נס בשיחות הגרעין שהתחדשו בווינה. איראן לא תוותר בשום תסריט על הפוזיציה של ״מדינת סף״, שעדיפה לה מבחינות רבות אפילו על האופציה של הכרזה על יכולות גרעיניות ממש: כך היא יכולה ליהנות מהעוצמה ומההרתעה של מעצמת גרעין, וזאת מבלי לשלם את מלוא המחיר הבינלאומי הכבד הכרוך בהכרזה על הפצצה הראשונה ממש. לישראל, ככל נראה, כבר אין אופציה צבאית של ממש לעצור את פרויקט הגרעין של איראן, למרות ההצהרות הלוחמניות האחרונות של ראש הממשלה בנט, שנועדו להשפיע איכשהו על תוצאות השיחות בווינה. עיקר מערכה החשאית של הגרעין עדיין מוטלת בראש ובראשונה על המוסד, שנמצא על פי הפרסומים האחרונים בטלטלה, על רקע שינויים מבניים שהוביל הראש הטרי, דדי ברנע. לפי אותם פרסומים, פרשו מהארגון כמה בכירים על רקע השינויים, שכללו אפילו סגירה של מחלקות וארגונים. מה שלא פורסם זה שבמקביל חזרו למוסד שני בכירים, שנטשו את הספינה בתקופת הראש הקודם יוסי כהן. השניים השתחלו כעת לתפקידים בכירים משל עצמם. שניהם צמחו במוסד ובראש ובראשונה כקצ״א, קציני איסוף, כלומר מפעילי סוכנים בשר ודם. המינויים יכולים להעיד על מגמה המתבקשת עכשיו יותר ויותר - הפעלה של סוכנים בעורף האויב, כמו פעם, וכנראה יותר ממה שהיה נהוג בשנים האחרונות. השינוי הזה יכול לנבוע מהקושי ההולך וגובר של היחידות המבצעיות לפעול מעבר לקווי האויב, בעידן שבו העולם כולו מרושת במצלמות זיהוי פנים, שמזהות בקלות כמעט כל בנאדם, ומעברי הגבול דורשים דרכונים ביומטריים ולא רק דרכונים מודפסים, שהיה קל למדי לזייף בעבר.

אהוד עילם טוען שעם או בלי הסכם - ישראל צריכה להחזיק אופציה צבאית אמינה על מנת לרסן את איראן   אילוסטרציה. צילום: דובר צה״ל  ישראל ממתינה לראות אם יחתם הסכם נוסף עם איראן, שיטיל מגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית. המשא ומתן עם איראן מדשדש. גם אם יחתם הסכם, ויש ספקות רצינים לגבי זה, יתכן כי בעתיד איראן תפר אותו. בכל מקרה על ישראל להיות בעלת אופציה צבאית, כדי להרתיע את איראן מייצור נשק גרעיני, ואם זה ייכשל לשקול תקיפה באיראן.  ישראל תהיה מסוגלת להתמודד עם מצב בו איראן היה מדינת סף גרעינית ואף אם איראן תחזיק בנשק גרעיני, אבל כמובן שהכרחי להימנע מכך מלכתחילה. איראן בעלת יכולת כזו תהיה הרבה יותר מסוכנת לישראל. אם איראן תחזיק בנשק גרעיני מבצעי יהיה זה איום קיומי על ישראל.  המנהיגות באיראן הדגישה שוב ושוב את להיטותה להשמיד את ישראל. לפי מקורות זרים יש לישראל נשק גרעיני, מה שעשוי להרתיע את איראן מתקיפת ישראל. אבל מלחמה גרעינית ביניהן עדיין עלולה להתרחש ולו בגלל טעות של אחד או שני הצדדים.  מלחמה גרעינית עלולה לפרוץ אף בניגוד לרצונה של איראן. עדיין ישראל עלולה לספוג מהלומה חסרת תקדים. הנשק הגרעיני האיראני יוכל להסב אבידות עצומות ונזק אדיר לישראל. במקרה הכי גרוע מכה איראנית תמוטט את ישראל. על ישראל לעשות כמעט הכל כדי למנוע זאת.  הקשר עם ארצות הברית במסגרת ההתמודדות עם איראן על ישראל להשיג בעלי ברית. הקשר עם ארצות הברית הוא כמובן החשוב ביותר, ולא רק לגבי איראן. ממשל ביידן וישראל מסכימים כי יש למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני אבל את ישראל סוגיה זו מטרידה הרבה יותר.  