כדי שאיתמר בן גביר יוכל לעלות להר בגלוי, בשעות היום, ולא כמו גנב בלילה מלווה בלגיונות שוטרים - נתניהו ושריו צריכים למצוא משוואת דו קיום אמיתית על ההר. וזה אפשרי https://twitter.com/itamarbengvir/status/1610170147720859648?s=20&t=XO1-... כפי שהבטיח עלה השר לביטחון לאומי על הר הבית ימים אחרי השבעתו לשר. אבל איך עלה – כמעט במסתור, בסתר, בהסתרה, בשבע בבוקר, כאשר רחבת הר הבית ריקה. מוקף משמר משטרה. 13 דקות על ההר וירד. לא שתה לרווייה מהברזייה. אולי לחש לעצמו בשקט, במלמול שפתיים, פסוקים מתוך תפילת שחרית, אבל ללא מניין. תפילה דקה. לא זו דרכו של איתמר בן גביר לעשות מעשה כדי להוכיח ריבונות ושליטה. בהשקט, ללא עדת צלמים וכתבים, ללא תקשורת. לא כך תכנן וביצע בן גביר את הופעתו אז, בשייח' ג'ראח. הוא לא חנך לשכה על הר הבית. כגנבים בלילה ועוד רקחו סיפור מעשה, תרגיל הסחה, כגנבים בלילה עלה כבוד השר לביטחון לאומי על הר הבית. כך מוכיחים ריבונות? ב-7 בבוקר, 13 דקות. כך מוכיחים חשש נוכח האזהרות ששיגרו החמאס והג'יהאד המוסלמי. עד כתיבת הדברים, התגובות לא חרגו מגינויים, כולל משגרירות ארה"ב ומכיוון סעודיה, משאת נפשו של ראש הממשלה נתניהו, כינוס חירום של מועצת הביטחון ורקטה תועה אחת.. טוב ש"לא היו אירועים חריגים". אבל מה הוכיח בן גביר? שישראל ריבונית על הר הבית. אין בכך חידוש. אולי במקום לעלות על ההר בהפגנתיות נסתרת מוטב שהשר לביטחון לאומי יקדיש זמן לנושא כיצד מנטרלים את הפצצה, חבית חומר הנפץ והנפיצות של המקום הקדוש הזה הר הבית, המהווה גורם התייחסות איומי במשטרה, בצה"ל, בשב"כ, אפילו מוסד.   ב-1967 ראה כותב שורות אלו צנחנים קשוחים לימודי קרבות ירושלים, את אלוף עזר ויצמן ואת דוד בן גוריון ניצבים נפעמים מול הכותל המערבי, שזה עתה  שוחרר. נפעמים ממה? מקיר אבן ענק, אבל 'שריד מקדשנו'. משם עלו הפמליות אל רחבת הר הבית. מקום שני המסגדים מסגדי עומר ואל אקצה. חצר האבן הענקית היתה אז שוממה להוציא קומץ אנשי דת מוסלמים.  היום השטח הזה, הר הבית, חראם א-שריף, עלול להצית את המזרח התיכון. לא פחות. לדעת מומחים רבים אין זו הגזמה לקבוע שהר הבית הוא אחד ממוקדי הסכנה האמיתיים בעולם כולו.  בימים ההם נעשתה שגיאה היסטורית של מסירת מפתחות הר הבית לוואקפ. סא"ל משה פלס סטמפל ז"ל הצטווה לנגד עינינו להסיר מיד את דגל הלאום שהניף על החומה. שגיאה היסטורית, אולי נדיבות של מנצחים, זרעי אופוריה למחרת ניצחון כביר. אזור נפיץ  אך השגיאה נעשתה ואנו משלמים את מחירה עד היום הזה. האזור הנפיץ הזה נהפך לפצצה שהמחזיקים בה חוששים כל רגע מהתפוצצות. שגיאה אחת קטנה של מישהו, מעשה מטורף של משוגע, וחבית הנפץ עלולה להתפוצץ.  בעלי הבתים הם רבים: הריבון שם הוא מדינת ישראל. האחראי הוא הוואקף. לממלכת ירדן יש יד בשמירת המקומות הקדושים לאיסלם, וגם הסעודים רואים עצמם קצת אדונים. ארגוני טרור כמו החמאס הצטרפו גם הם למקהלת איומי העלייה להר הבית.  