התרגלנו לחשוב שהעולם הוא מקום קשה, תחרותי ואלים, ושאין אופציה אחרת. אך קהילות המבוססות על מלאכת האמהוּת, ושבהן "כלכלת הנתינה" מנצחת את הקפיטליזם, מעוררות תקווה בנוגע לעתיד האנושות

קרוס־דרסרים, זוגות שהכירו דרך משחקי מחשב ואנשים שחיים בשלישייה הם רק חלק מהתפריט של הסדרה הבריטית "אהבה אסורה". כדי להגשים את חלומם, צריך לשנות את העולם

בטקס האשכבה שנערך בתיאטרון הקאמרי בתל אביב ספד לה הנשיא לשעבר שמעון פרס: "המיוחד בה הוא שהגיעה היישר ללב של כולם"

פארסה אנגלית שהופקה על ידי תיאטרון רפרטוארי כדי להכניס כסף, וכמעט לא מוצגת, שכולה לחם ושעשועים הומופוביים ומיזוגניים. רק שכשיהודי רצח כאן ישראלית שהזדהתה עם מיעוטים הומוסקסואליים זה לא מצחיק

המציאות הישראלית מחדירה לתודעה דימויים זוועתיים שמסרבים להרפות, אבל הסרטים הישראליים, טובים ככל שיהיו, מעדיפים לחלום ולספק נחמה. הגיע הזמן לצאת מהמחבוא

פסטיבל "שוּבַּאכּ" לתרבות עכשווית מאפשר לאמנים ערבים חופש שלא תמיד הם זוכים לו בארצותיהם. טור ראשון משלושה על אחד מאירועי התרבות המרתקים ביותר של 
העולם הערבי, המתקיים דווקא בלונדון

כשדנה יבין היתה נערה תל־אביבית אנרגטית וחובבת רוק הוצמד לה הכינוי "דנה דיסטורשן". שנים אחר כך, בניו יורק, היא הפכה את התחביב למקצוע ואת הכינוי לשם מותג, והיתה לצלמת מוזיקה מצליחה שמנציחה אמנים מהרולינג סטונס ועד מדונה. עכשיו היא לוקחת את הכינוי הזה 
צעד הלאה – ומקימה קו אופנה בעזרתם 
האדיבה של מוזיקאים

ג'ני וג'אנה מתות על מירי רגב, מטורפות על צה"ל ועורכות סיורי מורשת קרב הזויים במיוחד, תחת הכותרת "בנות בצריח". יוצרי הדמויות — השחקנים עדילי ליברמן ונדב בושם — מפנים את חִצי הביקורת שלהם לכל מטרה אפשרית: המדינה, הצבא, עולם התיאטרון, גברים שמטרידים מינית ועוד. החיבוק הממסדי שהם זוכים לו דווקא 
לא מרתיע אותם