הכותרות שעניינו הכי הרבה גולשים בדף זה
03/02/24 15:11
100% מהצפיות
מאת IsraelDefense
מתי תסתיים המלחמה? מה גורל החטופים? מתי יוכלו המפונים לשוב לבתיהם? הרבה שאלות ומעט תשובות
מלחמת 7 באוקטובר מסתמנת כארוכה במלחמות ישראל. אחרי ארבעה חודשים אי אפשר לומר שצה"ל לא היה מוכן למלחמה זו. האסון הוא שצה"ל לא היה מושג שהיא תפרוץ, ומתי ואיך. מודיעין, מודיעין, מודיעין.
מוקדם לנתח תוצאות מלחמה שעדיין מתנהלת במלוא עוזה בעזה. אבל מותר לקבוע שאחרי ההלם הקשה של חדירת מחבלים לתוך ישובים אזרחיים ובסיסים צבאיים, הרג, רצח וחטיפת אזרחים וחיילים, צה"ל התעשת.
נעשו שגיאות, חלקן עם תוצאות טרגיות, אך צה"ל מנהל לחימה שפרקים ממנה יילמדו בבתי ספר צבאיים בגלל יכולות פיקוד מעולות, 'מפקדים קדימה', דוגמה אישית, אומץ לב של לוחמי מילואים וסדיר, וניצול טכנולוגיות מתקדמות.
זו שילוביות
לפני כשנה חזינו באימון יחידתי במתקן אימונים ברמת הגולן. המתקן נבנה והוכן לאימון לוחמה בשטח בנוי. יום שלם התאמנו הלוחמים בפריצות לבתים, בתנועה מבוקרת ברחוב תוך כדי ירי, חיפוי הדדי, הסתייעות באש טנק.
שיננו נוהלי העברת פקודות ופינוי נפגעים. כך התכוננו בדיוק למה שקורה עתה בחאן יונס, וזה מה שראינו ברחובות העיר עזה. בלבנון נחשפו מנהרות, ויחידות החלו להכיר את המונח החדש יחסית "מנהור" ואת עולם התת-קרקע.
הרמטכ"ל הקודם כוכבי הרבה להטיף לשילוביות וקישוריות. זה מתבצע בשטח. כאשר כוח צה"ל מזהה חוליית מחבלים, מזעיק רחפן ומכוון את כלי הטיס לתקיפה – זו שילוביות.
פחות מדברים במלחמה זו על פלוגה וגדוד ויותר על צק"ח, צוות קרב חטיבתי שמורכב משילוב מבצעי של לוחמי חי"ר, שריון, הנדסה, תותחנים, וגם חיל האוויר חלק מה-LOOP .
מרכז האש של אוגדה 98 מכוון כלי טיס, מטוס קרב, להשמדת משגרי רקטות. מכלול האש של חטיבה 7 מכוון כלי טיס לחיסול מחבלים בחאן יונס. כך באה שילוביות רב-זרועית ורב-חילית לידי ביטוי במלחמה זו יותר מאשר במלחמות ובמבצעים קודמים.
לא סיוע אווירי לקרקע כמו פעם, אלא שילוב מלא בזמן אמת של הזרועות, כאשר טייס מסק"ר רואה בעין ומדבר ישירות עם מי שהזמין למטה את האש.
השבוע דיווח מאו"ג 98 תא"ל דן גולדפוס שבוצע תמרון סימולטני בביצוע יחידות האוגדה, כוחות מיוחדים, ציוותי קרב אוגדתיים בלחימה סימולטנית מעל ומתחת לקרקע. שילוביות וקישוריות.
כך גם בהיבט הרב-זרועי, כאשר מפקד מזמין כלי טיס, מאוייש או לא מאוייש, לתקוף מטרה, או סטי"ל בים שיסייע באש לעבר ריכוז מחבלים.
השילוביות הזאת היא ערך צבאי שיש בה גם את גורם ה"יחד" בין כל לוחמי צה"ל בשדה הקרב. על ה"יחד" מרבים לדבר בימים אלו, 'יחד ננצח', 'אחדות מעל לכל'. אפילו פרסומות מסחריות ללא היסוס מנגנות על אלמנט ה"יחד" כדי שיקנו את מוצריהן.
