אתמול קיבלתי מייל מאחת הקוראות של הבלוג אשר סיפרה לי בבהלה ש"הבלוג שלך על דויד גרוסמן כלשונו פורסם ביום שישי האחרון בשבועון הלוס-אנג'ליני 'שבוע ישראלי', בחתימתו של אחד בשם מיכה קינן... אם זה לא הפסבדונים שלך, אז מישהו הקורא לעצמו עורך השבועון ומופיע תחת השם גל שור, עשה תרגיל פיראטי וחייב לשלם, להתנצל, או להוציא את עצמו ממעגל העיתונאות! אז בשם היושר הפנימי, היידה, ליאור! קח יוזמה ותבוא גאולה לעולם ויפה שעה אחת קודם". ובכן, אין לי פסבדונים, אני לעולם לא נוהג ...

אלוף בן | אוסלו שלו

מידי שנה מבטיחים לנו שהעצרת השנתית לזכרו של יצחק רבין ז"ל תהיה א-פוליטית ובלתי מסיתה, ומידי שנה חוזרות הפוליטיקה וההסתה לכיכר. אז מה הפלא שלמעלה ממחצית מבני העם הזה מדירים עצמם ממנה?

אחד הפתרונות המועדפים הן קרנות הריט, המדמות השקעה ישירה בנדל"ן

לקונגרס הצטרפו בבחירות עשרות מחוקקים אוהדי ישראל ועל הממשלה בירושלים לשנות ולשדרג את הגישה אל שני בתי הנבחרים, כי הנשיא הוא לא כל יכול

כשהיכל התרבות הופך לשוק דירות, אין פלא ששר השיכון חוגג במתחם הכי נחשק ליהודים

ארה"ב מתעוררת לבוקר חדש ולמצב פוליטי שלא הכירה כבר עשרות שנים. לנשיא אין רוב בבית הנבחרים ואומה שלמה כבר אינה מאמינה בשיפור המצב הכלכלי בקרוב.

זכרון יעקבשמעון מרמלשטייןחלק ד' (אחרון)שעת נובלה 4לחלק אלחלק ב לחלק גכשהתעורר הביט מבעד לחלון וניסה לאמוד את השעה בלי להציץ בשעון שהותיר על השידה ... בין שש לשבע ... לרגע נדמה היה לו כי חלם ופגש את שכנו בשנתו ולא במים. אט אט נזכר בקולות שניקבו את שנתו: אנשים מתלחשים ליד הקיר ... דלת נפתחת ונסגרת ... קול רכב מניע ומתרחק ... כנראה שהם נבהלו ועזבו, אחרי שסיפרו הכול לרינה. אני לא אוכל להשאר כאן יותר ... מחר בבוקר אתחיל במסע הארוך אל הבית שלי ...שוב בחר באותו שולחן, כמו אמש. גם הפעם הפנה ...