הטיל לטווח 200 ק"מ מיועד לפגיעה במטרות ימיות ובמטרות יבשתיות, מצוייד במערכת ניווט חדשנית ובראש ביות מכ"מי מתקדם ואפקטיבי מול ציים של מדינות. בשביל סיכול טרור ימי, נדרשים פתרונות אחרים מפקד הצי הבריטי הודיע השבוע על שליחתה של נושאת מטוסים לים סין הדרומי, למשימה של הפגנת נוכחות וסיוע לכוחות הצי האמריקאי הפועלים באזור, תוך שהוא שולח מסרים מאיימים לצי הסיני הפועל בזירה, גם בשטחים טריטוריאליים של מדינות אחרות, כמעט ללא רסן וללא מגבלות.  הפעילות המבצעית הבריטית היא סנונית ראשונה מזה עשרות שנים, בהם פעל הצי הבריטי באופן מינימלי ככל הניתן. בשנתיים האחרונה, ובמיוחד כחלק מתהליך הברקסיט, התקבלה החלטה אסטרטגית במשרד ההגנה הבריטי, כי הצי הבריטי חייב לחזור לשלוט בימים, ולהפגין את כוחה ועוצמתה המדינית והצבאית.  אך כלי השיט של הצי הבריטי ישנים ואדמירלים בריטים בדימוס כתבו על כך לא מעט בשנים האחרונות בעיתונות הבריטית. הצי הבריטי שהבין את מצבו התחזוקתי של הסד"כ שלו מחד ומאידך, את המשימות החדשות שנגזרו עליו, החל באמצעות תקצוב ממשלתי מוגדל, לבנות את כוחו, להצטייד בכלי שיט חדשות ובמערכות לחימה מודרניות. כחלק מתהליך צמיחתו של הצי הבריטי ובניין כוחו, התאחדה התעשייה האווירית הישראלית יחד עם חברת טאלס, קונצרן ענק בינלאומי, למיזם משותף, שמטרתו מכירה של טיל ים חדש, ה- Sea Serpent, לפריגטות הבריטיות מדגם Type-23. הטיל לטווח 200 ק"מ מיועד לפגיעה במטרות ימיות ובמטרות יבשתיות, מצוייד במערכת ניווט חדשנית ובראש ביות מכ"מי מתקדם, בעל יכולות נגד ל"א (לוחמה אלקטרונית) מתקדמות, המאפשרות לו להתמודד עם מגוון אמצעי הטעייה, פסיביים ואקטיביים, ולפעול בסביבה רוויה של מערכות הגנה. הטיל גם מצוייד במיגון, אשר ייאפשר לו לחדור ולהתמודד מול מערכות הגנה קשה, כגון תותחים וטילי יירוט.  הטיל בעל יכולת פעולה בים פתוח, ובאזורי פעולה מורכבים כגון בקרבת איים ובקרבת החוף, וכך למעשה ייאפשר לצי הבריטי לפעול במתארי לחימה שונים, ולא רק בים הפתוח. בגלל מערכות הלחימה אותן מפעיל הצי הבריטי כיום הוא מוגבל מאד ביכולתו לפגוע באיומים הפועלים בקרבת החוף, כדוגמת כלי השיט של משמר החופים הסיני, הפועלים בקרבת האיים בים סין הדרומי. מערכת הנשק של ה- Sea Serpent מאפשרת לתכנן את מסלול המעוף של הטיל ולשלוט בו באמצעות מערכת תקשורת בכל מהלך מעופו, כולל שינוי תוכנית המעוף שלו ושינוי מטרות באוויר. מערכת הנשק היא מערכת נשק הפועלת ברשת, ומאפשרת למעשה לכוח הבריטי לשתף ברשת את משאבי התקיפה, סנסורים וטילים.  טיל ה- Sea Serpent הוא למעשה הטיל הישראלי מדגם גבריאל 5, אשר מפותח בימים אלו עבור חיל הים הישראלי, ונמכר ב- 2020 גם לחיל הים של פינלנד. שיתוף הפעולה בין התעשייה האווירית לטאלס יאפשר למכור את הטיל הישראלי למדינות נוספות באירופה ובמדינות אחרות על פני הגלובוס, תחת המעטפת של חברת טאלס ומול תחרות קשה בשוק הטילים הימיים המערביים, אותו מובילות חברת בואינג האמריקאית וחברת קונגסברג.   זהו אינו שיתוף הפעולה הראשון בין טאלס לחברות ביטחוניות ישראליות, ואולי שיתוף הפעולה הבולט ביותר הוא בין טאלס ואלביט, במסגרתו מוכרת טאלס למדינות שונות את הכטב"מ הישראלי של אלביט מדגם Hermes-450, תחת השם Watch-keeper.  