העובדה שהשב”כ העז לכלול אישומים נגד הממשלה הנבחרת בתחקיר הפנים-ארגוני, מצביעה על תפיסה מעוותת של מי שלטעמם נמצאים מעל הריבון. אך הבעיה עמוקה יותר: בצביעותו, המחנה הליברלי אינו מוטרד מהאיום לחשוף פרטים מביכים על רה"מ אם רונן בר יפוטר

מאות האלפים שרוכשים כרטיס להופעה לא מלבינים את מעשיו של גולן ובטח לא מזלזלים בנטען כלפיו. הם נתלים בתוצאות החקירה כדי לנפנף מעליהם את הספק המוסרי וליהנות מהשואו

אייל גולן לא הורשע בבית המשפט, והפרשה שלו צפה שוב ושוב בהקשר המוסרי. כזה שמזמין את האדם לשאול את עצמו איך היה נוהג לו זה היה קורה לו, לבת שלו, לאחותו או לחברה שלו

היום אין שר לביטחון לאומי, אין שר לביטחון פנים ואין שר משטרה – ובאופן הולם אין ביטחון לאומי, אין ביטחון פנים וכנראה גם אין משטרה

במקום שהרמטכ"ל ינצל את הקונצנזוס החריג סביבו כדי לומר את האמת בלי כחל וסרק ולהתמודד עם ההשלכות, גם הוא משווק אשליות