כלכלת לבנון נסמכת כמעט בלעדית על ייבוא וייצוא דרך הים | הנזק בחסימת תעלת סואץ לתושבי לבנון - מוערך במיליארדי דולרים Photo by Anna Danielyan on Unsplash פעילות החות'ים במצר באב אל-מנדב בים האדום נגד התובלה הימית לישראל, פוגעת בכלל התובלה הימית העוברת בים זה, ונותנת את אותותיה על מדינות נוספות באזור, מלבד ישראל.  מעבר לכך שפעילות זו פגעה בתעבורה הימית העוברת דרך תעלת סואץ, וכתוצאה מכך בהכנסותיה של מצרים ממקור הכנסה זה, היא גם משפיעה לרעה על לבנון ועל כלכלתה. זאת בעיקר בשל החלטת חברות הספנות הבינלאומיות לשנות את נתיב השייט של ספינותיהן תוך עקיפת יבשת אפריקה מדרום, ולא להסתכן במעבר בים האדום.  הדבר כמובן מאריך את מרחק שיוטן ואת לוח הזמנים שלהן, ובשל כך גם מייקר את מחירי התובלה הימית עבור המדינות שנפגעו מכך.  אסון ליצואנים וחקלאים לבנון היא אחת המדינות המשתמשות בים האדום עבור הסחר הבינלאומי שלה, וכתוצאה מהמצב הנוכחי, נפגעו הן היצוא והן היבוא אליה, בעיקר ממדינות המפרץ (נפט וגז) ומסין (סחורות ומוצרים שונים), ובנמל בירות מצטברות סחורות המיועדות ליצוא,שאינו מגיעות ליעדיהן.  לדברי סגן נשיא האיחוד הערבי של לשכות הספנות, ונשיא לשכת הספנות הבינלאומית לשעבר בביירות, החלטת חברות הספנות הבינלאומיות לבחור בנתיב שעוקף את אפריקה, בשל האיום החות'י על הספינות, מהווה אסון ליצואנים בלבנון, במיוחד עבור החקלאים הלבנונים. לדבריו, השייט בקו ההפלגה החדש, שנכפה על חברות הספנות, "אורך ימים במקום שעות, דבר שמעלה את כמויות הדלק הנצרכות בשל כך, ומשפיע ישירות על העלות הכוללת של ההובלה. מה גם שחברות הביטוח הגדילו את מחירי הביטוח על ספינות השטות דרך ים סוף, בשל הגברת סיכוני מלחמה באזור.  ״מי שיישא בעלויות המוגברות האלה הן לא חברות הספנות, כי אם היצואנים והיבואנים, והם יגבו זאת מהאזרחים, שכן צפוי שבקרוב מאוד יעלו מחירי הסחורות והמוצרים בשוק העולמי, ובכלל זה בשוק הלבנוני".  מסתבר שפעולות החות'ים בים האדום גרמו לפגיעה ממשית בסחר החוץ הלבנוני, ובעיקר ביצוא החקלאי. לדברי ראש התאחדות החקלאים והאיכרים בבקאע, הוא "נפסק לחלוטין לפני יותר משלושה שבועות.  ״ספינות להן חיכו לא הגיעו לנמל ביירות, מה שהביא להצטברות של מאות טונות של ירקות ופירות בתוך מכולות קיימות, הנמצאים במחסני המכס, ובמקרריו".  מה שמחמיר את המשבר הפוקד את החקלאים הוא שהיצוא החקלאי מלבנון מוגבל כיום להובלה בדרך הים.  במיוחד לאור הקשיים לבצע זאת בדרך היבשה שמציבה ערב הסעודית בפני הלבנונים בתחום זה.  