ובחזרה לטיל הישראלי. טיל הים-ים המרכזי של חיל הים מראשית שנות השמונים של המאה הקודמת הוא הטיל האמריקאי מדגם Harpoon, טיל ים מיושן שעבר שדרוגים רבים ושונים במהלך השנים, ונועד לפגוע במטרות ימיות בטווח מרבי של כ- 120 ק"מ. בסוף שנות התשעים הוציא חיל הים משירות את טילי הים-ים מדגמי גבריאל, ששירתו אותו נאמנה מאז מלחמת יום הכיפורים.  בראשית שנות ה- 2000 הבין חיל הים שנדרש לו טיל ים חדש, כמחליפם העתידי של הגבריאל וההרפון, טיל לטווחים ארוכים, שיהיה בעל יכולות מתקדמות ללחימה בסביבה רוויית אמצעי לוחמה אלקטרונית ומיירטי הגנה-קשה. רכש מערך טילים חדש הוא תהליך ארוך ומורכב, שעשוי לקחת כשבע עד תריסר שנים, בתלות בפתרון הנבחר.  חיל הים בחן חלופות שונות, ביניהן פיתוח משותף עם האמריקאים של טיל חדש עם יכולות מתקדמות על בסיס הפלטורמה של טיל ההרפון. המגעים עם האמריקאים לא צלחו לאור התקציב הרב שדרש הפרוייקט דאז.  חיל הים פנה גם למדינות נוספות לבחינת שיתופי פעולה לפיתוח הטיל העתידי של חיל הים. לאחרונה, פורסם כי תעשייה אווירית יחד עם התעשייה בסינגפור מפתחת טיל משותף חדש המכונה בסינגפור Blue Spear. סינגפור מתכננת לשלב את הטיל המשותף החדש בספינות המלחמה שלה ואולי אף במטוסי הסיור הימיים שלה ובמטוסי הקרב מדגם F-16 אותם היא מפעילה. חיל הים הישראלי יצטייד, ככל הנראה, בטילים החדשים בשנים הקרובות, שייאפשרו לו יכולות לחימה מתקדמות ומשודרגות כנגד כלי שיט. כאן עשויה להשאל השאלה מיהו האוייב הימי מולה נדרש חיל הים להצטייד בטילים חדשים, שהרי מול הסירות אותן מפעילים הכוחות הימיים של חיזבאללה וחמאס, הטילים הימיים החדשים אינם רלוונטים ואינם יעילים. חיל הים הסורי כמעט ואינו פעיל מאז המרד האזרחי, וספק מתי וכיצד הוא יחזור לשגרה ויכולות מבצעיות מלאות.  האיום המרכזי אולי, העומד מול בונה הכוח הימי הישראלי הוא הצי המצרי. הצי המצרי, השישי בגודלו בעולם, מפעיל למעלה משישים אוניות מלחמה, מטוסי סיור ימיים, מטוסי קרב מדגם F-16 ייעודיים ללוחמה ימית, צוללות ועוד. כל עוד קיימים מנגנונים של איזונים ובלמים מול מצרים, המבטיחים את השלום עימה, לא יהיה נדרש חיל הים לבחון את יכולתיו מול חיל הים המצרי. יחד עם זאת, השלטון במצרים עלול להתחלף בין לילה ולאן יתפתח השלום עם מצרים הוא חידה.  כך אגב גם עם טורקיה, הבונה עצמה כמערכה אזורית, במסגרת שאיפותיו של ארדואן לחזור לימי האימפריה העותמנית, המיושמות בדוקטרינה מנוסחת ומתוקצבת היטב, המכונה "חזון המולדת הכחולה", במסגרתם בנתה טורקיה כוח ימי מודרני, מתקדם ורב עוצמה. מאז אירוע המרמרה מערכת היחסים המדינית עם טורקיה הלכה והתדרדרה, ואף ראש המוסד, יוסי כהן, התבטא לפני כשנה, כי טורקיה מהווה איום משמעותי יותר על ישראל מאשר איראן. אם אי פעם תתקיים מערכה ימית עם טורקיה או מצרים, אין ספק שטיל ימי מתקדם דוגמת הגבריאל 5, עשוי לשמש את חיל הים להשגת עליונות ימית ושמירה על חופש השיט והסחר למדינת ישראל. כל עוד מדינות העימות מולן יידרש חיל הים להתמודד הן סוריה, לבנון והכוחות הימיים של חיזבאללה וחמאס (ובהנחה שלא יהיה עימות ימי עם חיל הים האיראני), הרי שסביר יהיה להניח שטיל הגבריאל 5, ייאוחסן במחסני החימוש של חיל הים.  ויחד עם זאת, וכפי שצויין, פיתוח ורכש של טיל ים חדש הוא תהליך שמשכו רב שנים, ומתוך ראייה אסטרטגית ארוכת שנים והטילים המתיישנים של חיל הים, המהלך האסטרטגי של התעשייה האווירית, יחד עם סינגפור וטאלס, לפיתוח טילים ים מתקדמים הוא מהלך אסטרטגי נבון ונכון. 

