החלטה על חנינה לנתניהו בשלב זה היא חריגה ממילא - וכשהיא מתקבלת תחת לחץ חיצוני של מנהיג זר או תחת איום בסנקציות, היא עלולה להיראות ככזו שנעשתה משיקולים זרים ואסורים, ואף להביא לביטולה על ידי בג"ץ

בתקשורת, באקדמיה וברשתות החברתיות: איראן מנהלת מערכה מתמשכת להשפיע על דעת הקהל במערב נגד ישראל, לפגוע באמון הציבור של המערב במוסדותיו, לייצר פילוג ושיסוע פנימי ולכרסם בלגיטימציה של ממשלות מערביות. אין ברירה אלא להשיב לה מלחמה גם בחזית הזו

הציבור האמריקאי לא ממש הבין בהתחלה למה צריך לצאת למלחמה רחוקה מבית, בזמן שבו לא נראה היה שיש איום ישיר ומיידי על ארצות הברית. מה הביא לשינוי?

לאחר שהבטיח שוב ושוב שיש לו את כל היכולות לנהל מדינה גם תוך כדי אישום פלילי. עכשיו הוא זקוק לנשיא שייתן לו "את הזמן לעשות את מה שדרוש"? זה המסר ששומעים אנשים במקלטים, הורים ללוחמים, אבות ואימהות לילדים

נפל דבר אשר שינה את דעתם והרגשתם של פליטי צד"ל  וגרם להם לשוב ולחוש את תחושת הבגידה אותה חוו במאי 2000 , עת הופקרו לנפשם ע"י צה"ל, אשר נטש בחפזה ונס מלבנון. תקף צה"ל את הכפר הנוצרי קליעה הסמוך לעיירה מרג'עיון אשר ממול המושבה מטולה

היחלשות הציר האיראני, המעורבות הטורקית והחשש מחזית נוספת מול ישראל מציבים את המיעוטים בסוריה – ובראשם הדרוזים – במוקד הסערה האזורית

מנהיגים הם בני אדם. צ'רצ'יל לא נלחם בהיטלר כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה. הוא נכנס אליהם משום שבשלב מסוים כבר לא הייתה לו ברירה אחרת. אבל הפיתוי לראות במנהיגים שלנו את צ'רצ'יל ורוזוולט של זמננו הוא גדול – ומסוכן

לא נותנים לנו דיווחים עובדתיים על מצב המלחמה אלא מרעיפים עלינו קלישאות שיוצרות ציפיות לא ריאליות, המיגון לשליש מהאוכלוסייה לא ראוי, והפוליטיקאים מנצלים אותנו לצרכי הישרדות. אז פלא שאיבדנו אמון?