אם איראן תחזיק בנשק גרעיני היא תאיים על הישרדותה של ישראל, בעוד ארצות הברית תסכן בעיקר את חייליה שיהיו במזרח התיכון. למרות זאת ממשל ביידן שולל אופציה צבאית, כולל של ישראל.  אם הדיפלומטיה תיכשל ביידן לכל היותר ינקוט בעוצמה רכה כמו סנקציות ואולי אף ישקול פעולות חשאיות כמו סייבר. מהלכים אלו יכבידו על איראן אבל לא ימנעו ממנה לייצר נשק גרעיני.  רק אופציה צבאית שתכלול תקיפה קינטית כלומר הפצצה רחבת היקף של אתרי גרעין באיראן עשויה להיות בעלת השפעה ממשית. אם איראן תעריך כי ארצות הברית שוללת חד משמעית את האופציה הצבאית זה עשוי לדרבן את איראן לייצר נשק גרעיני.  לכן לכל הפחות על ממשל ביידן לאשר לישראל, ולו באופן עקיף ולא רשמי, כי בלית ברירה ישראל יכולה לתקוף באיראן. על ישראל יהיה גם לעדכן את ממשל ביידן לפי התקיפה, כל עוד ביידן לא ינקוט בצעדים שישבשו את התקיפה הישראלית. ישראל חותרת לחזק את קשריה עם מדינות ערב, במסגרת ההתמודדות עם איראן, כולל כחלק מאפשרות של תקיפה באיראן. לכן ישראל חתמה עם האמירויות ובחריין על הסכמי אברהם. איראן הגיבה בבחירת אברהים ראיסי לנשיא, המזוהה עם המחנה השמרני – קיצוני באיראן.  הראיס באיראן הוא עדיין חמינאי אבל אין לדעת לכמה זמן. מחליפו לא יהיה בהכרח מתון יותר. המחנה השמרני - קיצוני באיראן ימשיך לאחוז בשלטון ביד רמה. לגבי המשא ומתן על תוכנית הגרעין שלהם ישנן הערכות שונות. האם כוונתם רק למשוך זמן, להגיע להסכם חלקי, להסכים רק לחזור להסכם המקורי מ- 2015 ועוד.  עמימות ישראלית  הדרגים הבכירים ביותר בישראל רמזו באופן ברור כי ישראל תעשה מה שנדרש כדי להגן על עצמה. ישראל לא משמיעה איום צבאי ישיר על איראן ואולי טוב שכך. ישראל, הנוקטת בעמימות הידועה לגבי השאלה אם יש לה נשק גרעיני, יכולה להמשיך בגישה זו גם כלפי הנכונות שלה לתקוף באיראן.  על ישראל לא להצטייר כמחרחרת מלחמה אבל באותה מידה עליה להבהיר הן לאיראן והן לארצות הברית, אירופה, סין ורוסיה כי ישראל שוקלת ונערכת ברצינות להלום באיראן.  ישראל אינה חלק מהמשא ומתן עם איראן אבל עדיין במסגרתו על ישראל למנף את האופציה הצבאית שלה כדי לדחוק באיראן לבצע כמה שיותר ויתורים לגבי תוכנית הגרעין שלהם.  ברור שאיראן לא תוותר על תוכנית הגרעין שלה, אבל אולי ניתן יהיה לרסן אותה. אולי בהמשך אפשר יהיה להמשיך עם ריסון זה. אולי גם המשבר הכלכלי החריף באיראן יגרום לתסיסה שתערער את המשטר. זו פשרה בעייתית מבחינת ישראל. עם זאת, יהיה עדיף על אופציה צבאית, לאור המחיר והסיכונים שלה. אבל כדי להגיע ליעד זה יש להציג אופציה צבאית אמינה. 

במסגרת תערוכת Expodefensa 2021, רפאל מציגה את מערכת הספיידר. כלי תקשורת בדרום אמריקה טוענים כי התצוגה מופנית לעיניים בצבא הקולומביאני תמונה: רפאל  על פי דיווח של infodefensa, חברת רפאל מציעה לקולומביה את מערכת הספיידר. על פי הערכות, קולומביה מחפשת מערכת יירוט לטווח קצר עבור שני פרויקטים: ה-National Air Defense Comprehensive System או Sisdan ופרויקט Vshorad.  Sisdan היא מערכת שכבתית שקולומביה התחילה לבנות לפני כעשור. עם פריסה על מספר מכ״מים. אתר americamilitar מפרט את פריסת המכ״מים של קולומביה. אחת הדאגות העיקריות של קולומביה היא הגבול עם ונצואלה.  רפאל אינה התעשייה הישראלית היחידה שמנסה להכנס עם מערכת הגנ״א לקולומביה. גם תעשייה אווירית הציעה את הברק-8 לקולומביה.   

