תעשיית השבבים היא בין התעשיות הטכנולוגיות החמות והמשפיעות כיום. זוהי תעשייה שמניעה את גלגלי מהפכת הבינה המלאכותית, מאפשרת את פריצות הדרך בתחום ומהווה התשתית לכל טכנולוגיה מתקדמת – מחוות שרתים ועד לסמארטפונים ורכבים חכמים. עם זאת, למרות מרכזיותה ומספר העובדים ההולך וגדל בה, ייצוג הנשים בתעשיית השבבים, ובפרט בתפקידים הטכנולוגיים וההנדסיים, עדיין נמוך יחסית. נכון שד"ר ליסה סו היא מנכ"לית AMD – מהחברות הבולטות בתעשיית השבבים, אבל עדיין, הענף הזה יכול וצריך לכלול הרבה יותר נשים מקצועיות ומוכשרות. זאת הסיבה שמצאנו לנכון להאיר את תרומתן של המהנדסות, החוקרות והמובילות הטכנולוגיות שנמצאות בחזית הפיתוח, מתכננות את הדור הבא של השבבים ומעצבות את עתיד החדשנות. דיברנו עם כמה מהן, וגילינו נשים מעניינות ומעוררות השראה. ויש להן גם מסר לנשים אחרות ששוקלות אם להשתלב בתעשייה. זוהי כתבה ראשונה מתוך שתיים בנושא (השנייה תתפרסם ביום א'), מתוך תקווה שלא נצטרך לעשות יותר כתבות על נשים בתעשיית השבבים, שכן נוכחותן בה, ובכל ענף טכנולוגי, תהיה ברורה ומובנת מאליה. ד"ר אנה קוסינובה, מטלורגית (מהנדסת חומרים) בכירה במעבדות המו"פ של UCT ישראל מה מהות התפקיד שלך? "אני אחראית על פתרון בעיות תעשייתיות בזמן אמת: ניתוח כשלים, אפיון חומרים מתקדמים והטמעת יכולות חדשות. זאת, כדי לספק מענה מהיר ומדויק ליצרני השבבים הגלובליים, לקוחות UCT. זהו תפקיד עם הרבה אחריות, כי מטלורג צריך לעשות ולידציה לחומרים שעליהם מבוססים כל המוצרים שהמפעל מייצר, ולתת להם אישור. איכות החומר והתאמתו לדרישות היא דבר משמעותי ביותר, במיוחד במוצרים שמשתלבים בתהליך ייצור השבבים. זה גם תפקיד מרתק ומאתגר. מצד אחד, הוא קשור לתעשייה ולייצור, ומהצד השני הוא מדעי ומחקרי. השילוב הזה בא לידי ביטוי במוצר. יש בו גם תהליך למידה מתמיד והתפתחות אישית". מה המסלול שעשית? "עליתי לארץ מאוקראינה ב-2014 עם שלושה תארים, והמשכתי לפוסט דוקטורט בטכניון. הייתי מהנדסת במרכז המיקרוסקופיה. בהמשך הצטרפתי לסטארט-אפ פונוניקס, שם יישמתי את הידע האקדמי לפיתוח תהליכי אינטגרציה של יהלומים בהתקנים אלקטרוניים לצורך שיפור ביצועים, והעמקתי את הפעילות במחקר יישומי בתעשיית הסמיקונדוקטורים. לפני כשנה הצטרפתי למעבדות המו"פ של UCT ישראל". כיצד את רואה את תעשיית השבבים ואת העתיד שלה? "זו תעשייה שכל הזמן מתפתחת. כגורם מרכזי שמייצר ציוד קריטי לתהליך ייצור השבבים, אנחנו, ב-UCT, צריכים לעמוד כל הזמן בקצב של התעשייה. במסגרת ההתקדמות המואצת בתחום, יש כעת אתגרים חדשים שדורשים פיתוח חומרים בעלי תכונות חדשות וביצועים גבוהים יותר. יצרני השבבים מציבים כל הזמן דרישות חדשות, והמשימה שלנו היא לפתח מוצרים שיתאימו לדרישות הללו. בנוסף, בתעשיית השבבים משתמשים בהרבה גזים אגרסיביים, לכן הצנרת, הברזים והמחברים שנוגעים באותם גזים צריכים להיות עמידים לאותם תנאים לא פשוטים. החומר שלנו צריך להיות עמיד בפני טמפרטורה וקורוזיה, ולהיות מספיק אמין כדי להחזיק מעמד בתנאים מאוד אגרסיביים לזמן ארוך. הוא גם צריך להיות נקי מאוד, לא לפלוט חלקיקים כדי לא לזהם את התהליכים". ד"ר אנה קוסינובה, מטלורגית בכירה במעבדות המו"פ של UCT ישראל. צילום: יח"צ מהן החוויות שלך כאישה בתעשייה הזאת? "בזמנו היו פחות נשים בתחום הנדסת החומרים, אבל בשנים האחרונות המגמה משתנה, ונשים פחות מפחדות מאתגרים בתחומים האלה. באופן כללי, יש עדיין בתעשייה רוב של גברים, אם כי היחס הולך ומשתנה לטובת יותר נשים. עם זאת, לא התקשיתי אף פעם למצוא עבודה ולא חוויתי מעולם יחס שלילי או