ה"יחד" האמיתי נמצא בין הלוחמים. שבועות וחודשים מחוץ לבית, צעירים ומבוגרים, סדיר ומילואים, אבות ובנים, חיילות לוחמות, פרמדיקית ורופאה בחטיבה לוחמת, צנחנים ותיקי קרבות וחניכי קורס מ"כים, לוחמי/ות 'עוקץ' עם כלביהם/ן, לוחמי יהל"ם, חי"ר, שריון טייסים וציוותי זרוע הים.
כאשר חוליית לוחמים מדלגת מבית הרוס אחד לשני במה שהיה פעם רחוב סלול או כבוש, תוך שמירה על ערנות מלאה, מקצועיות בטיפול ההנדסי, מתן פקודות קצרות ומדויקות מפי המפקדים, בעוד סכנה נשקפת מכל חלון, – זה "ביחד" בין הלוחמים.
הדרג הפוליטי
חבל שה"יחד" הזה לא נשמר, אלא מופר ללא בושה בדרג הפוליטי, זה שאמור לשמש דוגמה לתושבי המדינה. אין "יחד" כשחסידי התיישבות ברצועת עזה רוקדים בבנייני האומה בעוד לוחמים מסכנים את חייהם במנהרות חאן יונס.
ח"כית שמפיצה עלילות שקר על במת הכנסת, שרה שמתעמתת עם אזרחית וחברתה השרה תוקפת את הרמטכ"ל. ראש הממשלה במסיבת עיתונאים תוקף עיתונאי ששואל שאלה. אלו אינם ביטויי "יחד" ו"אחדות", אלא שוב פלגנות.
יש תופעות של אחדות ו"ביחד" נפלאות ומעוררות השראה במגזר האזרחי. אזרחיות ואזרחים שמתנדבים לבשל אוכל לחיילים, לסייע לנזקק לעזרה, תלמידי בתי ספר וילדי גנים שמכינים כתובות ושירים וברכות לחיילים.
הזדהות ציבורית עצומה עם משפחות חטופים, עם משפחות לוחמים שנפלו בקרב ועם רבבות המפונים מיישוביהם ומבתיהם בצפון ובדרום. זה "ביחד" אזרחי של אזרחים.
מלחמת 7 באוקטובר היא טראומה לאומית. גם טראומה וגם פוסט טראומה. אנשים מודאגים. רבים חשים שהם ב"סטרס", לחץ, עצב, מתח ועצבנות.
זה נראה בצורה בולטת בנהיגה פרועה למדי בכבישים. יש שצמודים לכל דיווח ברדיו ובטלוויזיה, ויש, להפך, ש"לא רוצים לראות ולשמוע". התקשורת המקצועית והאחראית ממלאת את תפקידה לדווח. הסיפורים והחשיפות קשים לשמיעה ולצפייה.
הציבור זכאי לתשובות
השאלות הן עצומות: מתי תסתיים המלחמה, מה גורל החטופים, מתי יוכלו המפונים לשוב לבתיהם. מה עם העסק והפרנסה, מתי הגיוס הבא למילואים. מה יהיה בצפון. האם תהיה שם מלחמה. שאלות שלחלקן אין כרגע תשובות. אך שלטון חכם יודע להסביר, לשכנע ולספר גם כאשר אין לו תשובות סופיות. זו חוכמת ההנהגה. "ננצח" זה לא מספיק.
מכאן הקושי להיווכח שאין קשר ישיר ומרגיע בין הציבור לבין הדרג הפוליטי והממשלתי. שם עוסקים לא רק בדיוני הקבינטים אלא גם בבריכת שחייה, בייצוג במשפט, בהכנות לבנות ישובים ברצועת עזה, במריבות בין-מפלגתיות, בהשמצות ובדיבורי סרק, נכונים ולא נכונים. בהפצת FAKE, שמועות ודיווחי זדון מתוכננים להרע.
אין תחושה שההנהגה הפוליטית מתאמצת להרגיע, להסביר בדיוק את המתרחש והצפוי, לדבר בנחת לציבור כולו ולכל אזרח בודד "ישר לעיניים", ללא סיסמאות רהב. והעיקר - לדבר אליו אמת. זה חסר, חבר.