ארה״ב ואירופה עסוקות ברוסיה, סין ופוליטיקה מקומית - פצצה איראנית אינה נכללת בחלומות הבלהות שלהן. גם אחרי וינה, ולא משנה התוצאה, ישראל תשאר לבד בשאלת הגרעין האיראני  https://twitter.com/MFA_Austria/status/1465981085104410631?s=20 יש לי חדשות: בווינה, שם דנים בהסכם הגרעין עם איראן, דנים אמנם בהסכם הגרעין עם איראן, אבל זה לא העיקר. זה כמעט מסווה לדיונים, לשיחות מסדרון וסביב השולחן, לגישושים, להעברות מסרים ולהדלפות בנושאים אחרים לגמרי, נושאים שבשביל המשתתפים הם חשובים לא פחות, ואולי הרבה יותר, מאשר השאלה אם ומתי יהיה לאיראן נשק גרעיני.  אז מה באמת קורה סביב השולחן באולם המהודר במלון הפאר 'פאלה קובורג' בווינה ובמלון סמוך? שם יושבת המשלחת האמריקנית. יש שחקנים שיושבים סביב השולחן הראשי, במגרש, ויש שחקנים שיושבים על הספסל בצד. מי היושבות סביב השולחן המרכזי: איראן, רוסיה, סין, גרמניה, בריטניה וצרפת. ארה"ב כאמור במלון ליד. ואנו טוענים שברב-שיח הזה יש ספסל בצד המגרש, ושם יושבות שחקניות משנה כמו למשל סעודיה, איחוד האמירויות, טורקיה ומצרים, כולן בעלות עניין. לא הזכרנו את ישראל, מאויימת הגרעין מספר 1 של נושא השיחות, כי ישראל לא שם בווינה, אם כי היא כנראה שם. כך היה בעבר. כלומר, בווינה נפגש השבוע צבר מעצמות ומדינות שיש להן מארג אינטרסים אזוריים-גלובליים-יבשתיים חיוניים לכל אחת מהן, שנושא הגרעין האיראני הוא מרכיב אחד בלבד בהן. קרה משהו קרה מאז סבבי שיחות הגרעין הקודמים לזה של השבוע: כמה שעות לפני חידוש השיחות הגיע דיווח שהדאיג את המערב בדבר פגישת תיאום משולשת בין נציגי רוסיה, סין ואיראן. ניקח למשל את רוסיה: רוסיה בוודאי איננה רוצה איראן גרעינית, שתהיה קרובה מידי לרוסיה. העולם מודאג מסכנת פלישה רוסית לאוקראינה, כמו בעבר לחצי האי קרים. שליט בלארוס לוקשנקו, PROXY של פוטין, דוחף פליטים מהמזה"ת ואפריקה לגבולות פולין, זו נועלת את הגבולות, ואלפי פליטים, כולל זקנים וטף, קופאים בקור ובשלג ביערות פוליו בדצמבר. בעיה הומניטארית ממדרגה ראשונה. פוטין מחמש את צבאו במיטב מטוסי קרב חדישים, טנקים מתקדמים ומערכות הגנ"א 300, 400 ו-500. רוסיה נמצאת בסוריה, מבססת בסיסי ים ואוויר ומקיימת הסכם חלוקת גזרות שקט, מורכב, סבוך, עדין ושברירי עם ישראל, שתוקפת (בהסכמה) מטרות איראניות וסוריות.  סין זקוקה לנפט מאיראן. במערב מביעים חשש מפלישה סינית לטייוואן, ובסין נעשות הכנות: שדות תעופה, מסלולים, איים מלאכותיים, אימוני נחיתה, מטוס קרב חמקני ונושאת מטוסים. מנגד בטייוואן מקימים צי צוללות, ובייג'ין זועמת כאשר בריטניה ואוסטרליה מקימות צי צוללות חדש. אופציה לזירת עימות במזרח הרחוק. סין משתלטת על חלקים מאפריקה (כלכלה), מנסה את כוחה בהשתלטות אפילו בישראל (נמל וכו'), לא מרוצה מכך שבירושלים דואגים להגביל את הניסיונות הסיניים.   