אפליה. לפעמים אפילו להיפך – גברים בתעשייה רואים אישה שהיא גם משכילה וגם חכמה, ומכבדים ומעריכים את העובדה שהיא עובדת בתחום הזה כאישה ומתפקדת גם כשומרת התא המשפחתי, עם כל מה שנלווה לזה. בסוג תפקידים כמו שלי, נשים מגלות הרבה מאוד אחריות, והרבה אכפתיות לדברים שהן עושות. לפעמים זה מתבטא גם ביותר זהירות – מה שמאוד חשוב בתחום הזה". איזה מסר יש לך לנשים שרוצות להשתלב בתחום? "תעשיית השבבים היא תחום מאוד מעניין, שיש בו הרבה מקום להתפתחות אישית וגם לפתח דברים שיכולים להיות חלק מטכנולוגיות חדשות, מעולם חדש שאנחנו בונות במו ידינו. בנוסף, הייתי ממליצה לא לפחד מאתגרים – להיות פתוחות ללמידה מתמדת, ולהתייחס לכל דבר חדש כאל הזדמנות". שלי קומט נחום, מנהלת שרשרת אספקה ב-ולנס סמיקונדקטור מה מהות התפקיד שלך? "אני אחראית על ניהול שרשרת האספקה של ולנס סמיקונדקטור, לרבות תהליכי ייצור השבבים וניהול המלאים, במטרה להבטיח אספקה אופטימלית ללקוחות בתעשיית השבבים". כיצד את רואה את תעשיית השבבים ואת העתיד שלה? "בתור ילדה בשנות ה-80, הייתה לי הזכות לראות מקרוב כיצד השבב הופך מרכיב פשוט ונסתר לחלק אינהרנטי בעיצוב המציאות שלנו. כיום, אנחנו תלויים לחלוטין בשבבים, שנמצאים בכל מקום: במוצרי החשמל הביתיים, במערכות לניהול תורים, בכלי הרכב, בבתים החכמים ובטלפונים החכמים, שכבר מזמן הפכו לאיבר נוסף בגופנו. תקופת הקורונה לימדה את העולם שתעשיית השבבים היא שחקן מרכזי, שמניע את הכלכלה העולמית. מצד אחד, מחסור בשבבים שיתק קווי ייצור של מכוניות ומכשירים חשמליים, ומהצד השני, הם אלה שאפשרו לנו להמשיך לתפקד ולעבוד מהבית כשנאסר עלינו לצאת למרחב הציבורי. אני מאמינה שכל עוד בני האדם ישאפו לחיי נוחות ובטיחות, הם ימשיכו לפתח שבבים מתוחכמים יותר, שיאפשרו למקסם אותם". שלי קומט נחום, מנהלת שרשרת אספקה ב-ולנס סמיקונדקטור. צילום: באדיבות ולנס סמיקונדקטור מהן החוויות שלך כאישה בתעשייה הזאת? "להיות אישה זה חלק ממי שאני – בין אם הייתי עוסקת בחינוך, בחקלאות, בבניין או בשבבים. בסופו של יום, אני מאמינה שאנשים מביאים את האישיות שלהם לתוך העיסוק שהם בוחרים בו. כמנהלת שרשרת אספקה, אני נדרשת לממשקים רבים בתוך הארגון ומחוצה לו: הנדסה, כספים, מכירות וספקי ייצור, שמפוזרים על פני מדינות, יבשות ותרבויות שונות. בתעשייה שמתאפיינת בשינויים מתמידים ובקצב מהיר, התפקיד שלי דורש תכונות שאני חושבת שנשים מצטיינות בהן: יכולת ארגון ותכנון, דיוק בהוצאה לפועל, ריבוי משימות, תקשורת בין אישית גבוהה, גמישות מחשבתית ויצירתיות בפתרון קונפליקטים והנעת אנשים שהאינטרסים שלהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם אלה שלי. בתחילת הדרך חוויתי חוסר ביטחון, כשמצאתי את עצמי כאישה יחידה בחדר מול קולות חזקים ואסרטיביים של גברים. חוויתי הרמות גבה כשיצאתי מהמשרד מוקדם כדי להוציא את הילדים מהגנים והערות על האמוציות שאני מביאה לדיון סוער, והיו מי שניסו להקטין אותי או את חשיבותי לארגון. במבט לאחור, אחרי כ-18 שנים בהיי-טק, אני מאמינה שהאתגרים הללו דווקא דרבנו אותי ודייקו את העשייה שלי. הם דחפו אותי להתכונן טוב יותר ולהשמיע את קולי במקצועיות ובנחישות. כיום אני מספיק בטוחה בעצמי כדי להגיד שהרגש שאני מביאה לעבודה הוא לא חולשה, אלא ביטוי של תשוקה, שעוזרת לי להגיע לתוצאות. התשוקה הזו עמדה למבחן אמיתי בקורונה. זו הייתה תקופה מטורפת מכל בחינה: בהלה עולמית לשבבים, מחסור בחומרי גלם ומלחמה יומיומית על משאבי ייצור מול ענקיות טכנולוגיה שפשוט ניסו לבלוע את הכול. מצאתי את עצמי מנהלת את ה-'מלחמה' הזו מהבית, על שולחן קטן שחלקתי עם בעלי, כששלושה ילדים מתרוצצים לנו בין הרגליים. באותו הזמן גם הייתי צריכה לגייס ולהכשיר אנשי צוות חדשים בזום, ולשמור על יחסים קרובים עם ספקים שנמצאים בצד השני של העולם ונלחמים במלחמות שלהם. הרגשתי שאני מזיזה הרים כדי לעמוד בלוחות הזמנים ולא לאבד אף מכירה. בסוף, מול האתגר העצום הזה, הסיפוק הכי גדול שלי הוא

