רקע תרבותי, הרגלים, השקפת עולם ותחומי עניין משותפים אמורים לנבא זוגיות טובה. אבל הניסיון לצפות מי יצליחו יותר בחיבור זוגי הוא כמעט בלתי אפשרי. כיצד מאזנים בין אינטימיות לצורך בפרטיות ולמה תלות והזדקקות הן רעל ליחסים

"אני אף אחת" מתיימרת להיות דרמת מתח, אבל אחרי פרק ראשון מבטיח היא לא מצליחה לשמור על תנופה או להציע פתרונות הגיוניים. אפילו הכוכבת שלה, טוני קולט, נכשלת בניסיון להפיח עניין ממושך בתסריט

שיטוט ברשתות החברתיות מגלה תמיכה לא מבוטלת בפוטין והצדקה של מהלכיו האלימים מצד דמויות כמו נועם פתחי וגיא בכור. כל ניסיון לחפש לכך צידוקים הוא מיותר: מדובר ברוע טהור

מילדי פליטים, דרך מי שחווים עוני או רעב, ועד מתן מענה להורים - "רחוב סומסום" ממשיכה גם בעונתה ה-54 להיות הרבה יותר מאשר רק תוכנית בידור לילדים. לדברי דני לבין, סגן הנשיא של ארגון הגג ההומניטרי "Sesame Workshop", "המטרה היא ליצור תוכן שעובד עבור ילדים מכל מיני סוגים של רקעים". בסתיו צפויה עונה מקומית חדשה

אף שסרטה החדש של במאית "דיוקן של נערה עולה באש", סלין סיאמה, נוגע בשאלות בין דוריות סבוכות, יש לו שקיפות ובהירות של סרט ילדים - ובכך טמון חלק ניכר מהחן שלו

אחרי שמונה שנים בברלין, ושורת הופעות באסיה בזכות "הקוטנר של יפן", הראפרית רותם אלג'ם (ג'יי למוטה) שבה לישראל — ורוצה שתדעו שהיא מפיקה את עצמה. "מתסכל להיות תלוי, מה גם שלרוב זה גבר והאינטראקציות לאו דווקא מקצועיות", היא אומרת בזמן ששירה החדש כבר נטחן בגלגלצ

חן אוחיון, עדי דרורי ועדן עמור חושפות בהצגה החדשה "מה כואב לך?!" שתעלה מחר ב"פסטיבל אישה", את ההתמודדות שלהן עם אנדומטריוזיס ופיברומיאלגיה. "להיות שחקנית ולהודות שיש לך מחלה כרונית זה מפחיד"

אם חשוב לארגון המורים העל־יסודיים להביע מחאה נגד הרפורמה המתקרבת במקצועות ההומניים, מוטב להתחיל עם קמפיין יותר אפקטיבי. הסרטונים של "זה לא ריאלי בלי הומני" לא עושים את העבודה