האקסים המיתולוגיים נועה קולר וארז דריגס פירקו את הזוגיות, אבל משמרים את השותפות המקצועית. התוצאה היא הסדרה המדוברת "חזרות" (כאן 11), ולרגל עלייתה מספרים השניים למה טוב שנפרדו, למה בכל זאת נהנו לצלם את סצינות הסקס ולמה חשוב להם לעסוק בהטרדות מיניות. ריאיון

(בווידאו: קטע ישן מתוך "העולם הבוקר" ברשת 13) הלוואי ולא היינו צריכים להתייחס לאברי גלעד. בעיקר כי אין לי דבר נגד אברי גלעד. להפך. אברי גלעד לטעמי הוא אחד האנשים המוכשרים בתעשיית הטלוויזיה המקומית. כבר כתבתי את זה בעבר, והתכוונתי לזה. אם אפשר, היה צריך לסנתז את הכריזמה הטבעית שלו ולהזריק אותה כמעט לכל אחד מיושבי הפאנלים הטלוויזיוניים בישראל. האהבה שלו לעברית וההקפדה שלו על הגייה נכונה היא מופת מקצועני שכמעט לא קיים אצל אף עיתונאי בישראל, בטח לא אצל מנחי תכניות בידור. אפשר לא לאהוב את כל מה שהוא עושה, אבל אפשר להעריך את העובדה שהוא עושה את זה בתשוקה אמיתית. במדינה אחרת הוא כנראה היה הופך לכוכב ענק, חי באחוזה עם משרתים ומתרפק על הזכרונות. בישראל הקטנה, גלעד מצא את הנחלה הפרטית שלו בתוכנית בוקר של הערוץ המסחרי השני בגודלו. זו לא הייתה פגיעה באגו מבחינתו. עובדה - גם אחרי שנים, הוא עדיין מתייחס לתוכנית הזאת כשליחות. הלוואי ולא היינו צריכים להתייחס לאברי גלעד, אולי בגלל שבמשך שנים "העולם הבוקר" שלו הייתה לטעמי הסטנדרט לאיך צריכה להיראות תכנית בוקר. התכנית לא הסתפקה רק בלהיות בלתי מזיקה ברובה כמו כל תכניות הבוקר. בשנים בהן הילה קורח הנחתה עם גלעד נראה לא פעם שנעשה שם מאמץ אמיתי להיות מעבר לתכנית רדיו מצולמת שהצופים שומעים ברקע של עשיית הכלים או הספונג'ה. ניתנה שם במה למגוון דעות, למעשים טובים ולאייטמים קטנים וחשובים שלא ימצאו את עצמם במהדורות המרכזיות. משהו השתנה שם בשנים האחרונות, וביתר שאת לאחר המיזוג של רשת וערוץ 10. הלוואי ולא היינו צריכים להתייחס לאברי גלעד, למרות שבשנים האחרונות הוא מנצל את הפלטפורמה שניתנה לו כדי ליצור סדר יום אלטרנטיבי ומסוכן. כל זה לא חדש. לפני שלושה חודשים וחצי כתבתי פה במדור כי "נראה שגלעד נחוש להרוס בשיטתיות את השם הטוב שבנתה חברת החדשות של הערוץ במשך שנים. הוא עושה זאת על ידי זלזול בצופים, העמסת האולפן באורחים פופוליסטים ומתלהמים ובאמצעות דיונים שמתרכזים בטפל במקום בעיקר, בצורה ולא בתוכן".

פרסיליה קשתי יצאה מבית הכלא אל מגרש החנייה בטייץ וכפכפי אצבע, מאחוריה דידה בחור תמיר חנוט בחליפה, שקיות זבל ירוקות מלאות בבליל בגדיה ומעט חפציה האישיים בידיו וחיוך סתום על פניו. הצלמים עטו עליה והיא, כמו ציפור שנכנסה בטעות לתוך בית, החלה לפרפר אנה ואנה בהיסטריה, לא יודעת לאן לפנות ואיך לצאת שוב החוצה. אבל אז כמו בסרט של דיסני - נפתחה דלת הלימוזינה והיא נבלעה בתוכה. האסירה הפכה לנסיכה, ממש כמו סינדרלה. לפני 5 שנים קשתי פגעה בדוד מזרחי, הולך רגל בן 82 שחצה את הכביש במעבר חצייה. חקירת המשטרה העלתה שהוא הוטח בחוזקה על שמשת הביואיק שלה ואז התגלגל אל הכביש. קשתי נסעה משם מבלי לבדוק מה מצבו או להגיש לו עזרה. דוד מזרחי מת מפצעיו. בסופו של משפט שהתנהל 4 שנים, גזר עליה בית המשפט שנתיים מאסר, אך בפרופיל האינסטגרם שלה המשיכו לעלות תמונות שלה חוגגת באתרי נופש ברחבי העולם, משיקה כוסות שמפניה ומתפלשת בחול בחופים לבנים וקסומים - גם כשבמציאות הצ'ק-אין היחיד שלה היה בנווה תרצה.

