בבוקר שאחרי פרסום תוצאות הפריימריז בליכוד ביכה רזי ברקאי בגלי־צה"ל את הפיכתו של הליכוד ל"ימין קיצוני". ואז העיר

למשמע דבריו של מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מופיע מוטיב החוזר ונשנה בפיהם של מפקדי ארגון הטרור:

איך מגיעים לדיפלומטיה עם הצדדים ה"פלסטיניים" השונים? האם להוציא את הכוחות הצבאיים מהרצועה, או אולי להשאיר אותם בשטח? האם להגביר את הלחץ הצבאי או להקל אותו? והלחץ הזה, האם הוא צריך להיות ממושך או זמני, רחב או נקודתי? כאן באים לעזרתנו ההיסטוריה והאופי האנושי, ואני שמח שהממשלה פועלת נכון. ולמה חושב חמאס שהוא קורבן של "מזימה" ערבית? מיוחד לקוראי ג'יפלאנט פריים, לא תמצאו את זה בשום מקום אחר.

איך מוכיחים שהדירה שנתת במתנה, נגנבה ממך בקור-רוח?

גם אם יש נשים שלוחמות בעצמן, הן שקופות. תפקידן המשתקף בפרסומים במדיה וברשתות החברתיות הוא למלא את צורכי החיילים