ארה"ב חוזרת ומבטיחה ש"לא נרשה ולא נאפשר" גרעין לאיראן, ובטהרן רואים צבא אמריקני יוצא מאפגניסטן במהלך המתפרש כנסיגה. לנשיא ג'ו ביידן יש מדרג חששות בסדר הזה: סין, רוסיה, המצב במפלגה הדמוקרטית, בחירות אמצע בקרוב, בחירות לנשיאות. גרעין איראני כנראה לא מופיע בחלומות הביעותים של הנשיא. הנשיא ואנשיו הקרובים חוששים מההתקדמות הטכנולוגית של סין, ממגמות ההתפשטות הכלכלית של סין ומאפשרות של צעדים צבאיים רוסיים. הנשיא הזה נתון כנראה בדילמות קשות: הוא רוצה להחזיר את צבאו הביתה, ולנגד עיניו מתפתחות זירות סכסוך שהן פוטנציאל לעימות צבאי. גרעין באיראן היא אחת האופציות. האם ביידן הוא נשיא של כהונה שנייה? סגנית הנשיא קמלה האריס מרוחקת-מקורבת לבית הלבן, יש שמועות שהנשיא הקודם ברק אובמה "בוחש".  מאירופה לא תבוא הישועה לבריטניה, גרמניה, צרפת ונאט"ו דאגות משלהן: צי הים השחור הרוסי כבר מזמן משייט במזרח הים התיכון, עם נמלי ים ואוויר בחוף הסורי. מקימים חומת הגנה בשלוש המדינות הבלטיות אסטוניה, ליטא לטביה מחשש ליוזמות צבאיות רוסיות מעבר לגבול. הצי החמישי והמרינס מתאמנים עם צה"ל. באזורי הקוטב בצפון הרחוק יש מפגשים, בינתיים שקטים ולא אלימים, בין צוללות, אניות שטח ומטוסים של נאט"ו ושל רוסיה. יפה מאוד ששרת החוץ של בריטניה אליזבת טראס הכריזה יחד עם שר החוץ יאיר לפיד ש"הזמן אוזל והשעון מתקתק" בקשר לגרעין האיראני. מאירופה לא תבוא ישועת איון הגרעין האיראני.  ויש מדינות שיושבות קצת בצד, על הספסל, כמו סעודיה, טורקיה, מצרים ואיחוד האמירויות. מדינות אלו באזור מסתכלות על איראן מרחוק ומקרוב. בירושלים לא אהבו את גישושי השת"פ בין האמירויות לבין טהרן. זה לא כתוב בהסכמי אברהם. סעודיה, טורקיה ומצרים מוזכרות כמדינות שעלולות לשאוף לנשק גרעיני אם יהיה כזה בידי איראן. אין צורך להקים תשתית מדעית-טכנולוגית, אפשר לקנות בפקיסטן.  כל זה צריך להדאיג את ישראל, הרואה שנושא הגרעין האיראני איננו בראש מעייני העולם, בעוד היא מאויימת. בישראל אוספים כל פרט מידע על עוללות הצנטריפוגות המסתובבות ומיטב מוחות המודיעין עוסקים בכך -  סופרים את החודשים והשנים לקראת "פריצה" לנשק גרעיני, לומדים כל פרט בשעורי העשרת אורניום וכמויות הקילוגרמים של האורניום המועשר שיש בידי איראן.  קשה הרבה יותר לנחש כוונות של מנהיג איראני זה או אחר, אם, ומתי יכריז, ומה יכריז? אנו מדינה סף גרעינית?, יש לנו נשק גרעיני?, ביצענו ניסוי גרעיני?, אנו מתקדמים בפיתוח טיל נושא מטען ומרעום שיפעיל את הפצצה?  כיום בווינה דורשים האיראנים לבטל את כל הסנקציות, למרות שלדעת מומחים 'איראנולוגים' המדינה הזאת מחוסנת מפני השפעה קשה של הסנקציות, למרות מצב כלכלי גרוע. לא רואים בשלב זה סכנה למשטר בטהרן. ואולי טהרן רואה בנשק גרעיני גורם הרתעתי, מעין מטריה גרעינית שתחתה יפעלו ה'שלוחים' נגד ישראל, נגד סעודיה.   