סעודיה מונעת מעבר משאיות לבנוניות המובילות פירות וירקות מלבנון למדינות המפרץ דרך שטחה, לאחר שאנשי המכס שלה תפסו ב-2021 יותר מ-5.3 מיליון כדורי קפטגון שהוחבאו בתוך משלוח של רימונים. במצב כזה, ועם הארכת נתיבי התחבורה הימית דרך דרום אפריקה, אין עוד טעם, לדברי ראש התאחדות החקלאים והאיכרים בבקאע, לייצא תוצרת חקלאית דרך הים. "העלות גדלה פי שלושה". גורמים בממשלת לבנון אמרו כי הם מנסים להגיע לפיתרון להעברת היצוא למפרץ דרך סוריה וערב הסעודית. מנהל נמל בירות מעריך שאם המצב בים האדום יישאר כפי שהוא כיום, יביא הדבר לעיכוב בהגעת הספינות הנאלצות לעקוף את אפריקה, ללבנון, בין שבעה לעשרה ימים. מאידך לא נמסר על בעיות כלשהן לגבי הספינות המגיעות מאירופה דרך הים התיכון. "כ-400 אלף טונות מוצרים חקלאיים״ לדברי ראש התאחדות החקלאים והאיכרים בבקאע, לבנון מייצאת מדי שנה "כ-400 אלף טונות של מוצרים חקלאיים, הדרים, תפוחי אדמה ופירות, במיוחד למדינות המפרץ, קטאר, בחריין, מסקט, האמירויות וכווית". בהדגישו כי "יצוא הוא הכרח מוחלט לחקלאים, מכיוון שהלבנונים אינם יכולים לצרוך את הכמות שאנו מייצרים, ובנוסף נועד הדבר כדי להבטיח לחקלאים מימון שיאפשר להם להמשיך בייצור".  על פי נתונים סטטיסטיים של מינהל המכס, ערך היצוא של תעשיית החקלאות, והתוצרת החקלאית הלבנונית הגיע ל-756 מיליון דולר ב-2022, ול-986 מיליון דולר ב-2021. דברים אלה מעוררים חששות בלבנון, שכן אם מצב זה יימשך זמן רב, הרי שההשלכות שלו על שרשרת האספקה ​​העולמית עשויות לעלות על ההשלכות של המלחמה באוקראינה", כפי שתאר ראש ארגון יבואני המזון בלבנון.  לדבריו, היבוא של לבנון מבוסס על סין, "ממנה אנו מייבאים יותר מ-2.5 מיליארד דולר, או 14% מסך היבוא השנתי של מוצרי מזון. יש גם יבוא של מוצרי מזון מהודו, מלזיה, תאילנד וייטנאם וסרי לנקה.  ״בהתיחסותו ליצוא הלבנוני, "הכמויות שאנו מייצאים למזרח הרחוק ולסין אינן גדולות, שכן היצוא שלנו מתמקד במדינות אירופה והמפרץ, והיצוא לכמה יעדים במפרץ, כמו למשל דובאי, יושפע, בעוד שאין בעייה ליצוא לג'דה שבים האדום".    הסוחרים הלבנונים אמנם אינם מודאגים באשר לתקופת החגים הקרובה של השנה החדשה, אך הם חוששים לגבי מה שעשוי להיות בחגים הבאים, "לפסחא ולחודש הרמדאן שמתחיל בתחילת מרץ, שכן הסחורה אמורה להגיע בתחילת פברואר, ואם חברות הספנות לא ישנו את נתיב שיוטן, עשויה זו להגיע אליהם לאחר התקופה הנדרשת". אמנם "בזמן הנוכחי יש אספקת מזון, אבל החששות נעים סביב האפשרות להתמודד עם מחסור באספקה ​​בשלב הבא". ההסתמכות של לבנון על הובלה ימית נובעת מכך שעלותו נמוכה בהרבה מעלות ההובלה האווירית, מכמה סיבות. החשובה שבהן היא שעלות ההובלה הימית מחושבת בטונות, בעוד שעלות ההובלה האווירית מחושבת בקילוגרמים, בעוד בספינה ניתן להעביר מטענים בהיקף של 200,000 טון, הרי שהעומס המרבי של מטוס הוא 450 טון. יצוא ב3.5 מיליארדי דולרים על-פי המקורות הלבנונים, היצוא של לבנון בשנה שעברה הסתכם ב-3.5 מיליארד דולר, כולל 747 מיליון דולר לאיחוד האמירויות, שהיא השותפה הראשונה של לבנון בסחר חוץ, ובין עשר המדינות המובילות אליהן מייצאת לבנון נכללות קטאר, עיראק, ירדן ודרום קוריאה.  