כמיליון ישראלים לא יכולים להתחתן בארצם, מאות אלפים לא יכולים לנוע בשבת ואי-השוויון בשירות ממשיך להעמיק. אבל מתחת לפני השטח קורה משהו: "נעים בסופ"ש" מפעיל כבר 20 קווים, אלפים מתחתנים בטקס אזרחי והשיח משתנה. האם השינוי שמתחיל מלמטה יצליח לעצב ישראל חופשית ושוויונית?

אחריות היא הבסיס להובלה ולסמכות. העובדה שבישראל מתקיים דיון בנושא הקשר בין סמכות ואחריות, מצביע על השחיקה של עיקרון זה

ממשלות צריכות להבטיח לפתור בעיות לא בהצהרה או באמירה אלא בהתחייבות למעשים, באמצעות חתימה על חוזה שהעם יקבע את סעיפיו בהצבעה בבחירות

בשנת 2048 לא נוכל להרשות לעצמנו להיות באותו המקום. לא נוכל להמשיך לגדל כאן דורות חדשים לתוך חומות של פחד, מערכות חינוך שמחנכות לחשדנות, ותקציבים אדירים שמנותבים שוב ושוב למלחמות

הרעיון פשוט: אין צורך ברפורמות ענק. אפשר וצריך לשנות מבפנים – בצעדים קטנים, ישימים, שמחזקים את המערכת ומחזירים לה את היכולת לעבוד במטרה להפוך את המערכת הציבורית ליעילה, מתואמת, מתוכננת לטווח ארוך, ובעיקר אמינה מול הציבור 

השאלה הלאומית, המתח הדתי–חילוני, ומעמד הנשים - כולם קשורים בחוט בל יינתק. לא ניתן להתקדם באחד מבלי לטפל גם באחרים. יש לנו מספיק זמן כדי לגדל דור שלם שיראה שוויון מגדרי כמשהו טבעי

חזון זה מציע מהפכה חינוכית מקיפה שתהפוך את ישראל למובילה עולמית תוך הבטחת שוויון, צדק חברתי וחופש מחשבה. המפתח להצלחה: רצון פוליטי, השקעה עקבית, ומחויבות ארוכת טווח

החברה הישראלית של 2048 כבר אינה מורכבת משבטים מופרדים, אלא מרשת של קהילות אזרחיות המחוברות זו לזו. במקום חברה המוגדרת לפי זהות סקטוריאלית, אנו בונים ציבור משותף/ החזון של מרכזים לצדק חברתי