מזה שנים מדובר על הליקויים באבטחת מידע וסייבר ברשויות המקומיות. מבקר המדינה הנוכחי, מתניהו אנגלמן, וגם זה הקודם, יוסף שפירא, התייחסו לכך בכמה דו"חות שהוציאו. אבטחת המידע במגזר המקומי צריכה להטריד ולהדאיג כל אחת ואחד מאתנו: במערכות המידע של הרשויות המקומיות נמצאים נתונים רגישים ביותר עלינו. הן האחראיות על שירותים שרבים מאתנו צורכים בשגרה, לרבות בתחומי החינוך והרווחה, והן אלה שאנחנו משלמים להן ארנונה. לכן, ליקויי אבטחה במערכות ה-IT שלהן עלול להביא לדליפת לא מעט נתונים עלינו, שלא היינו רוצים שיגיעו לקבוצות האקרים כאלה ואחרות – איראניות, ולא רק. אלא שבתקופה האחרונה יש שיפור ניכר ברמת אבטחת הסייבר – או מה שמכונה "חוסן הסייבר" – ברשויות המקומיות: בראיון שפרסמנו אתמול (ד') סיפר קובי מנשה, ראש מחלקת הנחיה מגזרית במערך הסייבר הלאומי, שעל פי מדדים שקבע המערך, אבטחת הסייבר ב-140 מתוך 259 הרשויות המקומיות נמצאת במצב טוב. שלא במפתיע, רוב הרשויות האלה הן העיריות הגדולות במדינה, וגם הבינוניות. יתר הרשויות, שמצב אבטחת הסייבר בהן בינוני ומטה, הן הרשויות הקטנות, החלשות, שנמצאות בפריפריה – הגיאוגרפית והחברתית כאחד. קובי מנשה, ראש מחלקת הנחיה מגזרית במערך הסייבר הלאומי. צילום: ניב קנטור מערך הסייבר פועל במגזר המוניציפלי על תקן של יועץ, חצי מתנדב. הסיבה היא שבישראל של שנת 2026 אין כל גוף מתכלל, רשמי – או, אם תרצו, רגולטור, שאחראי ומפקח על הסייבר ברשויות המקומיות. משרד הפנים אימץ כבר מזמן את העקרון העקום של סמכות בלי אחריות: המשרד הוא הרגולטור של השלטון המקומי, אבל מישהו שם החליט שהוא לא אחראי על אבטחת המידע והסייבר ברשויות המקומיות. לא מדובר בסיפור חדש: עוד ב-2018, בישיבה של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, הצליח נציג משרד הפנים להרגיז את המשתתפים כשאמר שהתחום לא נמצא באחריות המשרד. ח"כ אורי מקלב, אז יו"ר הוועדה, אמר בעקבות זאת כי "מתגלה פה תופעה מדאיגה, שבה אף אחד לא לוקח אחריות על אחד הנושאים החשובים ביותר, ואין גוף אחד שמוביל את נושא הסייבר ברשויות". בדיון נוסף שנערך בנושא בוועדת המדע באותה השנה, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, נחשף כי כל פיקוח על מה שהן עושות להגנת סייבר ועל המתקפות עליהן, והמסקנה של יו"ר הוועדה הייתה ש-"הרשויות הן החולייה החלשה בסייבר בישראל". כל זה לא הזיז לאף אחד בממשלה אז ובאלה שבאו לאחר מכן – כולל בממשלה הנוכחית, שלא עשתה כלום גם בשנתיים וחצי האחרונות, שבה ידענו מתיחות ביטחונית, שלוותה בשלל איומים ומתקפות על ביטחון הסייבר בישראל. עוד תחום שמשרד הפנים אחראי עליו הוא הקצאת תקנים לתפקידים ברשויות המקומיות. גם כאן הוא לא ממהר לפעול, כשזה נוגע למנהלי אבטחת מידע במגזר המקומי, וגם לא למנמ"רים (בחלק גדול מהרשויות שבהן יש תפקיד מנמ"ר, הוא אחראי גם על אבטחת המידע). קבלו נתון עגום: מתוך 259 הרשויות המקומיות במדינת ישראל, רק ב-80 יש מנמ"ר. מספר מנהלי האבטחה בשלטון המקומי קטן עוד יותר – ובהרבה. וגם כשיש כבר תקנים, קשה לגייס אנשי סייבר לעבודה ברשות מקומית, בגלל השכר, שלא דומה בשום צורה לשכר שמשולם בשוק האזרחי. במרכז