מנגד, בשנה שעברה יבאה לבנון סחורות ומוצרים בשווי של 19.1 מיליארד דולר, מתוכם 2.675 מיליארד דולר, או כ-14% משווי היבוא הכולל, מסין, שנחשבת לשותפתה הראשונה בסחר חוץ, תוך שהיא מתמקדת על יבוא ​​נפט וגז מעיראק.  במהלך שבעת החודשים הראשונים של 2023, היצוא של לבנון הסתכם ב-1.6 מיליארד דולר, בעוד ששווי היבוא הסתכם ב-9.8 מיליארד דולר, לפי דו"ח בנק אודי (Bank Audi), הבנק הגדול בלבנון, לרבעון השלישי של 2023. נמל ביירות הוא נקודת הכניסה העיקרית ליבוא סחורות, ואחריו נמל התעופה הבינלאומי "רפיק חרירי", שליד בירות, ולאחר מכן נמל טריפולי, מעבר מצנע בגבול עם סוריה (כביש בירות-דמשק), נמל צידון, לאחר מכן מעברי ערידה (בכביש החוף לטרטוס וללאד'קיה) ועבודיה (בכביש לחומס), שבגבול עם סוריה בצפון, ונמל צור. נמל ביירות  בנוגע לפעילות נמל ביירות, הסטטיסטיקות העוסקות בכך מלמדות כי "בתשעת החודשים הראשונים של השנה ביקרו בו 1,016 ספינות. בכלל זה 478 ספינות נוסעים, והוא טיפל ב-3,949.4 מיליון טון של סחורות ומכולות. עברו דרכו סך של 621,781 מכולות, כולל 403,132 לצריכה מקומית ו-218,647 כטרנזיט ליעדים אחרים. כן עברו בו 42,164 מכוניות חדשות ומשומשות. זעזוע כלכלי חדש המשך המצב הקיים בים האדום ושינוי נתיב השייט של הספנות, תוך הקפת יבשת אפריקה, פירושו  הצטברות של השלכות שליליות על העולם ועל לבנון, מבחינה כלכלית, תעשייתית ומסחרית.  הלבנונים יצטרכו להתמודד עם זעזוע כלכלי חדש, הבא לידי ביטוי בפגיעה באספקת סחורות וחומרים בסיסיים כמו נפט, גז, דלק ומוצרי מזון, בנוסף לעליית מחיריהם.  לכן הם מקווים, שפעילות החות'ים בים האדום, שגרמה לכל מה שקורה בתחום זה, תסתיים, בין אם בעקבות היוזמה האמריקאית לארגן כוח ימי רב לאומי, במטרה להגן על הסחר בים האדום ולהבטיח חופש שייט לכל המדינות, ובין אם בדרך אחרת.  לדעת גורמים לבנונים, הצלת המגזר החקלאי הלבנוני בעת הזו, לאור הנעשה בים האדום, צריכה להתבצע על ידי הפעלת הובלה יבשתית.  ממשלת לבנון נדרשת להתערב בנושא ולפעול מול השלטונות הסעודים, כדי שיאפשרו למשאיות לבנוניות לעבור בשטחם, כפי שעשו בעבר, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.  מסתבר ללבנון כי פעילותם של שלוחי איראן – חיזבאללה הלבנוני והחות'ים - נגד ישראל, פוגעות גם בלבנון - בכלכלתה ובאוכלוסייתה החקלאית, הן בדרום המדינה והן בבקאע. 