באתר australiandefence מפרסמים כי אלביט מערכות אוסטרליה קיבלה הודעה מוקדמת החודש על הפסקת השימוש בגרסת ה- BMS הקיימת בצבא. האתר טוען כי מדובר באניגמה, היות ולא ניתנה סיבה לעצירת הפעילות https://elbitsystems-de.com באתר australiandefence מפרסמים כי אלביט מערכות אוסטרליה קיבלה הודעה מוקדמת החודש על הפסקת השימוש בגרסת ה- BMS הקיימת בצבא, החל מאמצע החודש הבא. ״

מפקד הצי הבריטי הודיע השבוע על שליחתה של נושאת מטוסים לים סין הדרומי, למשימה של הפגנת נוכחות וסיוע לכוחות הצי האמריקאי הפועלים באזור, תוך שהוא שולח מסרים מאיימים לצי הסיני הפועל בזירה, גם בשטחים טריטוריאליים של מדינות אחרות, כמעט ללא רסן וללא מגבלות.  הפעילות המבצעית הבריטית היא סנונית ראשונה מזה עשרות שנים, בהם פעל הצי הבריטי באופן מינימלי ככל הניתן. בשנתיים האחרונה, ובמיוחד כחלק מתהליך הברקסיט, התקבלה החלטה אסטרטגית במשרד ההגנה הבריטי, כי הצי הבריטי חייב לחזור לשלוט בימים, ולהפגין את כוחה ועוצמתה המדינית והצבאית.  אך כלי השיט של הצי הבריטי ישנים ואדמירלים בריטים בדימוס כתבו על כך לא מעט בשנים האחרונות בעיתונות הבריטית. הצי הבריטי שהבין את מצבו התחזוקתי של הסד"כ שלו מחד ומאידך, את המשימות החדשות שנגזרו עליו, החל באמצעות תקצוב ממשלתי מוגדל, לבנות את כוחו, להצטייד בכלי שיט חדשות ובמערכות לחימה מודרניות. כחלק מתהליך צמיחתו של הצי הבריטי ובניין כוחו, התאחדה התעשייה האווירית הישראלית יחד עם חברת טאלס, קונצרן ענק בינלאומי, למיזם משותף, שמטרתו מכירה של טיל ים חדש, ה- Sea Serpent, לפריגטות הבריטיות מדגם Type-23.  הטיל לטווח 200 ק"מ מיועד לפגיעה במטרות ימיות ובמטרות יבשתיות, מצוייד במערכת ניווט חדשנית ובראש ביות מכ"מי מתקדם, בעל יכולות נגד ל"א (לוחמה אלקטרונית) מתקדמות, המאפשרות לו להתמודד עם מגוון אמצעי הטעייה, פסיביים ואקטיביים, ולפעול בסביבה רוויה של מערכות הגנה. הטיל גם מצוייד במיגון, אשר ייאפשר לו לחדור ולהתמודד מול מערכות הגנה קשה, כגון תותחים וטילי יירוט.  הטיל בעל יכולת פעולה בים פתוח, ובאזורי פעולה מורכבים כגון בקרבת איים ובקרבת החוף, וכך למעשה ייאפשר לצי הבריטי לפעול במתארי לחימה שונים, ולא רק בים הפתוח. בגלל מערכות הלחימה אותן מפעיל הצי הבריטי כיום הוא מוגבל מאד ביכולתו לפגוע באיומים הפועלים בקרבת החוף, כדוגמת כלי השיט של משמר החופים הסיני, הפועלים בקרבת האיים בים סין הדרומי. מערכת הנשק של ה- Sea Serpent מאפשרת לתכנן את מסלול המעוף של הטיל ולשלוט בו באמצעות מערכת תקשורת בכל מהלך מעופו, כולל שינוי תוכנית המעוף שלו ושינוי מטרות באוויר. מערכת הנשק היא מערכת נשק הפועלת ברשת, ומאפשרת למעשה לכוח הבריטי לשתף ברשת את משאבי התקיפה, סנסורים וטילים.  טיל ה- Sea Serpent הוא למעשה הטיל הישראלי מדגם גבריאל 5, אשר מפותח בימים אלו עבור חיל הים הישראלי, ונמכר ב- 2020 גם לחיל הים של פינלנד. שיתוף הפעולה בין התעשייה האווירית לטאלס יאפשר למכור את הטיל הישראלי למדינות נוספות באירופה ובמדינות אחרות על פני הגלובוס, תחת המעטפת של חברת טאלס ומול תחרות קשה בשוק הטילים הימיים המערביים, אותו מובילות חברת בואינג האמריקאית וחברת קונגסברג.   זהו אינו שיתוף הפעולה הראשון בין טאלס לחברות ביטחוניות ישראליות, ואולי שיתוף הפעולה הבולט ביותר הוא בין טאלס ואלביט, במסגרתו מוכרת טאלס למדינות שונות את הכטב"מ הישראלי של אלביט מדגם Hermes-450, תחת השם Watch-keeper.  