השלטון המקומי הבינו שהם צריכים להתגייס לנושא, והוא מציע יוזמות שונות כדי לפתור את הנושא, בהם מכרז שבו נבחרו שתי חברות שמעניקות שירותי SoC (מרכז לתפעול סייבר) לרשויות קטנות ובינוניות. אלא שכאמור, הפתרון לנושא לא צריך להיות ברמת מרכז השלטון המקומי, אלא ברמת הממשלה. דרוש גוף ממשלתי שיהיה רגולטור בתחום זה, בדיוק כשם שיש רגולטורים על המגזר הפיננסי, מגזר הבריאות ועוד. מלחמת ה-7 באוקטובר רק החמירה את הבעיה: בפאנל שנערך בשנה שעברה בוועידת הערים החכמות של אנשים ומחשבים היטיב לסכם את הנושא רון ברזני, סמנכ"ל חדשנות ומערכות מידע בחברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי, כשאמר כי "תפקידי המנמ"ר ומנהל האבטחה הם פריבילגיה ברשויות המקומיות". איך סדנת בישול מסייעת להתכונן לחירום? אתמול ערכנו את הוובינר השני של אנשים ומחשבים מאז פרוץ המלחמה הנוכחית עם איראן, והוא עסק בחוסן ומוכנות ארגונית לחירום. בין הדוברים הייתה ליאורה שכטר, מנכ"לית מתף – זרוע המחשוב של הבנק הבינלאומי. הבנק מכין את עצמו כל העת לתרחישי חירום, מקיים תרגילים ועוד. אבל שכטר בחרה להתייחס לפן נוסף, שלא תמיד מובן מאליו: העובדים של מתף. תפיסת העולם של המנכ"לית היא שהעובדים שתחתיה הם הנכס העיקרי של הארגון, שבעזרתם הוא מיישם את המוכנות שלו לחירום. הם אלה שמאפשרים לבנק לשרת את לקוחותיו בחירום, כפי שהוא עושה בשגרה. שכטר הביאה דוגמאות לפעילויות שעשתה מתף עם העובדים וילדיהם מתחילת המלחמה, כמו סדנת בישול וקיום משחקים נושאי פרסים. למי שהרים גבה לרגע, היא מיהרה להבהיר שהפעילויות היו מחוץ לעבודה השוטפת, שמתף המשיכה בה מהיום הראשון של המלחמה. ליאורה שכטר, מנכ"לית מתף – זרוע המחשוב של הבנק הבינלאומי. צילום: ניב קנטור מעבר לתפיסה שההון האנושי הוא הדבר החשוב, יש כאן חשיבה מציאותית, שמתאימה למצב שנכפה עלינו מאז שבת לפני כמעט שבועיים: כולנו עוברים ימים לא פשוטים, עם אזעקות, חרדות ולילות ללא שינה. בסיטואציה הזו צריך להבין את העובדים ולשמור על המוטיבציה שלהם לעבוד, למרות המצב הקשה, והצורך לדאוג קודם כל ממש לחיים שלהם ושל בני המשפחות שלהם. פעילויות כפי ששכטר ואנשיה עשו במתף יוצרות אמון ותחושת מחויבות גדולה של העובדים. בזמן חירום אנחנו מדברים הרבה על הרציפות התפקודית של הארגונים. אלא שאי אפשר לקיים את הרציפות התפקודית ללא עובדים. לכן, מן הראוי שארגונים אחרים יאמצו את התפיסה של מתף: להתכונן לחירום, לתסריטים הקיצוניים והגרועים ביותר – אבל לא לשכוח את האדם שמאחורי המכונה. ממשיכים בסדרת הוובינרים את סדרת הוובינרים התחלנו בשבוע שעבר, וההצלחה של שני המפגשים הווירטואליים הראשונים במלחמה הנוכחית הייתה מעבר למצופה. בשבועות הבאים, ככל שהמצב יימשך, נזמין אתכם, הקוראים, להשתתף במפגשי זום מקצועיים נוספים. ביום ג' הקרוב, ה-17 במרץ, נקיים וובינר על חוסן ושרידות במגזר הממשלתי-ציבורי, בשיתוף מערך הדיגיטל הלאומי. למחרת נקיים, בשיתוף דלויט, מפגש זום שיעסוק בבינה מלאכותית, במסגרת פורום ה-GenAI של אנשים ומחשבים. בשבוע שלאחר מכן, רגע לפני פסח, נקיים עוד שני מפגשי זום: האחד בנושא שרשרת האספקה והשני יעסוק בשאלה כיצד ה-IT מסייע למגזר הבריאות לתפקד בתקופת המלחמה. סדרת וובינרים בתקופת המלחמה. אתם מוזמנים להיכנס. צילום: New Africa, ShutterStock כל המפגשים מועברים בשידור חי, בהשתתפות קהל שגם יכול להפנות שאלות למרצים, והרישום אליהם הוא ללא עלות. התקווה היא שבשבועות הקרובים תסתיים המלחמה, נחזור לשגרה ונשוב לכנסים הפיזיים, שקבוצת אנשים ומחשבים מקיימת בשוטף. סוף שבוע שקט לכולנו.