במשך שנים הצטיידות בתוספת מסק"רים לא היתה בראש סדר העדיפויות של חיל האוויר תמונה מתוך טוויטר חיל האוויר ישראל ביקשה מהממשל האמריקאי לקבל כ-10 מסוקים מצבא היבשה, ARMY, של ארה"ב - ונתקלה בסירוב. אין מדובר ברכש מסוקים חדשים מחברת בואינג, אלא בקבלת מסוקים של הצבא. אפילו אם תהיה הסכמה, הדבר לוקח זמן רב שכן יש צורך להוציא מהמסוקים מערכות אמריקניות ולהתקין מערכות ישראליות. למסירת כלי טיס ממלאי הצבא היבשה למדינה זרה נדרש אישור של הנשיא ומזכיר ההגנה. סיבת הסירוב לא פורסמה, אך על פי הערכות בתקשורת הישראלית והאמריקאית, אחת הסיבות היא החשש של ארה״ב מפעולה יזומה ישראלית בלבנון.  לרכש מסק"רים חדשים בבואינג אין תקציב, ורכש כזה אינו על הפרק בשלב הנוכחי. אפילו אם בעוד כחודש תגיש ישראל מסמכים ראשונים לקניית מסוקים חדשים, הם יגיעו ארצה תוך לא פחות מארבע שנים.  במשך שנים הצטיידות בתוספת מסק"רים לא היתה בראש סדר העדיפויות של חיל האוויר בהשוואה למטוסי קרב וכלים בלתי מאויישים. המלחמה הנוכחית שינתה את פני הדברים: המסוקים היו המשת"פים הטובים ביותר של מפקדי כוחות היבשה, ה'ירוקים' דיברו חופשי עם ה'כחולים' במסוקי 'פתן' ו'שרף', דיבור ישיר צמוד בעת לחימה ותמרון, ובתקיפה מדוייקת של מטרות רבות. בסרטונים שפורסמו ניתן היה לשמוע דו-שיח בין מפקד יבשה לבין טייס מסק"ר כשהשניים מתאמים בזמן אמת מטרה ותקיפה.  בחיל האוויר, בבסיס רמון שבדרום, יש שתי טייסות אפאצ'י, מסק"רים מסוגי 'פתן' ו'שרף'.

אוקראינה, ישראל, סיאול, יפן - ארה״ב מנסה לנהל את העולם במספר חזיתות, כאשר הפנטגון מתמודד עם מחסור בחימוש מסוגים שונים יש מחסור עולמי בתחמושת, גם בארה"ב, ואולי גם בצה"ל. בראשית 2023 העבירה ארה"ב לאוקראינה 300 אלף פגזי ארטילריה 155 מ"מ ממחסניה בישראל. בעקבות מלחמת 7 באוקטובר, מדווח דפנס ניוז, מבקשת ישראל מארה"ב תחמושות, וכבר עתהנ מורגש מחסור במלאים האמריקניים. בקונגרס כבר עולות שאלות על מדיניות תכנון כלכלת חימוש ועל סדרי עדיפויות באספקה. כרגע אין לצבא ארה"ב די תחמושות כדי להתמודד עם משבר חירום באזור ההודי-פסיפי, אם יקרה כזה, ואין יכולת להתמודד בשלוש חזיתות במקרה חירום.  צבא אוקראינה יורה 110 אלף פגזי 155 מ"מ בחודש, בעוד הצרכים המבצעיים מגיעים ל- 356 אלף והכמות האידאלית הרצוייה היא כמעט 600 אלף פגזים בחודש. אחרי הכפלת הייצור מייצרים בארה"ב 28 אלף פגזים בחודש. עתה מבקשת ישראל פגזים, והשאלה היא מנין ימצא הפנטגון פגזים עבור ישראל בלי להפחית מהכמות הנמסרת לצבא אוקראינה. ישראל ביקש גם חימוש מונחה מדוייק, פצצות קטנות-קוטר וחימוש תקיפה ישירה. ארה"ב הבטיחה לספק את המוצרים הללו, אך יש חשש שייפגעו מאגרי החירום. בשנת 2022 רכש הפנטגון אצל היצרנים בין 2,000 ל-3,000 פצצות קטנות-קוטר (SDM) ופצצות JDAM. זו כמות שנתית קטנה מזו שישראל השתמשה בה במשך ששה ימים במלחמתה הנוכחית בעזה. מאשימים את הפנטגון בניהול כלכלת חימושים כושלת גם בתחומים נוספים. יש מחסור בטילי טומהוק ובטורפדו  MK48 שלא יספיקו לחימוש משחתות הצי האמריקני. מומחים אומרים שארה"ב מתכוננת לסכסוך עם סין בנושא טייוואן, אך  צפון קוריאה עלולה להחליט לפתע לפלוש לדרום קוריאה, ולארה"ב יש מחויבות חוזית לסייע לסיאול. כל זה דורש כמויות עצומות של תחמושת וחימושים שכרגע חסרים במחסני הצבא. 