לכן מותר להניח שבשורות טובות לא ייצאו מווינה. מה שמותיר את ישראל די לבדה בנושא האיום הגרעיני עליה מכיוון חבורת איאטולות מוסלמים-שיעים קנאים, שרק השבוע הכריז אחד מקציני הצבא הבכירים שם שהשמדת ישראל היא מצווה. נראה שהקו הנוכחי של ממשלת ישראל בנושא הוא נכון: שילוב של פעילות דיפלומטית עם הודעות גלויות על הכנות צבאיות. יש לחזור ולהדגיש כי זה חייב להיעשות בתיאום מלא עם ארה"ב, בת הברית האסטרטגית האמיתית היחידה. השגריר דניס רוס כתב כי יש לספק לישראל פצצת פיצוח בונקרים GBU-57, שהיא פצצה חכמה בת 13.5 טונות שתוכל להשמיד מפעלי העשרה בפורדו ומתקנים מבוצרים אחרים באיראן. מתקנים כאלו מוגנים במערכות הגנ"א רוסיות S-300. המרחק מישראל הוא כ- 2,000 ק"מ. בשביל להוביל לאיראן פצצות MOP כבדות צריך תדלוק אווירי, צריך מפציצים שיש לחיל האוויר האמריקני. תקיפות כאלו דורשות מבצע נרחב ועמוק של דיכוי אלקטרוני של מערכות הגנה אווירית ומכ"מים. ידע כזה יש בישראל. ועוד יש בישראל חוכמת הנסתר והמבצעים העלומים. מסקנת ביניים, והלוואי שנתבדה: מווינה לא יבואו בשורות טובות.  

מאי-בת מסארוה (27) תושבת טייבה הורשעה בריגול עבור חיזבאללה. הנאשמת נענתה לפניית מפעיל חיזבאללה בלבנון, אשר פנה אליה דרך אתר "פייסבוק" וביקש ממנה לצלם עבורו תצלומים שונים מתוך שטח מדינת ישראל אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל בהמשך להודעת דוברות בתי המשפט, בית המשפט המחוזי מרכז (הרכב כב' הנשיאה השופטת לורך, כב' השופטים ד' עטר וע' קובו) גזר היום על מאי-בת מסארוה (27) תושבת טייבה, שנתיים וחצי מאסר, זאת לאחר שהודתה והורשעה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב. על פי לאחר שצילמה והעבירה תצלומים שונים ובהם של מערכת כיפת ברזל, כלי רכב צבאיים, בסיס צבאי ובית חולים, למפעיל מטעם ארגון "חיזבאללה" בלבנון אשר יצר עימה קשר דרך אתר "פייסבוק". על פי כתב האישום המתוקן, שהוגש במסגרת הסדר דיוני על ידי עו"ד שחף קליינמן-שמעוני מפרקליטות מחוז מרכז, הנאשמת נענתה לפניית מפעיל חיזבאללה בלבנון, אשר פנה אליה דרך אתר "פייסבוק" וביקש ממנה לצלם עבורו תצלומים שונים מתוך שטח מדינת ישראל. בהמשך לכך, ובמשך תקופה, צילמה והעבירה לו הנאשמת כ-12 צילומים שונים, ובהם של כלי רכב צבאיים, גדר המערכת באזור ראש הנקרה, בסיס חצרים, מערכת כיפת ברזל ואזור מעבר ארז. הנאשמת צילמה את התמונות כשהיא פועלת באופן אקטיבי להשגתן, בין היתר בנסיעה למקומות מרוחקים, הצטיידות במשקפת וכד'. כך למשל, בהזדמנות אחת פנה הסוכן לנאשמת וביקש ממנה להשתתף בהרצאתו של העיתונאי יוסי מלמן בנושא חיזבאללה וישראל, ולהפנות אליו שאלה שניסח עבורה: "האם יש סיכוי למלחמה בין חיזבאללה לישראל?". ֿהנאשמת פעלה כדברו ואף הקליטה את השאלה והתשובה שניתנה על ידי המרצה ושלחה לסוכן את תוכן ההקלטה. בהזדמנות אחרת, בעקבות תקרית צבאית במעורבות חיזבאללה בגבול הצפון, העבירה הנאשמת, לבקשת הסוכן תצלומים בזמן אמת של בית החולים רמב"ם. במסגרת הסדר הנאשמת הודתה והורשעה בכתב האישום המתוקן ללא הסכמה לעניין העונש. לאור האמור הורשעה מסארוה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב. במסגרת הטיעונים לעונש ציינה עו"ד קליינמן כי "מדובר בעבירות שחותרות תחת קיומה של מדינת ישראל. הנאשמת קיימה קשר עם חיזבאללה, ארגון שעמו מדינת ישראל  נאבקת