הר הבית נהפך לסמל דתי-פוליטי-מדיני, ושום דבר מהמתרחש סביב ההר הזה איננו בגבולות ההיגיון או המציאות. צה"ל לא כבש את מסגד אל אקצה, יהודים אינם מתכנסים לתפילה על הר הבית ולא נשקפת שום סכנה למקומות הקדושים למוסלמים על ההר. גם אצלנו הר הבית הוא סלע מחלוקת דתית-פוליטית, ועירוב בין דת לפוליטיקה תמיד מסוכן. נאמני הר הבית היו, אילו יכלו, מגרשים את כל המוסלמים מן ההר, ויש החולמים לבנות שם את בית המקדש. חרדים מזה ופרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל מזה או שנמנעים מלעלות להר הבית, אפילו לגשת לכותל, בגלל פסקי הלכה, או שלדעתם הכותל איננו אלא קיר אבנים ויהודים אינם מתפללים לאבן. ממשלה ימנית מלא-מלא עלולה להוסיף עוד כמה קיסמים למדורת הר הבית. השר לביטחון לאומי עלה פעם ראשונה כשר להר כמעט בהסתר. מי יודע מה עלול לקרות אם יעלה שוב, הפעם בתופים ובחצוצרות, עם אנשיו, עם נאמני הר הבית, עם ההזויים החולמים להקים בית מקדש או להקריב קרבן פסח על ההר.   בית מקדש שלישי הר הבית הוא התגלמות מיניאטורית של הסכסוך הישראלי-פלשתיני כולו: מדינת ישראל היא כאן לנצח והפלשתינים אינם הולכים לשום מקום. שני הצדדים הניצים הם כאן TO STAY. כך הר הבית. ישראל היא הריבון על השטח, המוסלמים הכריזו על כל שטח ההר כאל אקצה ומאיימים באינתיפדה ובמעשי אלימות. גם הם לא יוותרו.  שאלה היא אם יש אופציה לפתרון. לבטח עלייה של שר ימני-לאומי-לאומני אינה מקרבת שום פתרון, להפך. עלולה להצית אש. עוד קיסם למדורה. עבור מיליוני מוסלמים מאינדונזיה ועד מרוקו המסגדים על ההר הם מהמקודשים ביותר בעולם למאמינים. מאידך גיסא, אין שום ספק היסטורי או ערכי בדבר קדושת המקום ליהודים, קדושה בת אלפי שנים. ובכל זאת קשה להעלות על הדעת שמישהו יאשר בניית בית כנסת על ההר, וגם אין צורך בזה. מרחק עשרות מטרים למטה נמצא הכותל המערבי, שכבר מזמן נהפך לבית כנסת. לכן רעיונות של בית מקדש ובית כנסת על הר הבית הם הזויים.  אולם אין שום סיבה שבעולם שיהודים לא יוכלו להתפלל על הר הבית. יתכן שזו הזווית שדרכה ניתן להגיע לפתרון שימנע תבערה. ממילא רבבות יהודים, לא יהודים ותיירים עולים כיום להר בהסכמת השלטונות המוסלמיים שם. סידורים שיהודי לא יוכל לשתות מהברזייה במקום או שייעצר על ידי שוטרים כיוון שנראה ממלמל תפילה ללא השמעת קול  – אלו סידורים אוויליים.  אבל ניתן להסתכל על לוח השנה, לבדוק מתי חלים חגים יהודיים וחגים מוסלמיים ולמצוא מועדים מתאימים לשתי הדתות כדי לאפשר למנייני יהודים להתפלל על הר. תפילה אינה פרובוקציה, אין בה התגרות בשליטת הוואקפ על המקום. תפילה איננה הפגנת ריבונות. חצי שעה-שעה של תפילת שחרית או מנחה לא תגרע מאומה ממי שחפץ להראות לעולם המוסלמי שהוא השליט בחראם א-שריף. יש דעות שנשמעות כבר שנים ש"רק הימין, רק הליכוד, יכולים לעשות שלום עם מדינות ערב". ראו  מנחם בגין מצרים ובנימין נתניהו הסכמי אברהם. נכון שהר הבית הוא אובייקט הרבה יותר רגשני-דתי עמוק מאשר הסכם בין שתי מדיניות. אבל אולי דווקא חברי הממשלה הנוכחית, ימין מלא-מלא, יכולים להרהר באפשרות למצוא פתרון לעולים להר הבית וליושבים שם, ברחבת המסגדים, ולא תהיה להם אופוזיציה בנושא זה.  אין שום סיבה שההר המצומצם, השטח הנפיץ הזה, כמה דונמים בסך הכל, יהיה מקור סכנה שראשי שב"כ מעידים עליו ששנתם נודדת מחמת האיום הטמון בו. אחד מראשי ארגוני הביטחון, שהסביר פעמים רבות שהר הבית הוא חומר נפץ, הוא כיום חבר בממשלת ישראל.  הוא ועמיתיו יכולים לנטרל את הנפץ, והם יודעים למה. כיצד עושים זאת? זו משימה קשה, אולי בלתי אפשרית, אבל לנסות צריך. כדי שאיתמר בן גביר יוכל לעלות להר בגלוי, בשעות היום, ללא לגיונות של שוטרים, ולהתפלל חופשי במניין יהודים תפילה אמיתית במקום הקדוש שבו עמד המקדש.