מורשת נתניהו בשורה ארוכה של זירות מתגבשת לכדי קטסטרופה. את הגרעין האזרחי הסעודי יכולנו לקבל במחיר נורמלזיציה. אמנם היו לכך מחירים לא מבוטלים, אך לפחות התמורה הייתה משמעותית ואסטרטגית: כעת נותרנו מול שוקת שבורה

הבעיה הבולטת במתווה אינה נוגעת למוקשים נקודתיים כוועדת האימות, אלא למהות, והיא הנחת התשתית למדינה פלסטינית עוינת. אפשר לתמוך או להסתייג ממדינה פלסטינית, כמובן, אבל מה שלא ניתן להסכים לו הוא הקמת ישות שתהווה איום ביטחוני כברירת מחדל. ולמקרא המתווה, נראה שכל המרכיבים כבר שם

מתן כהנא, כמו נפתלי בנט, התגייס לטובת חוות גלעד לא רק מטעמי הזדהות אנושית עם קהילה שעברה טלטלה, אלא כדי להוכיח לימין העמוק שהוא עדיין בשר מבשרו למרות הישיבה בקואליציה עם רע"מ 

חוק גירוש משפחות מחבלים עבר לפני כשנתיים ולמרות זאת עד היום הוא לא יושם ולו פעם אחת. כשהמנגנונים מושבתים, אפשר להמית אפילו חוק שקם ברוח כה גדולה

הנה לקט מצומצם מתוך הבטחות הבחירות של נתניהו - רכבת מהירה לקריית שמונה, חוק חינוך חינם לגילי אפס עד שלוש, חוק הקפאת משכנתאות, ריבונות בבקעת הירדן, הריסת חאן אל אחמר ועוד. אבל מעל לכל אלה יש את בחירות 2009 בהן נתניהו הבטיח בלהט את מיטוט שלטון חמאס

עריפת הראש בשידור חי שביצע שר הביטחון כ"ץ באלוף אבי בלוט היא הזדמנות טובה לשרטט קו הפרדה ברור מאוד בתוך הימין: ימין אידיאולוגי מול ימין פופוליסטי

 אי אפשר לזלזל באנשים שמוציאים אלפי שקלים, מפסידים ימי עבודה, עולים על מטוס וטסים שעות רק כדי להכניס פתק לקלפי. אדישות לא נראית ככה. אולי הם חיים רחוק. אבל הם לא ויתרו על הישראליות שלהם

שר הביטחון כ"ץ פגע בממלכתיות של הצבא - ואם הצבא פועל על פי גחמותיו הפוליטיות של צד אחד בלבד, מדוע שהציבור כולו ימשיך לתמוך בצה"ל ולתת בו אמון?