במשך שנים. פוטנציאל הנזק למדינה בסיוע לארגון כזה הוא ברף הגבוה ביותר.... הנאשמת לא היתה פאסיבית בפעולותיה אלא מאוד אקטיבית, נסעה במיוחד למקומות, וכאשר לא התאפשר לה היא נסעה שוב למחרת. ״היא אף הפעילה את חברתה כדי שתבצע את שעלי ביקש ממנה. לא ניתן לקבל שאזרחית שמקבלת זכויות מהמדינה, בוחרת לחתור תחת קיומה. בהיותה אזרחית, המדינה נותנת בה אמון ולכן יש קושי להתחקות אחר מעשיה. אורך התקופה בה פעלה הנאשמת במשך שנה וחצי מהווה נסיבה נוספת לחומרה..." לאור האמור, עתרה פרקליטות מחוז מרכז לעונש מאסר של 3.5 שנות מאסר בפועל, וזאת על מנת להעביר את המסר לפיו "מדינת ישראל לא תשקוט על שמריה במאמץ להגן על עצמה מפני אלו המעוניינים להביא לחורבנה, כך שיידע כל אזרח ישראלי שהמחיר בגין  מעשים כאלה הוא ענישה חמורה שתעביר מסר ברור וחד", כפי שציינה עו"ד קליינמן בשלב הטיעונים לעונש. במסגרת החלטתו ציין בית המשפט כי אמנם נטילת האחריות היא חלקית בלבד וכי היא מצמצמת מחומרת התנהלותה ונוטה להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים וכן שירות המבחן התרשם שלא ניתן לשלול סיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד, אך לקח בחשבון את היותה של הנאשמת צעירה ללא עבר פלילי וכן את תנאי המאסר הקשים שלה והעובדה כי הפגיעה כתוצאה ממעשיה היתה ברף הבינוני. משכך גזר עליה עונש של שנתיים וחצי מאסר בפועל וכן עונש מאסר על תנאי.

בסיכום עם שר הבט"פ ומפכ"ל המשטרה, יוקצו 10 מיליון ש"ח בשנת 2022 לחיזוק היחידה קרדיט צילום: דוברות המשטרה ראש הממשלה, נפתלי בנט, הכריז אתמול (ד') בטקס הסמכת לוחמי היחידה המשטרתית המיוחדת (ימ"מ), על הגדרתה כיחידה הלאומית למאבק בטרור. ההחלטה, שהתקבלה בתיאום עם שר הביטחון, השר לביטחון הפנים ומפכ"ל המשטרה, תובא לאישור ועדת השרים לביטחון לאומי (הקבינט המדיני-ביטחוני) באחת מישיבותיה הקרובות. ההחלטה נסמכת על עבודת מטה שהוביל המטה לביטחון לאומי (מל"ל) בשנים האחרונות, אשר המליצה על קידום המהלך. בהתאם, יוקצו 10 מיליון ש"ח מתקציב משרד רה"מ בשנת 2022 לחיזוק היחידה, עיבוי המערך הלוחם, הגדלת כח האדם ושדרוג הכשירות המבצעית, בדגש על אמצעי לחימה ותשתיות האימונים. מדברי ראש הממשלה, נפתלי בנט: "רבותיי, אני שמח להודיע כאן היום על החלטתי להגדיר את הימ"מ כיחידה הלאומית למאבק בטרור של מדינת ישראל. ההחלטה תובא לקבינט בקרוב. המטרה שלי היא שהימ"מ תהיה היחידה הטובה בעולם ללוחמה בטרור, ואתם האנשים הנכונים למשימה. במשך 47 שנים אתם היחידה. ״ההכרזה הזאת מבטאת את ההערכה הרבה שרוחשים המדינה ואזרחיה לפועלה רב השנים של הימ"מ. ההכרזה הזאת מגלמת הוקרה עצומה ותודה על חירוף הנפש, על המסירות ועל הדבקות במשימה – המאפיינות את הימ"מ עוד מימיה הראשונים. מכובדיי, הסדרת מעמדה של הימ"מ כיחידת הלוחמה בטרור הלאומית היא מכפיל כוח חשוב אשר מעצב במידה רבה גם את עתידה של היחידה לשנים קדימה.