ובחזרה לטיל הישראלי. טיל הים-ים המרכזי של חיל הים מראשית שנות השמונים של המאה הקודמת הוא הטיל האמריקאי מדגם Harpoon, טיל ים מיושן שעבר שדרוגים רבים ושונים במהלך השנים, ונועד לפגוע במטרות ימיות בטווח מרבי של כ- 120 ק"מ. בסוף שנות התשעים הוציא חיל הים משירות את טילי הים-ים מדגמי גבריאל, ששירתו אותו נאמנה מאז מלחמת יום הכיפורים.  בראשית שנות ה- 2000 הבין חיל הים שנדרש לו טיל ים חדש, כמחליפם העתידי של הגבריאל וההרפון, טיל לטווחים ארוכים, שיהיה בעל יכולות מתקדמות ללחימה בסביבה רוויית אמצעי לוחמה אלקטרונית ומיירטי הגנה-קשה. רכש מערך טילים חדש הוא תהליך ארוך ומורכב, שעשוי לקחת כשבע עד תריסר שנים, בתלות בפתרון הנבחר.  חיל הים בחן חלופות שונות, ביניהן פיתוח משותף עם האמריקאים של טיל חדש עם יכולות מתקדמות על בסיס הפלטורמה של טיל ההרפון. המגעים עם האמריקאים לא צלחו לאור התקציב הרב שדרש הפרוייקט דאז.  חיל הים פנה גם למדינות נוספות לבחינת שיתופי פעולה לפיתוח הטיל העתידי של חיל הים. לאחרונה, פורסם כי סינגפור הקימה חברה משותפת עם תעשייה אווירית שתעסוק בשיווק טיל מתקדם נגד ספינות. הגרסה של הטיל המשותף החדש מכונה בסינגפור Blue Spear אותו היא מתכננת לשלב בספינות המלחמה ואולי אף במטוסי הסיור הימיים שלה ובמטוסי הקרב מדגם F-16 אותם היא מפעילה. חיל הים הישראלי יצטייד, ככל הנראה, בטילים החדשים בשנים הקרובות, שייאפשרו לו יכולות לחימה מתקדמות ומשודרגות כנגד כלי שיט. כאן עשויה להשאל השאלה מיהו האוייב הימי מולה נדרש חיל הים להצטייד בטילים חדשים, שהרי מול הסירות אותן מפעילים הכוחות הימיים של חיזבאללה וחמאס, הטילים הימיים החדשים אינם רלוונטים ואינם יעילים. חיל הים הסורי כמעט ואינו פעיל מאז המרד האזרחי, וספק מתי וכיצד הוא יחזור לשגרה ויכולות מבצעיות מלאות.  האיום המרכזי, אולי, העומד מול בונה הכוח הימי הישראלי הוא הצי המצרי. הצי המצרי, השישי בגודלו בעולם, מפעיל למעלה משישים אוניות מלחמה, מטוסי סיור ימיים, מטוסי קרב מדגם F-16 ייעודיים ללוחמה ימית, צוללות ועוד. כל עוד קיימים מנגנונים של איזונים ובלמים מול מצרים, המבטיחים את השלום עימה, לא יהיה נדרש חיל הים לבחון את יכולתיו מול חיל הים המצרי. יחד עם זאת, השלטון במצרים עלול להתחלף בין לילה ולאן יתפתח השלום עם מצרים הוא חידה.  כך אגב גם עם טורקיה, הבונה עצמה כמערכה אזורית, במסגרת שאיפותיו של ארדואן לחזור לימי האימפריה העותמנית, המיושמות בדוקטרינה מנוסחת ומתוקצבת היטב, המכונה "חזון המולדת הכחולה". במסגרתם בנתה טורקיה כוח ימי מודרני, מתקדם ורב עוצמה. מאז אירוע המרמרה מערכת היחסים המדינית עם טורקיה הלכה והתדרדרה, ואף ראש המוסד, יוסי כהן, התבטא לפני כשנה, כי טורקיה מהווה איום משמעותי יותר על ישראל מאשר איראן. אם אי פעם תתקיים מערכה ימית עם טורקיה או מצרים, אין ספק שטיל ימי מתקדם דוגמת הגבריאל 5, עשוי לשמש את חיל הים להשגת עליונות ימית ושמירה על חופש השיט והסחר למדינת ישראל.  כל עוד מדינות העימות מולן יידרש חיל הים להתמודד הן סוריה, לבנון והכוחות הימיים של חיזבאללה וחמאס (ובהנחה שלא יהיה עימות ימי עם חיל הים האיראני), הרי שסביר יהיה להניח שטיל הגבריאל 5, ייאוחסן במחסני החימוש של חיל הים.  יחד עם זאת, וכפי שצויין, פיתוח ורכש של טיל ים חדש הוא תהליך שמשכו רב שנים, ומתוך ראייה אסטרטגית ארוכת שנים והטילים המתיישנים של חיל הים, המהלך האסטרטגי של התעשייה האווירית, יחד עם סינגפור וטאלס, לפיתוח טילים ים מתקדמים הוא מהלך אסטרטגי נבון ונכון. 