לאחר כמעט שנה של חוסר ודאות בשתי סוכנויות הסייבר המרכזיות, אישר הסנאט בארה"ב את המינוי של לוטננט גנרל ג'ושוע ראד לתפקיד כפול: מפקד סייברקום – פיקוד הסייבר בצבא האמריקני – וראש הסוכנות לביטחון לאומי, ה-NSA. מומחים העירו כי "סוף-סוף זה קרה! התפקיד הצבאי הקריטי נותר בלא ראש מאז חודש אפריל". זאת, לאחר שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פיטר את קודמו של ראד. הסנאט אישר שלשום (ג') את מינויו של ראד בהצבעה ברוב של 71-29. כמה מחוקקים דמוקרטים התנגדו למינוי בשל חוסר ניסיונו של ראד בעולמות הסייבר. כחלק מאישור המינוי, ראד קודם לדרגת גנרל. טראמפ החליט על מינויו של גנרל ראד לתפקיד בעל שני הכובעים בדצמבר האחרון. ראד שימש בעבר כסגן מנהל פיקוד הודו-פסיפיק בצבא ארה"ב, ובעברו היה בחלק מהכוחות המיוחדים של הצבא. לצד עשרות שנים של ניסיון צבאי, לא היו לו תפקידים בסייבר. בינואר השנה ועדת השירותים המזוינים של הסנאט אישרה את המינוי פה אחד. בפברואר, ועדת המודיעין של הסנאט אישרה את המינוי ברוב של 14-3. WATCH: Opening statement from U.S. Army Lt. Gen. Joshua Rudd, nominee to lead the National Security Agency and U.S. Cyber Command at his Senate confirmation hearing. pic.twitter.com/DD7hyAOZjO — CSPAN (@cspan) January 29, 2026 "ראד הוא האדם הלא נכון לתפקיד הזה…" אחד המתנגדים הקולניים למינויו של ראד היה הסנאטור הדמוקרטי מאורגון, רון ווידן. הוא נאם כמה פעמים במליאת הסנאט נגד אישורו של ראד. ווידן הביע חששות מחוסר הניסיון הקודם של ראד בעולם הסייבר הצבאי וטען כי יש לראד הבנה מוגבלת בדבר סמכויות המעקב של ה-NSA. שלשום אמר ווידן בנאום במליאה לפני ההצבעה, כי "ראד הוא האדם הלא נכון לתפקיד הזה…" הוא הוסיף וטען כי "אם מינויו של ראד יאושר, חשוב עוד יותר שנעביר חקיקה שתגן מפני ניצול לרעה של פעולות מעקב". במהלך השימועים שנערכו לראד, הוא תמך בהמשך מבנה הניהול הקיים – של שני כובעים, נושא שנדון בוושינגטון בשנים האחרונות. ראד גם הגן על הצורך בסעיף 702 לחוק המעקב אחרי מודיעין זר. הסעיף, שתוקפו יפוג באפריל השנה, מעניק סמכות מרכזית לאיסוף נתונים עבור קהילת המודיעין האמריקנית. לעת עתה לא ברור מתי ראד יושבע לתפקיד מפקד פיקוד הסייבר וראש ה-NSA. ממשל טראמפ תמך באופן פומבי, כמה פעמים בחודשים האחרונים, בשימוש שלו במתקפות סייבר במסגרת פעולות צבאיות. שני הגופים שראד יעמוד בראשם – ה-NSA ופיקוד הסייבר – הם מהמרכזיים בפעילות בתחום. כך, במהלך המבצע ללכידתו של מנהיג ונצואלה ניקולאס מדורו בינואר, טראמפ אמר כי מתקפות סייבר סייעו למבצע. בשבוע שעבר, בכירי ממשל טראמפ אישרו כי כוחות מפיקודי הסייבר והחלל שיבשו את התקשורת האיראנית לפני ובמשך המלחמה הנוכחית. מומחים הוסיפו כי מודיעין מה-NSA סייע גם לנטרול מערכות הגנה באיראן ביוני שנה שעברה, במהלך התקיפות של צבא ארה"ב על מתקני הגרעין האיראניים. בנוסף לסיוע לגופי לחימה, פיקודים ולכלל צבא ארה"ב, סייברקום מופקד על ביצוע מבצעי "ציד קדימה" – תקיפת ונטרול רשתות מעבר לים, הגנה על רשת המידע של משרד ההגנה (DODIN), וחיזוק יכולתה של ארה"ב להתנגד ולהגיב למתקפות סייבר. Read the full statement from Demand Progress: https://t.co/IdmgrxFVKV — Demand Progress (@demandprogress) March 6, 2026 ביקורת על ראד גם בהקשר למעקב ואיסוף נתונים עוד על שולחנו החדש של ראד יונחו שני נושאים: יישום מודל יצירת הכוח החדש, Cybercom 2.0 ודיון מתמשך – האם משרד המלחמה צריך ליצור שירות סייבר צבאי עצמאי, או כוח סייבר, שיתמקד בתחום הדיגיטל. ביקורת נוספת הועברה על המינוי מצד ארגונים ופעילי זכויות אדם. זאת כי כאשר נשאל בשימוע בינואר כיצד ישתמש בכוחות הריגול העצומים של הסוכנות – ראד ענה תשובות מעורפלות. יכולות הריגול והמעקב של ה-NSA – היקפן ומידת החדירה שלהן – הם אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת. פעילי הגנת הפרטיות טוענים זה זמן רב שחלק מהמעקבים שעורכת NSA מהווים הפרה חמורה של החוק, וכי אלפי פעמים ה-FBI השתמש לרעה בסמכות החיפוש שלו. "למרות הבטחותיו של ראד שיקיים את חובותיו החוקתיות כמנהל ה-NSA, לסוכנות יש היסטוריה ארוכה של הפרת פרטיות וזכויות חוקתיות אחרות של אמריקנים באמצעות שיטות איסוף נתונים נרחבות", אמר חאג'ר חמאדו, יועץ מדיניות בכיר בקבוצת השמאל Demand Progress. באפריל 2025 טראמפ המשיך בגל ה"טיהורים" של מי שאינם נאמנים לו בממשל האמריקני, והדיח את הגנרל טימותי יו, ראש ה-NSA ומפקד סייברקום, כמו גם את סגניתו האזרחית בסוכנות, וונדי נובל. מאחורי הפיטורים עמדה לורה לומר, פעילת ימין קיצוני ידועה בארצות הברית, שמקדמת באגרסיביות תיאוריות קונספירציה.

המערכה בסייבר בין ישראל לאיראן נמשכת עם מתקפת השפעה-תודעה חדשה – הלילה (ד') הופיעו הודעות אזהרה על שלטי פרסום בחלק מהתחנות של רכבת ישראל. "שלום לתושבים, אזהרת טילים איראנית הופעלה עבור המטרו. עליכם לפעול לפי הוראות המפקד הפנימי ולעזוב באופן מיידי", נכתב באחד השלטים. בשילוט נוסף צוין: "צאו בזהירות מתחנות הרכבת התחתית ולכו למקלטים. הרכבת התחתית אינה בטוחה כרגע". בשל המתקפה פעילות השלטים ברכבות הושבתה באופן יזום. מרכבת ישראל נמסר: "בדקות האחרונות נרשמו שיבושים בפעילות שלטי הפרסום והמידע באולמות הנוסעים בתחנות רכבת בודדות – ולכן הופסקה זמנית פעילות השלטים… צוותי רכבת ישראל פועלים אל מול הספקים הרלוונטיים לצורך בירור מקור התקלה ותחקורה". לפי הרכבת, מדובר ברשת חיצונית אשר לא קשורה לתשתיות חיוניות, ולפיכך צוין במפורש כי "אין חשש לפגיעה בתשתית חיונית או במסכי המידע הרכבתיים ברציפים (PIS)". בוובינר מיוחד שנערך אתמול (ד') בנושא "מנהיגות, טכנולוגיה וחוסן – בונים המשכיות עסקית ב-2026", שהתקיים ביוזמת אנשים ומחשבים, אמר גיא מזרחי, יו"ר פורום CSC מבית אנשים ומחשבים ומנכ"ל סייפרוס (CYPROS) כי "עולם הסייבר ההתקפי, נחלק לשלושה: איסוף מודיעין וריגול; פגיעה, נזק והשבתה; השפעה פסיכולוגית על דעת הקהל ושינוי גישות ותפישות של אנשים. במלחמות בסייבר, נהוג לפעול בלפחות אחד או יותר מהתחומים". נקמת הדרור הטורף – והיכן היא מצטלבת עם ההתרעות ברכבת הותקף בידי הדרור הטורף. בנק ספאח באיראן. צילום: איראן אינטרנשיונל אופן פעולתם של ההאקרים האיראניים הוא מגוון: הם תוקפים ומנצלים פרצות אבטחה בסיסיות – מערכות בלא עדכוני אבטחה, שחשופות לפגיעויות ידועות (CVEs) שניתן למנוע; סיסמאות חלשות, שמביאות לכך שההאקרים משתמשים