״ השר לביטחון פנים, עמר בר-לב: "ההכרזה על הימ"מ כיחידה לאומית הייתה צריכה להיעשות מזמן, ואנחנו פה בשביל לעשות - מוטב מאוחר מלעולם-לא. הימ"מ עומדת כיום בחוד החנית של העשייה המבצעית של משטרת ישראל, צה"ל והשב"כ, של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, ונדרשת לפעולות המורכבות והחשובות ביותר שיוצאות לפועל". מפכ״ל המשטרה, רנ״צ קובי שבתאי: ״אתם לוחמי הימ"מ תמצאו את עצמכם גם בחזית הזו בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה. מאות המבצעים החשאיים והמוצלחים שאתם לוחמי הימ"מ ביצעתם במהלך השנה מצטרפים לפסיפס המבצעים היחידתי שהחל להיבנות כבר לפני ארבעים ושבע שנים, בשנת 1974 עם הקמת היחידה.״

השתיים מאחדות כוחות על מנת להציע פתרון לאבטחת כל שלבי הפיתוח וההרצה של יישומי ענן עובדי Argon. צילום: אייל רגב חברת אקווה סקיוריטי, ספקית אבטחת יישומים בענן (Cloud Native), הודיעה על רכישת Argon, העוסקת בפתרונות אבטחת שרשרת האספקה של פיתוח התוכנה. שתי החברות הישראליות יציעו כעת פתרון לאבטחת כל שלבי הפיתוח וההרצה של יישומי ענן. פלטפורמת ההגנה של אקווה מגנה על מחזור החיים המלא של פיתוח התוכנה (SDLC), החל מכתיבת הקוד, דרך בניית המערכת ועד הרצת היישום בפועל. חברת Argon, שהוקמה לפני כשנה על ידי אילון אלחדד ועילם מילנר, מספקת פתרון agentless המאפשר חיבור לפלטפורמות ה-DevOps הקיימות בהן משתמשות חברות תכנה כדי לבנות ולשחרר גרסאות תכנה לעולם. המוצר של החברה ממפה באופן מיידי את כל תהליך שרשרת האספקה של התוכנה ובאמצעות מנוע ייעודי, המתבסס על מסגרת אבטחה שנכתבה על ידי Argon עצמה, ויוצר תיעדוף חכם של הנקודות הפגיעות בתהליך ומגן עליהן בצורה אוטומטית. בנוסף, החברה פיתחה טכנולוגיה המאפשרת לזהות ולמנוע שינויים זדוניים של קוד בזמן שהוא נמצא בתהליך השחרור (בדומה למה שהתרחש באירוע הפריצה של Solarwinds מהשנה האחרונה), המסתמך בין היתר על עקרונות הנמצאים בחזית הטכנולוגיה. "עם התווספות הפתרון של Argon לפלטפורמה של אקווה, אנו ממשיכים לממש את החזון שלנו להגנה על מחזור החיים המלא של יישומים שנבנו להרצה בסביבות ענן," אומר דרור דוידוף, מנכ"ל ומייסד שותף באקווה סקיוריטי. "יש הרבה רעש בשוק ההולך וגדל של אבטחת יישומי ה-Cloud Native, אבל כמעט ואין חברות המציעות יכולות הגנה אמיתיות ליישומים האלה, שמונעות התקפות״. מניעת המתקפות על ששרשרת האספקה של התוכנה התעשייה עוברת שינוי דרמטי בכל הנוגע לאופי המתקפות והתוקפים עצמם, ששמים להם למטרה את מנגנוני שרשרת האספקה של התוכנה - לראיה המתקפות המוכרות האחרונות על SolarWinds ו-CodeCov‎. התוקפים שפועלים במרחב הזה מנצלים יותר ויותר חולשות בתהליך הפיתוח והפריסה של התוכנה ומנסים לחבל בו, החל מגניבת קוד ועד למניפולציות שמתבצעות עליו. ארגונים נדרשים לנקוט בגישה פרואקטיבית ומודרנית כדי להגן על תקינות התוכנה שלהם ועל הלקוחות והמוצרים שלהם.  בנוסף, צוות מחקר הסייבר של אקווה, Team Nautilus‎, דיווח על מתקפות ששמות למטרה את כלי CI/CD (אינטגרציה ופריסה רציפה של יישומים) ואת שרשרת האספקה של פלטפורמות קונטיינרים.