הפגישה המקרית של ביידן עם ראש המוסד מעלה תהיות - לעומת הכותרות החיוביות בישראל, ייתכן כי ביידן ניצל את בואו של כהן לוושינגטון כנציג נתניהו על מנת להעביר מסר לירושלים - אל תתערבו במדיניות החוץ של ארה״ב President Joe Biden arrives to lay a wreath and observes a moment of silence on Wednesday, April 14, 2021, at Arlington, National Cemetery in Arlington, Virginia. (Official White House Photo by Cameron Smith) בימים האחרונים צפו מגוון כותרות בישראל סביב פגישת ביידן - יוסי כהן. לפי ברק רביד, נשיא ארה״ב אמר לכהן, שהגיע בשליחות נתניהו, כי ההסכם עם איראן עוד רחוק. זאת, לאחר שכהן הביע בפני ביידן חשש כי חזרה להסכמות יסכנו את ישראל.  ובכן, בעוד בישראל מציגים את הפגישה כהישג ישראלי - פגישה לא מתוכננת עם נשיא ארה״ב במטרה להשפיע עליו - אף אחד לא יודע בוודאות, מלבד הנוכחים, מה נאמר בפגישה. או מדוע נשיא ארה״ב הסכים להפגש עם ראש המוסד הישראלי ללא תיאום מראש. זאת, כאשר מאז היבחרו בינואר, לפני כחמישה חודשים, לא פגש רשמית אף בעל תפקיד ממשלתי ישראלי. כהן הוא הראשון.  אחת התזות היא שכהן, בעוד תוכנן להפגש עם אנטוני בלינקן וראש הCiA, ביל ברנס, חשף מידע שארה״ב לא הכירה בנושא איראן. בעבר שללתי את האופציה הזו, מכיוון שיהיה מדובר במשבר אמון מול ארה״ב. מדוע? מכיוון שארה״ב נמצאת כמעט חמישה חודשים בתוך מו״מ עם איראן, זאת לאחר ארבע שנות טראמפ בהן היה שת״פ מעולה בין ישראל לארה״ב בנושא איראן. קרי, אם אחרי כמעט 4.5 שנים ישראל מסתירה מידע ״זהב״ מארה״ב בנושא איראן, זה יהיה משבר אמון. נקודה. אם עובדים יחד כדי לסכל את הגרעין האיראני וישראל רוצה שנשיא ארה״ב יתחשב בבקשות שלה, במסגרת מו״מ גלוי או חשאי עם איראן, היא לא יכולה להסתיר מהבית הלבן מידע בעל ערך למהלכים אלו.  מכאן, שהסבירות לתרחיש זה קטנה. נראה כי כהן הלך לוושינגטון מכיוון שנתניהו סומך עליו. בעיקר בעת בחירות שעתידו הפוליטי של נתניהו לא ברור. כהן הוא איש סודו כראש המוסד ולפחות בעת זו, אינו יריב פוליטי. לכן אינו ״מסכן״ את נתניהו כשליח מטעמו לביידן.  אם אין מדובר במידע ״זהב״ שהביא כהן לביידן, אזי עולה השאלה מדוע ביידן רצה להפגש איתו ללא תכנון מראש? תזה נוספת יכולה לטעון כי ביידן ניצל את נוכחתו של כהן בוושינגטון כנציגו של נתניהו וכראש המוסד, האחראי על פעולות באיראן, כדי להזהיר את כהן, ודרכו את נתניהו - ״אל תפריעו לי בתהליך באמצעות פעולות באיראן״. זאת, לאחר הפיצוץ האחרון בנתנאז המיוחס למוסד הישראלי.  ביידן, בשונה מקודמו טראמפ, אינו רץ למצלמות, לטוויטר או לערוצי חדשות. הוא עושה את העבודה בשקט, בסגנון ממלכתי אמריקאי. הוא גם לא רץ לתקוף את ישראל לאחר הפיצוץ האחרון בנתנאז שהיה יכול לחבל בשיחות שלו עם איראן. כתבתי על כך שהמוסד ניסה לחבל במאמצי ביידן במו״מ הנוכחי עם איראן באמצעות, כביכול, החבלה האחרונה בנתנאז.   בהקשר זה, הביקור המתוכנן של כהן היה יכול לשמש את ביידן לביקור לא מתוכנן מצידו על מנת להזהיר את כהן, בצורה מכובדת ויפה, שפעולות עתידיות באיראן שיפריעו למו״מ הנוכחי לא יתקבלו יפה בבית הלבן. עם חיוכים ולחיצות יד. כמובן. והבית הלבן גם נמנע מפרסום הפגישה עצמה.  ביידן, בלינקן וברנס לא התייחסו לשאלות בנושא, גם לאחר הכותרות המחמיאות שצפו בעיתונות הישראלית אודות הפגישה. מבחינת ביידן, תם הנושא. הוא העביר את המסר. בישראל כמובן משווקים נרטיב של הצלחה. עם זאת, מאחורי הקלעים, נשאר לראות איך יעקלו את המסר של ביידן בירושלים ובמטה המוסד במרכז הארץ. 

שישה חשודים תושבי כפר קאסם, טירה ומאזור הדרום בפזורה הבדואית נעצרו. החשד: שימוש והחזקת אמל"ח בניגוד לחוק צילום: משטרת ישראל במסגרת המאבק הנחוש של משטרת ישראל בעבירות השימוש והחזקת אמל"ח בניגוד לחוק, ביצעו שוטרי יחידת אתג"ר בלהב 433, פעילות סמויה נגד חשודים שלכאורה סחרו וביצעו עסקאות בתחום אמצעי הלחימה באזור המרכז. הבוקר עם המעבר לחקירה גלויה, נערכו עשרות שוטרים מיחידת אתג"ר בלהב 433, ובשת"פ תחנת משטרת כפר קאסם פשטו על בתיהם של החשודים המעורבים בעסקאות אמל"ח לכאורה, וביצעו מעצר של שישה חשודים תושבי כפר קאסם, טירה ומאזור הדרום בפזורה הבדואית. במהלך המעצר בוצעו חיפושים בבתי החשודים ונתפס סכום כסף מזומן של 60 אלף ש"ח ומוצגים נוספים להמשך הליך חקירתי. החקירה בוצעה תוך שילוב אמצעים טכנולוגים ובליווי פרקליטות מחוז מרכז. בהמשך היום בכוונת המשטרה להביא את החשודים לדיון בבקשה להארכת מעצרם בבימ"ש השלום בראשל"צ.   