אחרי שהעונה הראשונה כבשה את העולם, נטפליקס הודיעה שלהיט הענק של דארן סטאר יחודש לעונה שנייה, והכריזה על הבשורה בדרך מקורית

ב-16 באוקטובר הודיעה רשת HBO שהיא מחדשת את סדרת הדוקו-פשע "כת הסקס של ניו יורק" (במקור "The Vow", כלומר "הנדר") לעונה שנייה שתעלה כבר בשנת 2021. חידוש של סדרת דוקו-פשע לעונה שנייה הוא לא דבר של מה בכך, בטוח שלא במהירות גדולה כל כך, למעשה, כאשר נטפליקס התלהבה מההצלחה של "לעשות רוצח" ("Making A Murderer") נדרשו לה שלוש שנים להפיק עונה שנייה, אבל כשזה מגיע ל"הנדר: כת הסקס של ניו יורק", שהביאה את סיפורה של הכת שהגה האיש והשיער, קית' רנירי, שום דבר הוא לא כפי שנראה בתחילה. הסיפור של נקסיום/NXIVM הוא מצד אחד סיפורה של כל כת שמוכרת לנו מהעשורים האחרונים: אושו (שגם זכתה לדוקו משלה ב"ארץ פראית מאוד"), הרא קרישנה, שחסידיו מסתובבים עד היום גם בישראל, כת הראלים (הסרט "המקצוע: נביא" הוקרן בדוק-אביב האחרון), ואפילו זאת של גואל רצון שזכתה לאינספור אזכורים תרבותיים. מצד שני, נקסיום היא האייפון של הכתות: היא משכה אליה גברים ונשים צעירים, עשירים, מוצלחים ויפים, כולם נמשכו אל הדבש של רנירי בזכות דיבור על ערכים ועולם טוב יותר, וכאשר הבינו שהם עמוק בתוך כת סקס ביזארית זה כבר היה מאוחר מדי.

בשורות טובות לשוחרי ושוחרות הקולנוע: לאחר דחייה כפולה, פסטיבל ירושלים יתקיים בדצמבר - במתכונת וירטואלית ואולי גם עם הקרנות פיזיות. סרט הפתיחה: "סאבלט" של איתן פוקס

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי הציג (רביעי) מתווה לחידוש מופעי התרבות בעיר. במכתב ששיגר לשרי התרבות והבריאות, קרא חולדאי להחזרה מיידית של פעילות מופעי ואירועי תרבות בשטח פתוח וטען כי עיריית תל אביב ערוכה להוציא את המתווה אל הפועל באופן מיידי. לפי המתווה של חולדאי, המופעים יתקיימו באיצטדיונים ואמפיתאטרונים פתוחים בלבד, כשהצופים מחולקים לקפסולות של 20 איש תוך שמירה על מרחק ביניהן. תהיינה כניסות נפרדות למופע וכל קפסולה תיכנס במועד אחר, ותהיה חובת עטיית מסכה לאורך כל ההופעה. עוד קובע המתווה כי בכניסה למופע תתבצע מדידת חום, בשטחי האיצטדיונים והאמפיתיאטרונים יוצבו עמדות לשטיפת ידיים, תאי השירותים ינוקו היטב, ובכניסה אליהם יוצבו פקחים לשמירה על כמות המשתמשים.

הכוונות טובות, אבל הפרסומת של ספי ריבלין הקריפה לנו את הצורה. וגם: למה התביעה של חן ליברמן כל כך חשובה, איזה לקח למד ג'וני דפ ולמה כל הכוכבות באות מהוד השרון? מיתר שליידר-פוטשניק ואבנר שביט מסכמים את השבוע בפודקסט של וואלה! תרבות