רוב טענותיו של טראמפ שגויות מהיסוד, אך בביקורת אחת על ישראל הוא צודק: נכשלנו כישלון חרוץ בטיפול בחיזבאללה, וגם הפצצות חוזרות בדאחייה ונוכחות בלבנון לא הביאו לחיסול הארגון. זה הזמן לחשוב על פתרון חדש

שריפת הלב הקולקטיבי של ה"הותר לפרסום" לא מזיזה לחברי הממשלה הכושלת הזאת, שמסתפקים בפוסטים רצופי טעויות ברשתות החברתיות ובוררים על פי שיקולי בייס אילו קברים לפקוד

כשכל הפנטזיות קורסות, בממשלה מאתרים במהירות את האשם. הפעם, זה לא פחות מטראמפ. כעת, תצטרך להחליט ישראל אם להתעשת או להחריף את המצב

ארגונים רוצים להיראות חדשניים. עובדים רוצים להיראות יעילים. ואז המטרה מתחלפת: במקום להשתמש ב-AI כדי לעשות עבודה טובה יותר, משתמשים בו כדי להיראות כאילו עושים עבודה טובה יותר. וכשזה המדד, ברור מה אנשים יעשו: הם לא יחשבו טוב יותר. הם יפיקו יותר דברים שנראים כאילו חשבו עליהם

טראמפ חי בתוך בועה, בועת טראמפ, עולם מדומיין שהוא בנה לעצמו, עולם שבו הוא עצמו הגיבור הראשי, שאר הדמויות נוצרו ומתנהגות כדמויות משנה בסיפור שלו, הוא המחולל, הוא הסיבה והמסובב, הוא השמש, האנשים שסביבו הם הכוכבים ושאר האנושות הם הקהל- כפיים

גם השנה, תחת מלחמה וטילים וחוסר ודאות משווע, עובדי ועובדות ההוראה עשו ימים כלילות עבור הילדים של כולנו – למרות העומס הלא שפוי, השכר הזעום והמערכת שלא מעריכה מספיק את אנשיה. טור הוקרה למורות והמורים שיצאו לחופש ארוך – ומוצדק כל כך 

אם העולם נפל פעם אחר פעם במלכודת האיראנית, ישראל נפלה במלכודת של עצמה והיא זו שהקריסה את עצמה על המראה והיא זו שניפצה אותה לרסיסים

ישראלים נוטים לעיתים לראות את היחסים עם ארצות הברית דרך עולם המושגים של משפחה, ברית או ידידות, אמריקה רואה אותם דרך עולם המושגים של כוח