בכלי פריצה אוטומטיים נגד סיסמאות ברירת מחדל; ותקיפה ישירה של מערכות תעשייתיות ומערכות בקרה ותפעול (OT/PLC) – בדגש על כאלה מתוצרת ישראל. מאז המלחמה הקודמת מול איראן, ביוני האחרון, האקרים הקשורים לישראל ביצעו כמה מהתקיפות המשבשות ביותר נגד איראן. נראה שהקבוצה הפרו-ישראלית הפעילה ביותר היא הדרור הטורף. זהות חבריה אינה ברורה, ועל פי רוב ההערכות, הם תומכי ישראל. עם זאת, יש מומחים שסבורים אחרת, ושלדבריהם הדרורים הטורפים הם לא האקרים ישראלים או פרו-ישראלים. במהלך המלחמה הקודמת נגד איראן, קבוצת 'הדרור הטורף' תקפה קשות את רשת הבנקים הגדולה במדינה, ספאח, שקשורה למשמרות המהפכה. היא הביאה לכך שחלק מסניפי הבנק היו סגורים, שלקוחות לא הצליחו להשיג גישה מקוונת לחשבונותיהם ושהם לא היו יכולים למשוך כסף מכספומטים ששייכים לבנק. גם כרטיסים בנקאיים שהונפקו על ידי בנק קוסאר ובנק אנצאר – שקשורים לצבא איראן – לא פעלו. על פי הקבוצה, בנק ספאח שימש לעקיפת הסנקציות הבינלאומיות על איראן ולמימון פעילויות של משמרות המהפכה, לרבות תוכניות הטילים והגרעין. קבוצת הדרור הטורף נטלה אחריות על המתקפות נגד הבנקים האיראניים, וכן על השמדת 90 מיליון דולר מבורסת הקריפטו האיראנית נוביטקס. עוד מתקפות שמיוחסות לקבוצה כוונו, בין השאר, נגד מגזרי התחבורה והפלדה באיראן: כך, מיוחסות לה פגיעות בתחנות דלק במדינה, בדצמבר 2023. הקבוצה ביצעה מתקפה על תחנות דלק במדינה גם באוקטובר 2021 – מתקפה שהשלטונות בטהרן עצמם הודו שפגעה ב-4,300 תחנות. באופן מרתק, אחת מהתקיפות מהדהדת למתקפה על ישראל מאמש, ולפי חוקרי צ'ק פוינט אף תואמת לדרכי הפעולה של הדרורים הטורפים. היא אירעה ביולי 2021, ופגעה בתחנות רכבת באיראן. התוקפים גרמו לעיכוב ולביטול נסיעות, ואף הביאו לפרסום מספר הטלפון בלשכתו של מנהיג המדינה, עלי חמינאי, כמספר הטלפון של מודיעין הרכבת, עם כיתוב שקורא לנוסעים להתקשר אליו.

מלם תים השיגה תוצאות מעורבות ברבעון הרביעי של השנה ובשנה כולה – כך עולה מהדו"חות הכספיים שהיא פרסמה היום (ה'). החברה סיימה הן את הרבעון ואת השנה עם עלייה בהכנסות. הרווח הנקי השנתי של מלם תים ירד, ובסיכום הרבעון היא עברה להפסד נקי. תוצאות הרבעון במהלך הרבעון האחרון של השנה, ההכנסות של מלם תים גדלו ב-5.4% ל-1.11 מיליארד שקלים והחברה עברה להפסד נקי של 4.9 מיליון שקלים. לעומת רווח נקי של 22.6 מיליון אשתקד. בחברה מציינים כי הסיבה העיקרית לכך היא סעיף ההוצאות האחרות. ההוצאות הגולמיות הרבעוניות גדלו ב-5.9% למיליארד שקלים, הרווח הגולמי גדל ב-0.4% ל-106.1 מיליון והרווח הגולמי השולי עמד על 9.6%. בסעיפים התפעוליים, ההוצאות הציגו ירידה קטנה של 0.3% ל-53.4 מיליון שקלים והרווח גדל ב-1.1% ל-52.8 מיליון. חבות המס צנחה ב-60.5% ל-2.5 מיליון שקלים. תוצאות השנה כולה לצד הדו"ח הרבעוני, החברה פרסמה גם את התוצאות לשנה כולה: ההכנסות שלה גדלו בתקופה זו ב-9.4% ל-4.1 מיליארד שקלים, הרווח התפעולי עלה ב-8.2% ל-219.2 מיליון, והרווח הנקי פחת ב-16.1% ועמד על 77.66 מיליון. מלם תים סיימה את השנה EBITDA (רווח לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות) של 327.5 מיליון שקלים – גידול של 4.5% לעומת 2024. ה-EBITDA ברבעון