מזי"א, מהמחזאיות המוערכות והמצליחות בתיאטרון הישראלי, כתבה וביימה הצגות רבות, בהן "המורדים", "האריסטוקרטים" ו"משחקים בחצר האחורית", שכתבה על האונס בקיבוץ שמרת והועלתה בארץ ובעולם. "היא ניחנה באינטליגנציה טבעית בלתי רגילה", ספד לה עודד קוטלר

סיקור מותו של הלוחם גל איזנקוט, בכל הערוצים

עדנה מזי"א, מהכותבות והבמאיות הבולטות בתיאטרון הישראלי שהלכה היום לעולמה, היתה בראש ובראשונה יוצרת שקבעה את מקומה בתחום גברי כמעט לגמרי. מבלי להפחית מכוח מילותיה בעלות החוכמה הנשית־ייחודית, יש להתעכב גם על אופייה יוצא הדופן, האומץ וההומור שהפגינה כשעמדה במשימה

מרבית הישראלים והפלסטינים מתקשים לגלות אמפתיה לצד השני במלחמה, הסובל כמוהם, וגם ברחבי העולם מזדהים עם האחד ומוקיעים את האחר. הנטייה לראות בשחור ולבן מובנת, אך חובה להילחם בה — ולא, ייגזר עלינו לשחזרה שוב ושוב

כמו הרבה חידושים לפניה, "פרייז'ר" מתקשה למצוא את המינון הנכון בין היצמדות למה שעבד בעבר ובין עדכון גרסה להווה, בלי לאבד בדרך כמעט את כל הקסם שהיה לה

בצבא ארה"ב מטפלים בחיילים נפגעי פוסט־טראומה באמנויות כבר כ–20 שנה. מדוע ישראל לא מאפשרת זאת ללוחמיה?

תכנון פרויקט ענק בעיר הושהה עם הפלישה הרוסית וכעת מתחדש — "הבאנו אדריכלות אירופית מודרנית לאוקראינה"

דינה שצ'ופק, שמתה בשבוע שעבר בגיל 92, "רקמה" בווירטואוזיות דימויים ביתיים באמצעות מכחולים. היא ידעה לטפל במושג "הנדוניה" המסורתי ממקום של נתינה ואהבה זוגית ומבלי להחסיר מתחושת העצמאות שלה