מערך הסייבר הישראלי פרסם בסוף השבוע התראה דחופה בנושא. כרגע נמצאות תחת מתקפה, בין היתר, H&Mישראל ווריטס מערך הסייבר הישראלי פרסם בסוף השבוע התראה דחופה בנוגע לזיהוי מתקפת כופרה בישראל. מהמערך נמסר, כי ייתכן שהגורם האחראי לתקיפות אלה אחראי גם לתקיפות קודמות בקמפיין המזוהה עם קבוצת הנוזקה Pay2Key. הסברה הרווחת כיום מקשרת בין קבוצה זו לבין איראן.      בימים האחרונים נחשפה שורה של מתקפות סייבר על חברות וארגונים ישראלים. האחרונה ברשימה היא חברת האופנה H&M ישראל, שהותקפה על ידי ארגון פשיעת הסייבר נטוורם (n3twOrm), אשר טוען שהצליח לשאוב כ-110 ג׳יגה בייט של מידע מהארגון ומתעתד לפרסמו ביום ד׳ הקרוב (ה-5.5) אם לא ייענו דרישותיו. ארגון נוסף שהותקף באופן דומה בשבוע שעבר הוא חברת הלוגיסטיקה ווריטס, והדד-ליין לתשלום הכופרה הנו היום, ה-3.5. בשבוע שעבר פרסם מערך הסייבר התראה לצפי ניסיונות מתקפות סייבר איראניות סביב ה-7.5, בו יצוין ״יום ירושלים האיראני״ (יום קודס הבינלאומי), יומיים לפני שישראל תציין את יום ירושלים. בשנה שעברה הושחתו בו זמנית אלפי אתרי אינטרנט בישראל באמצעות תקיפת חברת אחסון אתרים אחת. ההערכה היא כי השנה יתבצעו תקיפות שאינן ממוקדות רק באתרים, אלא גם בניסיונות לגרום נזק למערכות מידע של ארגונים בישראל.

מאחורי המתקפה עומדת קבוצת פשיעה סייבר בשם N3tw0rm. הקבוצה משתמשת במאפיינים דומים לקבוצת pay2key שתקפה בעבר מטרות בישראל bigstock פרסום באתר קבוצת וריטס המטפלת בניהול שרשרת האספקה, חושף כי הקבוצה נפלה קורבן למתקפת סייבר. ״מחשבי החברה ננעלו ביום חמישי בבוקר ע"י קבוצת פשיעה סייבר בצופן בדרישה לתשלום כופר בסך 4 ביטקון (כ-250,000 $ ), לא בוצעה גניבת מידע מהחברה, לא מלקוחות החברה ולא הייתה פגיעה בשרתי הגיבוי״, נכתב בפרסום.  ״משה יחזקאל יו"ר הקבוצה מסר שלא הייתה כל כוונה לשלם את כופר הכסף שנדרש, עם גילוי המתקפה בוצע ניתוק של כלל המחשבים והשרתים מהרשת האירגונית וסגירת כל היציאות והכניסות ממערכת האבטחה (חומת האש). ״הופעלה מערכת הגיבוי משרת אחר בענן, החלה סריקה של כל השרתים למחוק נגעים במידה והושתלו במתקפה, סריקת כל השרתים בוצעה בכלים מתקדמים מאוד. רק לאחר אבטחה שהמערכת נקייה מכל פגע,  בוצעה עליה לאוויר באופן מדורג, בהתאם החברה חזרה לעבוד בצורה תקינה לחלוטין.״ על פי הפרסום, שותפים להצלחה חברות המחשוב, חברת עמיטל וחברת קומפיוטק שעבדו סביב השעון בהחזרת החברה לפעילות בזמן מהיר. לפי הפרסום, מאחורי המתקפה עומדת קבוצת פשיעה סייבר בשם N3tw0rm. הקבוצה משתמשת במאפיינים דומים לקבוצת pay2key שתקפה בעבר מטרות בישראל. על פי חלק מההערכות, מדובר בקבוצה של איראנים. עם זאת, אין הוכחות חותכות לייחוס זה.  למרות הצהרת החברה, מקורות של ישראל דיפנס, טוענים כי נצפו בפורומים ברשת האפלה פרסומים עם חומרים, שלכאורה, נגנבו ממערכות קבוצת וריטס ישראל.   

