אני חי את התנ"ך יומם ולילה (והתורה היא כל התנ"ך ולא רק חמשת חומשי התורה בלבד). גם כשאני לא קורא בו, אני הוגה בו. גם כשאני לא עוסק בו אני זוכר אותו תמיד כמיכוות אש רוחנית מתמדת. התאהבתי בתנ"ך לראשונה (ובאמצעותו כנראה בעברית בכלל, ובמילים בכלל ובשירה בכלל, ואחר כך באלוהים בכלל), כשהייתי בן שבע, והתחלנו ללמוד את בראשית בכיתה ב' (ואולי היה זה בחג השבועות, חג מתן תורה בכיתה א', עם המורה המקסימה אורה?). עוד מעט אספר על ההתרחשות המוארת ההיא, כשעיני הוארו ...

ומיהם האויבים שלנו? במזרח תיכון שמתמלא בגיבורים חדשים, ארגונים חדשים, דמויות חדשות וצבעים חדשים, זו הופכת להיות שאלת מפתח. היכולת לזהות מי האויב ומי יכול לסייע, את מי לתקוף ולמי אין לכוון את הנשק שלנו. הרי למה להתקיף את הגורמים הלא נכונים? בשאלה הזו אין לסמוך רק על האינסטינקט משום שהוא עלול להטעות, והתוצאה עלולה להיות חמורה. ואיך נראית המפה החדשה מול הגולן? המאמר הינו לחברי מועדון ג'יפלאנט פריים, המפתח שלך להבנה, לכוח ולשקט נפשי.

האייטם ששודר בחדשות ערוץ 2 היה מוזר ומעניין גם יחד. "מסתבר שבציבור הישראלי יש רוב לפיוס, אפילו להתנצלות בפני טורקיה", פתחה יונית לוי ופנתה אל עורך חדשות החוץ, ערד ניר. "כן", השיב לה ניר. "סקר שערך מכון 'מתווים' מראה שרוב הציבור הישראלי תומך בהתנצלות במסגרת הסכם כולל לשיקום היחסים". 'מתווים'? גירדתי בפדחת. אני הרי מדקלם בעל פה שמות של אלף עמותות ושבע מאות חמישים וחמישה מכונים, אז איך זה שלא שמעתי בחיים על ה'מתווים' האלה? אולי מדובר במכון ...

פרופ' אברהם בן צבי | <strong>הבחירות בארה"ב: מיתוס הכלכלה</strong>

מתי שמואלוף | <strong>סנדי: הסופה לא דילגה על העניים</strong>