לא יאמן שאפילו על השיוך שהחברתי והמגזרי של הנופלים בקרבות מתחולל מאבק מכוער ברשתות החברתיות. אלה העובדות הנכונות, וגם: האם תהיה בשורה חיובית בגיוס הקרבי של חרדים בעוד כמה ימים? צילום: עמיר רפפורט מעולם לא היה פער גדול יותר בין השיח המתנהל ברשתות החברתיות ולעיתים גם בתקשורת הממסדית לבין המציאות בשטח, מאשר לגבי השאלה מי מהם הלוחמים הנלחמים בעזה. מבחינת ה"שיוך" שלהם, כמובן. ״למה אין הרוגים מתל אביב???" נתחיל בשיח: שוב ושוב עולה הטענה כי מרבית החללים שייכים למגזר מסוים. לעתים הטענות בוטות. העיתונאי רזי ברקאי אמר לפני מספר שבועות כי "לא הייתה הלוויה אחת בבני ברק" וחולל סערה.  השבוע הזה היה תחת מה שנראה, לעתים, אפילו כמו קמפיין ברשתות החברתיות סביב השאלה "למה אין הרוגים מתל אביב?" פוסט עם שאלה דומה עלה בבת אחת בשורה של חשבונות המזוהים עם צד מסוים במפה הפוליטית ואחד דוחה במיוחד פורסם על ידי התסריטאי ו"אושיית הטוויטר" מני אסיאג שבו טען כי "40 אחוז מהנופלים הם מהציונות הדתית ו-30 אחוז מהליכוד".  באותו יום, כאשר ינון מגל הקריא את רשימת הנופלים היומית, זעק אחד מהנוכחים בקהל בזעם, אולי באופן ספונטני ואולי מתוכנן, "למה אין הרוגים מתל אביב???".  מגל הסה אותו ואמר כי "יש הרוג אחד מתל אביב" אסייג מצדו מחק את

היו"ר ביטן סיכם את הדיון: "לא הגיוני שכל דבר לוקח חמש שנים. צריך להכניס את השוק הפרטי הרבה יותר מהר״ chat.openai.com הטבח ב7.10 השאיר הרבה בתי אב בעוטף עזה ללא חשמל במשך עשרות שעות, בעודם תחת מתקפת טרור רצחנית. אחת המסקנות מהאירוע הנוראי הזה, היא העובדה שאי אפשר לסמוך על תשתית הייצור וההובלה המרכזית של המדינה בעת חירום.  אם חיזבאללה או איראן יממשו את האיומים שלהם, ייתכן וטילים מדוייקים יכוונו לתשתיות חברת חשמל או יצרני החשמל הפרטיים - ויצליחו לשבש את אספקת החשמל למאות אלפי תושבי ישראל. אין מדובר בתרחיש אימה, אלא בתרחיש ידוע. אזכיר כי מערך ההגנה הישראלי טרם התמודד עם מטחי טילים מדויקים.  אם יש עוד דבר שנלמד ב7.10, הוא לא לסמוך על הצהרות מערכת הביטחון. בעיקר כאלו הטוענות ל״סגירה הרמטית״ של גבול או מרחב אווירי.  ״כבר שלוש שנים ואין פתרונות״ בדיון שהתקיים אתמול (ב), אמר מנכ"ל איגוד החברות לאנרגיה ירוקה, איתן פרנס, כי נושא האגירה מצוי על שולחן הממשלה כבר שלוש שנים ואין פתרונות. לדבריו, אחד התחלואים הוא שכל משרד ממשלתי מערים קושי אחר, וללא גמישות אי אפשר יהיה לדבר על ביטחון אנרגטי.  הוא מתח ביקורת על החלטת רשות מקרקעי ישראל לגבות מחיר של כ-5 מיליון שקל לדונם לקרקע לצורך הצבת סוללות אגירה. לדבריו, מחיר כזה יעלה את תעריף החשמל. מנהלת האגף החקלאי ברשות מקרקעי ישראל, גלית ויטנברג, התייחסה לכך ואמרה כי נקבע מחיר אחיד בהתאם להספק מתקן האגירה. יו"ר רשות החשמל, אמיר שביט, אמר כי רשות מקרקעי ישראל עשתה צעדים לטובת אנרגיה סולארית, והוסיף כי בעיין תעריף למתקני האגירה יש ניסיון לפתור את