מתיו אנדריאני, מייסד ומנכ"ל MazeBolt, טוען כי ארגונים נמצאים ברמת פגיעות בממוצע של 48% להתקפת DDoS שתצליח לגרום לשיתוק המערכות שלהם מתיו אנדריאני. צילום: גיל קריים  הדוחות הכספיים של ענקית הטלקום Bandiwith.com היו חריגים הפעם ולא בגלל הביצועים העסקיים שלה. קריסת השרתים שהובילה לשיתוק הפעילות של החברה ויכולתה לספק שירותים ללקוחותיה למשך מספר ימים בצורה קשה גם מבחינה כספית כפי שהצהירה גם בהודעה רשמית מטעמה. "בהתבסס על המידע הראשוני ברשותנו, החברה מעריכה כי ההשפעה הישירה של מתקפת ה – DDoS עשוי לפגוע בהיקף ההכנסות השנתי משירותי התקשורת על פי דרישה (CPaaS) בשיעור הנע בין 9-12 מיליון דולר".  מתקפות DDoS מבוצעות באמצעות יצירת עומסי תעבורה גבוהים על קיבולת הרשת של האתר תוך שימוש ב-Botnet. כך, ההאקרים למעשה מצליחים להפיל את האתרים (shutdown)  למספר שעות ולעיתים גם ימים ולשבש את יכולתם לספק שירותים דיגיטליים ללקוחות וביכולת של עובדים להתחבר למערכות הארגוניות. מדובר בנזקים כבדים שמגיעים למיליוני דולר ופגיעה תדמיתית קשה לארגון.   העלייה התלולה בשנים האחרונות בהיקף תקיפות DDoS אינה מקרית ונובעת מהעובדה שבניגוד לסוגי מתקפות אחרים, דוגמת פישינג, הן לא דורשות ידע או מיומנויות טכנולוגיות גבוהות כדי לבצע אותן. בנוסף, העלויות הכרוכות בהוצאת מתקפה כזו אל הפועל אל נמוכות מאד. כל אחד יכול להיכנס לרשת ה-Darknet ולרכוש את הטכנולוגיה במחיר שיכול להגיע לכמה עשרות דולרים בלבד. הקלות הזו בהשגת הטכנולוגיה, לצד השימוש הגובר בשירותים דיגיטליים,היו בין הגורמים העיקריים שהביאו לגידול בהיקף מתקפות ה - DDoS על גופים שונים בעולם.     מעבר לכך, הסיבה העיקרית לגידול במתקפות נובע מכך שרוב מערכות המיטיגציה וההגנה המובילות כיום בשוק - המסוגלות לנטר ולנטרל מתקפות סייבר ולמנוע נזק משמעותי לארגון - הרי שבמתקפות DDoS המצב שונה. למעשה, הפתרונות הקיימים מספקים מענה חלקי בלבד מול מתקפות מסוג DDoS . כלים אלה אינם מסוגלים לזהות את נקודות התורפה שנוצרות בשל שינויים  רציפים  והגדרות של  המערכות הארגוניות - כגון הוספת IP'S עדכוני תוכנה ויישומים חדשים – ולא מזהות פגיעויות חדשות ברשת.  במילים פשוטות, למנהלי אבטחת מידע בארגונים כיום אין שום יכולת לדעת מהי התמונה הרחבה בארגון והיכן נקודות התורפה ברשת הארגונית שעלולה להיות הפירצה דרכה תתבצע המתקפה הבאה. התוצאה היא עלייה בהיקף החברות הנפגעות.  מהנתונים שנאספו על ידי מערכות הניטור שלנו, עולה, כי ארגונים נמצאים ברמת פגיעות בממוצע של 48% להתקפת DDoS שתצליח לגרום לשיתוק המערכות שלהם ביניהם בנקים וגופים פיננסיים, חברות טלקום,  גיימינג ועוד. הכותב הינו מייסד ומנכ"ל MazeBolt,  המספקת פתרון טכנולוגי ייחודי לזיהוי אוטומטי, איתור, התראה וסגירה בזמן אמת של נקודות תורפה מפני מתקפת DDoS.