בזמן שהפרוגרסיבים חוגגים הישגים נקודתיים, השטח השחור בדטרויט ובסנט לואיס מוכיח: הבוחר האורבני אומר לא לקיצוניות

מרוקו, כמו משטרים עם סמכויות מלוכניות חזקות אחרות או דיקטטורות, רואה בבני אדם כלים, מכשיר שאיתו אפשר למנף משא ומתן גיאו-פוליטי

כל אחד מאיתנו, בהולכו לקלפי, חייב לשאול את עצמו האם המנהיגים שנעניק להם את המפתחות לחיים שלנו יהיו "של ישראל", שידאגו למחר של ישראל, לעתיד של המדינה ולאופיה הליברלי, השיוויוני והערכי, או כאלה שימשיכו לפלג ויבכרו את המחר הנכלולי של עצמם במחיר הקרבת הכלל

הגיע הזמן שיהודי יצטרף למפלגת רע"מ ויהפוך אותה לגיטימית לקואליציה בעיני רבים יותר. ופוליטיקאים חרדים ישתלבו במפלגות לא סקטוריאליות. כך יוקטן הניכור

לראשונה מזה שנים רבות, סוגיית החינוך נמצאת "על השולחן" במערכת הבחירות. לראשונה מזה כמה מערכות בחירות, מספר מתמודדים הכריזו על רצונם בתפקיד החשוב ביותר בישראל. מה הם צריכים לעשות כדי שזה יצליח? קודם כל לחשוב על הדבר ה'קטן' שנקרא: ילדים

בתהליך מקביל, סיפור עדכני נולד בישראל: גדי איזנקוט, הגולנצ'יק מגדוד 51, הרמטכ"ל, בן יוצאי מרוקו, האיש ששילם את היקר מכל, שאיבד את בנו במלחמה האחרונה ואיבד שני אחיינים, יוצא למסע תיקון בחברה הישראלית

במקום לרפא את הפצע, ההנהגה מקדמת ועדת חקירה פוליטית שאינה ממלכתית ועצמאית, כדי להגן על שורת הדין האישית של קברניטיה. מהלכים אלו, לצד מהלכים נוספים שמערערים את עמודי התווך של הדמוקרטיה, מעידים על תפיסת עולם המעדיפה כוח על פני יושרה ומוטטת את האמון, המשאב היחיד שמאפשר לאזרח להרגיש חלק ממדינה שדואגת לו