הבעיות. "תמיד אפשר לשפר את התיאום בין משרדי הממשלה", אמר. ראש אגף אקלים במשרד להגנת הסביבה, גיל פרואקטור, התייחס גם הוא לכך ואמר כי במקום שרמ"י יקבעו מחיר לשטח, כדי לאפשר יותר אגירה על פחות שטח, אז הם קבעו תעריף להספק. לדבריו, מדובר בטעות שלא תסייע לנצל את השטח בצורה מיטבית. "הבענו את זה כמה פעמים מול אגף התקציבים באוצר ולא הצלחנו", אמר. ח"כ יוראי להב הרצנו אמר כי זה חלם שיש פאנלים סולאריים ללא אגירה. הוא הזכיר כי ב-7 באוקטובר אנשים ננעלו בממדים ללא חשמל שהוא מוצר בסיסי בחירום, ואמר כי פאנל סולארי ובטרייה לכל בית יכלו לתת את המענה גם בהיבט הביטחוני, ולאפשר עצמאות אנרגטית ברמת הבית, היישוב או השכונה. רפורמה במקטע החלוקה בדיון עלה שוב נושא הרשתות הסגורות ויו"ר מיקרוגריד ישראל, עמוס לסקר, אמר כי ב-2025 צריך לבצע שלב ב' של הרפורמה במשק החשמל ולדון במקטע החלוקה.  היו"ר ביטן אמר כי לאחר המלחמה תחל הוועדה לעסוק בנושא הרפורמה, והוסיף כי הוא לא מחויב לא לחברת החשמל ולא לחברות האחרות, אלא רק לטובת הציבור.  יו"ר רשות החשמל שביט ציין: "אנחנו פועלים רק במסגרת החוק והחלטות הממשלה, כשהממשלה תרצה לשנות ולתקן חקיקה אז נפעל בהתאם". יו"ר נופר אנרגיה, עופר ינאי, אמר כי אין צורך במתקני אגירה גדולים שצריך לחכות להם 5-7 שנים, וציין כי מתקנים קטנים אפשר להקים באופן מידי. הוא הוסיף כי צריך לאפשר למתקן אגירה לתת שירותים שונים ומגוונים שהוא יכול לתת, וכך אפשר יהיה לשלם בזול על כל שירות.  הרגולטור מקדם גנרטורים באשר למיקרוגריד אמר כי הרגולטורים הלכו לכיוון השימוש בגנרטורים, כאשר אגירה תעלה 10% מגנרטור ותאפשר הפעלה בלחיצת כפתור, כמו גיוס מילואים. מנכ"ל חברת החשמל, מאיר שפיגלר, אמר כי יש לא מעט מחלקים היסטוריים שפונים לחברת החשמל כדי שתיקח לידיה את הפעלת הרשת, כי הם לא מסוגלים לטפל בה. לדבריו, גם כשיש מיקרוגריד בקיבוצים חברת החשמל תיקנה אותה.  יו"ר פורום יצרני החשמל הפרטיים מגז ומימן, קרן ברק, התעמתה עם שפיגלר ואמרה כי הרפורמה בחברת החשמל התחילה הרבה לפני שהוא מונה למנכ"ל החברה, ומטרתה להוזיל מחירים ולייצר תחרות. היא הוסיפה כי גם להתייעלות יש משמעות, והגופים הפרטיים שקנו תחנות כוח מחברת החשמל מפעילים אותן ביעילות רבה יותר. היו"ר ביטן סיכם את הדיון: "לא הגיוני שכל דבר לוקח חמש שנים. צריך להכניס את השוק הפרטי הרבה יותר מהר, כי הוא מביא השקעות לא על חשבון המדינה". היו"ר ביטן קרא לרשות מקרקעי ישראל לוותר על חלק מההכנסות בהתחלה, ולקבל אותן מאוחר יותר. כמו כן קרא היו"ר ביטן לשלב את חברת החשמל בתכניות בין היתר של המיקרוגריד תוך תשומת לב להשלכות של זה על הרפורמה, וציין כי בלי זה לא תושג התקדמות.  באשר לרפורמה, אמר כי הוועדה תדון בכך בנפרד אחרי המלחמה וביקש לדעת מי מייצר חשמל היום, מחשש שבמקום חברת חשמל קיבלנו שתי חברות גדולות אחרות שמרכזות את ייצור החשמל. "אם זה המצב האוצר צריך לשקול את העניינים מחדש", אמר.