אירוע מירון הוא לא הבעיה אלא הוא הסימפטום, משהו חברתי עגום פוקד אותנו, התנהלות מופקרת וחסרת רסן של חלק מנבחרי הציבור ומשרתי הציבור כלפי אזרחים שבחרו אותם אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל אסון טראגי וקשה ביותר פקד את מדינת ישראל בסוף השבוע. כמנהגנו ב"ספורט הלאומי" הישראלי החלה עבודת ה"שחיטה" של ה"שעיר לעזאזל", מפקד המחוז הצפוני של המשטרה ואנשיו, עוד טרם סיימו את מלאכת זיהוי החללים, הטיפול בפצועים וטרם סיום המשימה בהילולה במירון. אין ספק שמדובר באסון מחדלי מיותר וכבד שגבה את חייהם של 45 קורבנות שבאו לחוג את שמחתם הדתית על ההר. ברור כשמש כי חייבת לקום וועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה שתחקור לעומק את מעורבותם של כלל הגורמים האמונים והאחראים על האירוע במדינה הן במישור הפוליטי, משרדי הממשלה השונים, הן במישור האבטחתי והן את העמותות האזרחיות שניהלו את המקום בפועל לאורך השנים.  אחריות וסמכות התנהלותם של פוליטיקאים, שרים ומשרתי ציבור בכירים לאחר האסון מצביע שככל הנראה לא הפנימו את השיעור הבסיסי על אחריות וסמכות. היחיד שעשה את הדבר המתבקש בסיטואציה הטרגית היה מפקד המחוז הצפוני ניצב שמעון לביא שהתייצב מול המצלמות כמי שהיה מפקד האירוע ואמר את הברור מאליו - הוא אחראי לטוב ולרע על מה שהתרחש באירוע בהיבט שמירה על ביטחון ושלום הציבור באירוע. ניצב לביא עשה את מה שמצופה מכל קצין באשר הוא, וזה להישיר מבט לציבור ולומר אני המפקד האחראי על האירוע והסמכות שלי נובעת מעצם האחריות שלי בתפקיד. הלו, אם לא היו נאמרים דבריו היה זה מסיר את אחריותו כמפקד האירוע? ברור שהתשובה היא לא. האחריות על חיי אדם ושלום הציבור באירוע "חונה" באופן טיבעי במגרש שלו כמפקד המחוז ומעצם הגדרתו החוקית כמפקד האירוע. מפקד המחוז הצפוני ראוי לכל הערכה על עצם התייצבותו מול המצלמות כמצופה ממנו, בסמוך לאירוע ותוך אמירת דברים מפורשים בעניין זה לציבור שבשליחותו הוא נשלח, ללא משוא פנים. מאידך, איני יכול להבין את שאר האחראים שבחרו לא להתייצב מול המצלמות מיד לאחר האירוע ולא לעמוד לצד מפקד המחוז. הרי ברור לכל בר דעת שהם גם נושאים באחריות שלוחית ומיניסטריאלית מעצם תפקידם ומעצם העובדה שמדובר באירוע בסדר גודל לאומי ולא אירוע מקומי. יותר מכך, הפוליטיקאים השונים טוענים חזור ושונה על העדר משילות ועל כך שמונעים מהם לקבל החלטות שהם במסגרת הסמכויות שלהם בשגרה. ובכן, המצופה שבמקום שבו כלל לא היו פערי משילות והפוליטיקאים היו אילו שלחצו ככל הנראה על המשטרה לאשר כניסה בלתי מוגבלת של משתתפים להילולה בהר ערב האסון לפחות, יהיו הגונים ויתייצבו מול המצלמות ויקבלו על עצמם את האחריות מול הציבור. גם כך, ממלא האחריות היא במגרש שלהם בין אם ירצו ואם לווא. לכן, המסקנה המתבקשת, היא שחייבת לקום וועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה שתעמיק ותחקור את תפקוד ומעורבות הדרג הפוליטי במשרדי הממשלה השונים, משרד רוה"מ, משרד הפנים, משרדי הדתות וביטחון הפנים, וועדה שתבחן את תפקוד המשטרה לפני ולאורך האירוע, תפקוד שאר ארגוני ההצלה, מידת האחריות של הרשות המקומית, הגורמים האזרחיים והמהנדסים שחתמו האירוע ולרבות התנהלותם של ההקדשים השונים שבפועל מנהלים את ההר מזה שנים רבות. אין לי ספק שוועדה כזו שתקום יהיו מסקנותיה אשר יהיו ימצאו כי מפקד המחוז ערך עבודת מטה מקצועית ביותר ויסודית בלי קשר לאחריות שלו ושל אנשיו לתוצאות הטרגיות. אני סבור ששגה היועמ"ש לממשלה כאשר החליט לשגר את מח"ש באותו הערב לזירת האירוע משום שבעצם ההחלטה הזו סימן את המשטרה כגורם המרכזי למחדל. אני גם טוען שאסור להסכים לכך שנושא ייסגר בחקירה מיקרו-טקטית כאשר המשטרה היא ה"שעיר לעזאזל" ולהימנע מעיסוק ברמה האסטרטגית ובירור הסיבות הרחבות שהובילו לאסון המחדלי הזה. אסור שנרפה משאלות מהות כגון: מדוע לא מימשה המדינה את אחריותה על שלום הציבור באירוע לאורך השנים למרות שהיו דו"חות מבקר ודו"חות משטרה שהתריעו.  