הנה עוד הוכחה לכוחו המדהים של פייסבוק. כשבני הזוג נתקלו בפיד בכתבה המספרת על שבעה אחים שהתייתמו מהוריהם לאחר תאונת דרכים - הם ידעו שהם חייבים לעשות מעשה והחליטו לאמץ את כולם. "זה מה שאלוהים רצה שנעשה", הם אומרים, "הייתה בטקס האימוץ כל כך הרבה אהבה"

בגיל שבו חברותיהן יצאו לבלות, מריה ודניאלה כבר התעסקו בגידול של ילד קטן. בעוד שמריה ("הייתי ילדה שמגדלת ילד") המשיכה וילדה עוד שלושה ילדים, דניאלה מודה שלקח לה זמן להתרגל למצב החדש: "הייתי בטראומה". על דבר אחד הן מסכימות: למרות התנאים יוצאי הדופן, זו אהבה גדולה

היא סיפרה את העדות שלה כבר באירוע הראשון של "זיכרון בסלון", ומאז חנה גופרית מקדישה את פועלה כדי שנזכור ולא נשכח אף פעם. היא כתבה ספר ילדים בשם "רציתי לעוף כמו פרפר", ומאז מפיצה את חשיבותו מסביב לעולם. לא סתם היא מקבלת פניות מילדים ישראלים, איטלקים ואפילו גרמניים, שמתנצלים במכתבים על זוועות העבר. אז מה המסר שלה אליהם?