התקשורת בטהרן דיווחה שהטילים, המסוקים והכטמ"מים כולם תוצרת התעשיות באיראן @Projectmeshkat חיל הים האיראני קיבל טילי שיוט חדשים בעלי טווח של 1,000 ק"מ ומסוקי תצפית – הודיע מפקד הצי האיראני שהראם איראני. לדבריו, המצוטטים בתקשורת בטהרן, טילי השיוט מדגם "טלהייה" הם טילים חכמים בעלי יכולת להחליף מטרה בעת המעוף. התקשורת בטהרן דיווחה שהטילים, המסוקים והכטמ"מים כולם תוצרת התעשיות באיראן.  סוכנות רויטרס מציינת כי מומחים במערב סבורים שיש הגזמות בדיווחי התקשורת באיראן על אמל"ח, כלי טיס וכלי שיט. מחלקת המדינה של ארה"ב הודיעה שכטמ"מ ששוגר מאיראן הוא שפגע בשבת באניה שהובילה חומרים כימיים והניפה דגל ליבריה באוקיאנוס ההודי. טהרן הכחישה את ההאשמות של ארה"ב כאילו היא מעורבת בתכנון תקיפות של החות'ים בתימן.   

מבנה הכנף המתקפל של ה-TB3 מאפשר לו לפעול מספינות חיל הים הטורקי ככלי חמוש למשימות מודיעין או תקיפה Bayraktar TB3 UCAV at the maiden flight (Baykar photo)   ה-TB3 BAYRAKTAR כבש את העולם בסערה ב-27 באוקטובר 2023, עם טיסת הבכורה המוצלחת שלו.  זה סימן את הגעת הגרסה הימית, מבוססת על המל״ט המפורסם TB2, המתהדר ביכולות משופרות ותוכנן במיוחד להמראה ונחיתה מכלי שיט קצרי מסלול, כמו ספינת הדגל של הצי הטורקי, TCG Anadolu. מבנה הכנף המתקפל של ה-TB3 מאפשר לו לפעול מספינות חיל הים הטורקי ככלי חמוש למשימות מודיעין או תקיפה.  תכונה נוספת ראויה לציון של ה-TB3 היא יכולת התקשורת שלו מעבר לקו הראייה. זה מאפשר שליטה מרחוק ותפעול ממרחקים ארוכים, מה שמגביר עוד יותר את הגמישות הטקטית והיעילות שלו. ה-TB3 צפוי להיות מצויד במנוע שפותח מקומי, ה-PD-170, מה שמפחית עוד יותר את ההסתמכות על טכנולוגיה זרה. כעת מתפרסם, כי ה-TB3 השיג יכולת לשהות באוויר 32 שעות בטיסה לטווח 5.700 ק"מ בגובה טיסה של 20 אלף רגל. המל"ט הטורקי המתקדם יכול לתקוף כשהוא נושא מטען נפץ קטן מתחת לכנפיו. שני הדגמים, היבשתי והימי, מצויידים באמצעי תקשורת לוויינית.   

