אומרות המשפחות טרוטות העיניים וקצרות הנשימה: אנחנו כבר לא יודעות למה לצפות. התחלף נשיא אמריקני, התחלף שר ביטחון, התחלפו הקטארים שיצאו מגישור השיחות, התחלפו שנה לועזית ועברית, והחטופים עדיין במנהרות

 כמי שעוקבת אחר נתוני האלימות במשפחה במשך שנים, ובקשר עם גורמי המקצוע בשטח, פניתי למשטרה וביקשתי לראות את הנתונים התמוהים בעצמי. כמובן שנתקלתי בסירוב. אי-אפשר לקדם חקיקה אם מייפים את המציאות כדי שתתאים לצרכים פוליטיים של שר כזה או אחר

בעוד שבישראל כמעט אדישים למושגים כמו לגיטימציה בינלאומית וגם מה שנשאר מהקשב לשיח המוסרי התפייד בעקבות הפשעים המתועבים והמזעזעים שביצע חמאס, קשה להכיל את ההפרדה שמתקיימת דה פקטו בציבור בין פעולות הצבא לסוגיית החטופים והחטופות

אלו הטוענים שהפוגרום התרחש בגלל חבורת "ביביסטים" שתלשו דגלי פלסטין, מבקשים להרגיע את עצמם ש"להם זה לא יכול לקרות". למרות שמדובר במנגנון טבעי של הרחקה מהאירוע, אסור שיעניק שלווה מדומה - זה מסוכן

התערבות פוליטית בחקירות שב"כ, לרבות דה-לגיטימציה של הארגונים העוסקים בחקירות אלה, היא פעולה בניגוד עניינים שאין חמור ממנו, ומהווה השחתה מוחלטת של נורמות בסיסיות

ראש הממשלה חייב להישמע לצווי בית המשפט. נקודה. משבר חוקתי הוא כאשר נקלעים למצב דברים שבו אין כלל הכרעה מוסכם שמסדיר את העניין. פה הכלל ברור, ולכן אם ראש הממשלה מסרב לקיים צו בית משפט, הוא חותר תחת שלטון החוק. זה לא משבר ולא נעליים. זה מעשה אסור