מדוע נמנעו ממשלות ישראל לדורותיהן מלקבוע מי יהיה הגורם הציבורי האחראי על האתר, מדוע לא הוגבלו כמויות החוגגים הפוקדים את ההר, האם הופעלו לחצים הפוליטיים פסולים על פיקוד המשטרה לאשר כניסה ללא הגבלה, האם היה פיקוח ובקרה על הנחיות הבטיחות, מה מידת אחריותם של הגורמים האזרחיים באירוע ועוד.  שטחי הפקר ואשם תורם הטרגדיה היא טרגדיה לאומית ולא טרגדיה של המגזר החרדי. אנחנו רוצים להאמין שכהורים לילדים כאשר אנו שולחים את ילדינו לאירועי ספורט, מופעים ואירועים דתיים, המדינה, הרשויות ומפיקי האירוע יעשו הכול בכדי שהילדים יחזרו בריאים הביתה בסיום. כך הייתה צריכה המדינה לדאוג שהמתפללים יחזרו לביתם בריאים ושלמים. לא מתקבל על הדעת שלאירוע במירון לא תהיה כתובת אחראית ולא יהיה גורם מתכלל. זה לא משנה בכלל באיזה מגזר מדובר, יהודי, חילוני, חרדי, מוסלמי, נוצרי, אם באירוע דתי של הילולה או מסיבת ענק בפארק הירקון או מצעד הגאווה בירושלים לכל האירועים במדינה חייב להיות נוהל אחיד וכללי רגולציה ברורים ומחייבים. הזוי הוא שבשנת 2021 עדין קיימים במדינת ישראל שטחי הפקר בהם המדינה אינה הריבון אלא ציבורים שונים שמנהלים טריטוריות עצמיות ללא כפיפות לחוקי המדינה. זה המחדל האמיתי. כל מי שעיניו בראשו מבין שאורך השנים בחרו ממשלות ישראל להימנע מחיכוך מול המגזר החרדי בעניין הלאמת ההר מתוך שיקולים פוליטיים ולא שיקולים עניינים. עיון קצר בדברי הימים של הכנסת ובדיונים בוועדות השונות לאורך השנים ניתן היה לראות באופן מובהק אמירות נחרצות שהמקום בעל נפיצות לאירוע רב נפגעים מעצם העדר התשתיות ומחוסר יכולת הקיבולת של ההר לקלוט כמויות של מאות אלפים בו זמנית. כמי ששירת במשמר הגבול כעשור וכמעט כל שנה הגיע לאבטח את ההילולה כחלק מכוחות התגבור קשה לתאר את פוטנציאל הנזק לאירוע רב נפגעים בזמן ההילולה. מי שלא ראה וחווה את סדרי הגודל בל"ג בעומר במירון לא יוכל להבין שבנס הסתיימו האירועים בשנים קודמות ללא נפגעים. יותר מכך, חשבון הנפש הוא שכל כולנו. דם הוא דם ולא משנה מה הזהות הדתית ו/או הלאומית. מותם של 45 איש באירוע הילולה במירון שבו יכלו היו האחראים לצפות את האסון העתיד להתרחש, לזהות את התנאים הפיזיים הלא מותאמים להיקף כזה של אירוע ולצפות את הכמויות האדירות של המוני המשתתפים אומרים דרשני. גם הציבור החרדי ובעיקר נבחרי הציבור החרדי, ראוי שיבינו כי יש להם אשם תורם משמעותי לתוצאות הטרגיות והמיותרות באירוע. המצופה ממנהיגי ציבור שיפעלו באחריות לטובת שלום הציבור ולא רק מתוך עסקנות פוליטית. פרומו לשטחי ההפקר קיבלנו כבר בתקופת הקורונה כאשר המשטרה לא באמת הצליחה לאכוף את הנחיות המדינה הן במגזר החרדי והן במגזר הערבי. משהו חייב להשתנות מן השורש ויתכן והאירוע הטרגי במירון יהיה האירוע שיוביל למפנה שכן כבר קריאות מחאה מתוך הציבור החרדי כנגד נבחריו וכנגד המנהיגות החרדית כבר נשמעים לכל עבר. מבחן התוצאה ישנו מרכיב מרכזי לפיו מקבלי ההחלטות צריכים לקבל את ההחלטה באשר לחקירת האירוע. ממדי האסון ומותם של 45 קורבנות ומאות פצועים באירוע מחייב גם מחייב נקיטת צעד שאינו צעד שבשגרה. אם לחקור אז רק על ידי וועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה ולא שום בין כלאים אחר. וועדה שכזו כוחה הוא ברמה ההצהרתית לפיה המדינה נושאת באחריות לתוצאות קשות ומחליטה לבדוק ולחקור לעומק את כל האספקטים והממדים באירוע וזאת על מנת שאירוע כזה לא יחזור על עצמו. התוצאה היא קשה מאד ולכן וועדת חקירה שתקום אם תקום מחויבת לאתר ולהצביע מהן סיבות השורש להתרחש האירוע המחדלי ולקבוע מהם הצעדים הבאים שעל המדינה ומוסדותיה לנקוט על מנת לסגור מידית את הפערים ולהימנע מהישנות אירוע שכזה בעתיד. אין ספק שוועדת חקירה ממלכתית סוברנית לקבוע גם אחריות אישית כלפי בעלי תפקידים שונים שכן בתוצאה שכזו ברור שמות אזרחים מחייב גם בדיקה האם הייתה התרשלות אישית של בעלי תפקידים. אירוע מירון הוא לא הבעיה אלא הוא הסימפטום, משהו חברתי עגום פוקד אותנו, התנהלות מופקרת וחסרת רסן של חלק מנבחרי הציבור ומשרתי הציבור כלפי אזרחים שבחרו אותם. מוטב שיזכרו אותם אילו מבין קברניטי המדינה שנבחרו על ידי הציבור ולא משנה ימין או שמאל שהם כאן יומם וליל על מנת לדאוג לשלומם וביטחונם של האזרחים ולא על מנת לדאוג לעצמם!