בשעות האחרונות מתחוללת סערה סביב הקרמבו הוותיק של שטראוס-יוניליוור, וגולשים רבים טוענים שטעם הציפוי שלו השתנה לרעה עד כדי כך שנאלצו לזרוק את כל הממתק לפח. אז מה קרה לצימקאו המשמש לציפוי הקרמבואים? ואולי זו בכלל הקציפה שהשתבשה?

מעמידים סיר אחד ומקבלים אוכל לכל השבוע

אם ריצ'ארד באך היה כותב את השחף גרסת המזרח התיכון הוא בטח היה כותב על יפו ש"אין מקום שהוא רחוק מידי". אבל תכלס, זה מה שקורה כשעוברים לגור בתל אביב. משהו באומדן המרחקים משתנה, או שאנחנו פשוט מתבגרים והופכים עצלנים יותר. כשהייתי בת עשרים ועוד גרתי בחולון, לקחתי שני אוטובוסים כמעט מידי יום כדי להגיע לכל מיני מקומות בתל אביב שאפשר להשתכר בהם בשלווה. לא הפריע לי המרחק וגם לא ההמתנה לאוטובוס. כי בדיוק כמו המשיח, קו 1 לא בא. קו 1 כבר אז גם לא טילפן. ליפו לא הייתי מגיעה יותר מידי, בטח שלא אחרי שהחלו לחפור את הרכבת הקלה ולסגור חצי עולם. אבל רצה הגורל ואני מוצאת את עצמי לא פעם במהלך השבוע צועדת דרומה, במה שאבא שלי היה מכנה "קו 11", כי ללכת זה טוב, זה שורף לי את הקלוריות מהשתייה, וגם מנטרל כל סיכוי שאריב עם נהגי אוטובוס. לא יודעת למה אני תמיד מזמינה את הטיפוסים הללו. יפו היא מקום של אוזו וערק, ואחוז הטברנות בעיר חוץ משבתאי היפה עולה בצורה אקספוננציאלית לאחרונה. אולי זו אנדרומדה אולי זה הוייב שמזכיר את היוון, המלח של הים והקולות של פיראוס אבל בתקופה האחרונה יפו הפכה גם למעוז ברי היין השווים ביותר, כאלה שאפשר אפילו למצוא בהם יינות במחירים סבירים לחלוטין, בווייב יותר קליל ונגיש ממה שיש במרכז העיר. בואו נאמר, שיפו עדיין מצליחה לשמור על האותנטיות שלה, והיא כמו שאוהבים לומר "ישראל היפה של שנות השמונים" מול "ישראל הדושית של שנת 2021".

ירדן שי, חצי מצמד ה"מאמונקות", הגיעה ל"המטבח המנצח" כשהיא בתחילת קריירת הבישול שלה. מאז היא הספיקה לפתוח מסעדה עם בן זוגה לתוכנית, אושרי מסהיד. גם אחרי שסגרו את דלתות המקום וניתקו קשר, היא המשיכה בכל הכוח. היום היא מאכילה 300 איש בערב, עובדת עם השמות הגדולים בתעשייה, ולרגעים שוכחת שעד לא מזמן - היא הייתה הפלאס וואן. "ברגע שפוגעים בי - זהו. אני כבר לא שם"

החקלאי אורי משלי גידל בחייו כותנה, תפוחים וגידולים אחרים. היום הוא אחראי על גידול תפוחי אדמה מובחרים ביטבתה, ואם אכלתם תפוצ'יפס לאחרונה, זכיתם לאכול מהם ואפילו תרמתם להתפתחות ההתיישבות בארץ. "לחקלאות בפריפריה יש תפקיד חשוב מאוד – בלעדיה, האדמה תיזנח, ולא יהיה לנו שום 'תירוץ' ליישב את האזור", הוא מסביר

אהבתם טעם מסויים של גלידת בן אנד ג'ריס ואז גיליתם שהוא כבר לא מיוצר? אתם יכולים להתנחם בביקור בבית הקברות שיאפשר לכם להיפרד ואולי אם תבקשו יפה תזכו לחידוש של הטעם המת

למרות שהן נחשבות למאכל יחסית פשוט, הן עונג גדול בחיך ומכניסות לנשמה תחושה של בית: השפית נופר זוהר התגעגעה לאוכל מנחם אז היא הכינה שלושה מתכונים לקציצות עסיסיות. ויש גם טיפ מאמא רבקה

המסבחה הייתה בסדר מינוס, בפסטה דג היו חסרים עושר ומורכבות, ואת הסיגר דג, העדפנו לו היו שוכחים. אז איך זה שיצאנו מפה כל כך מבסוטים?