רוברטה וולסטטר, פרל הארבור – התרעה והחלטה, מודן, "מערכות", משרד הביטחון – ההוצאה לאור באדיבות מודן, "מערכות", משרד הביטחון – ההוצאה לאור ההפתעה ב-7.12.1941 בה תקפו היפנים בלב מלחמת העולם השנייה את בסיס הצי האמריקני בנמל הפנינים ( Pearl Harbor) היתה לימים לאירוע מכונן בתולדות המודיעין המודרני. ברחבי העולם שננו ולמדו את לקחי האירוע כדי לא להיכשל כדוגמתו. באותה שנה חווה העולם גם את ההפתעה המודיעינית ("מבצע ברברוסה" Unternehmen Barbarossa) של הגרמנים כלפי בריה"מ. מאז מלוות אותנו הפתעות מודיעיניות ב-1968 (פלישת הסובייטים לצ'כיה) ו"שלנו" – 1973 מלחמת יום הכיפורים. מעל כל אלה מונחת על צווארנו בחודשים אלה ההפתעה הנוראית, 7.10.2023, המתקפה הברוטלית של חמאס/דאעש.  מדהים להיווכח עד כמה דומים מרכיבים רבים בניתוח אירועים אלה ובפרט במכנה המשותף לכל ההפתעות, לקח שחוזר על עצמו וקשה למונעו – האדם! תמיד עומדים אנשים מאחורי כל היכולות המודיעיניות, הטכנולוגיה ואוסף הארגונים השותפים ההולך וגדל מאירוע לאירוע.   האנשים מתחלפים ("הימים חולפים, שנה עוברת, אבל ההפתעה לעולם נשמרת") והעולם עוד לא מצא תרופת פלא למניעת הפתעה. אחרי כל ארוע נחקרים הדברים, מתבקשות מסקנות, ננקטים צעדים, אך הם דועכים במהלך השנים לקראת האסון הבא. "מערכות", בית התוכן המקצועי של צה"ל, יזם בשנה זו, 50 שנה להפתעת יום הכיפורים, להוציא לאור מהדורה מעודכנת של ספרה הקלסי של ברברה וולסטטר על פרל הארבור, החוקרת המוכרת כממציאת הגישה הידועה של "אותות ורעשים". הספר יצא שבועות מספר לפני 7.10 והפך למקור נוסף להשוואת נתונים ולקחים. הספר נפתח בהקדמה של אלוף ערן ניב, ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר, בן קיבוץ ארז במערב הנגב, אשר מתייחס ללקחי 1941 לצה"ל (כאמור, נכתב עוד לפני אסון 7.10). ספרה של וולסטטר בוחן את הנקודות להלן. אם נחליף את וושינגטון ב-מטכ"ל ואת הונולולו במפקדת אוגדת עזה יהיה מדהים להיווכח כמה ההיסטוריה מתעתעת בנו לאורך שנים. אילו אותות על התקפה יפנית ממשמשת ובאה על נכס אמריקני היו זמינים במערכת המידע  הן בהונולולו והן בוושינגטון? כמה מתוך המידע היה זמין לפיקוד הצבאי בהונולולו? כמה הועבר מוושינגטון וכמה נאסף במקום? כמה הועבר מהונולולו לוושינגטון? כמה טובים היו המקורות החשאיים בהשוואה למקורות הגלויים? אילו אותות הגיעו לאנשים שהיו צריכים לפעול? כיצד פורשו אותות אלה וכיצד שמשו לקבלת החלטות? יתרונו של הספר בימים אלה הוא בהפנמת לקחים מאז התקפים גם לימינו. בפרל הארבור ארעה הפתעה שכללה חידוש אמיתי מצידו של האויב, כזה שלא נחזה או הוערך ואולי גם פשוט ביש מזל. הסכנה, כפי שמתואר בספר, אינה רק שנפרש את האותות והסימנים בצורה פחות מיומנת אלא באובססיה לסכנות מוכרות יותר מאשר לסכנות סבירות. המתכננים (ואף המעריכים) בכל הרמות הם אנשים עסוקים מאד ואינם פנויים לתכנן (או להעריך) את טווח האפשרויות הרחב יותר. הספר מסביר איך אומה מגיעה להחלטה לאורך שנים להשקיע משאבים עצומים להכות יריב הגדול ממנה בעשרות מונים, זה מה שקרה לנו עם חמאס בגיאוגרפיה קטנה יותר, אך בעוצמות רוע גדולות בהרבה.