הרביעי עלה ב-100 אלף שקלים ל-79.7 מיליון. החוב הפיננסי נטו של, נכון לסוף דצמבר 2025, עלה במעט ל-195 מיליון. מיהם בעלי השכר הגבוה ביותר במלם תים? כמחויב ממנה כחברה ציבורית, מלם תים פרסמה לצד הדו"חות את רשימת בעלי השכר הגבוה בה. בראש הרשימה נמצא אילן טוקר, מנכ"ל משותף של החברה, עם עלייה שנתית של 3.9% בעלות שכרו ל-3.4 מיליון שקלים. אחריו ברשימה: אבי נורמן, מנכ"ל TIE – אחת מחברות הקבוצה – עם ירידה של 13% ל-3.3 מיליון שקלים; שי בסון, שותפו של טוקר למנכ"לות מלם תים, שעלות שכרו ירדה ב-2025 ב-1% למעט מעל שלושה מיליון שקלים; זיו קשטן, מייסד ומנכ"ל של חברה נוספת בקבוצה – Automat-IT, שעלות שכרו גדלה ב-15.1% ל-2.8 מיליון; יואב צורי, סמנכ"ל הטכנולוגיות של Automat-IT, עם עלייה שנתית של 2.5% ל-2.1 מיליון; והיו"ר הוותיק של מלם תים, שלמה איזנברג, עם ירידה של 11.2% לכמעט 1.6 מיליון. איזנברג סיכם את התוצאות באומרו כי "מלם תים המשיכה ב-2025 את מגמת הצמיחה, שבאה לידי ביטוי בגידול עקבי בכל מגזרי הפעילות המרכזיים ובהכנסות שחצו את רף הארבעה מיליארד שקלים. הצלחנו לשפר את הרווחיות התפעולית לשיא של 219 מיליון שקלים – נתון המעיד על החוסן העסקי שלנו, על פיזור הלקוחות הרחב ועל המיקוד בפעילות מול סקטורים חזקים ויציבים".

חברת קיירפאם (Carefam), אשר לה פלטפורמת ה-AI הראשונה בעולם המנהלת תהליכי מיון וגיוס עובדים באופן אוטומטי המכוון לארגוני בריאות, הודיעה על יציאה ממצב חשאי (Stealth) ועל גיוס כולל של 14.5 מיליון דולר עד כה. את הסבב הובילה קרן Pitango HealthTech, בהשתתפות Semper virens ומשקיעים קיימים הכוללים את Emerge ו-Exor. החברה מפתחת סוכני AI ייעודיים ל-HR, וכבר פרוסה במאות ארגוני בריאות כגון בתי חולים (Acute care), טיפול ארוך טווח (Long-term care) ושירותי בריאות ביתיים (Home care). משבר כוח אדם הולך וגובר בענף הבריאות ענף הבריאות ניצב בפני משבר כוח אדם הולך וגובר, כאשר מעל ל-50% מהעובדים הצהירו כי בכוונתם להחליף מקום עבודה השנה. מחלקות משאבי אנוש מתמודדות עם מחסור בעובדים מיומנים, כמו גם עם תחלופה גבוהה, ותהליכים ידניים. קיירפאם הוקמה כדי להתמודד עם אתגרים אלו, באמצעות אוטומציה המייעלת את תהליכי גיוס עובדים חדשים ומקטינה שחיקה ועזיבה של עובדים קיימים. הפלטפורמה מנהלת את התקשורת מקצה לקצה עם המועמדים והמגייסים, וזאת באמצעות AI, ומעבירה החלטות רגישות או מורכבות לגורם אנושי בעת הצורך.  צמיחה של 900% בשנה האחרונה "מחסור בכוח אדם במערכת הבריאות הוא בעיית תשתית שתמשיך להחמיר אם לא ייעשה שינוי. צוותי HR כורעים תחת עומס אדמיניסטרטיבי ומפספסים מועמדים איכותיים רק כי לא הגיבו בזמן", אמר מתן הופמן, מנכ"ל ומייסד משותף. "אותם אתגרים משפיעים גם על שימור עובדים. בנינו את קיירפאם כשכבת תפעול פעילה תמיד, שמבטיחה שכל מועמד מקבל מענה מיידי, בכל שלב בתהליך הגיוס או לאחר העסקתן".  קיירפאם מבדלת עצמה מכלי AI כלליים באמצעות מערכת המוקדשת לתהליכי עבודה ייחודיים לארגוני בריאות. הפלטפורמה מאפשרת תמיכה מקצה לקצה – מפנייה ראשונית, דרך בדיקת רישיונות ותיאום ראיונות ועד קליטה לארגון. היא מצמצמת עומס תפעולי, מאיצה את תהליך הגיוס, ומוזילה עלויות בצורה משמעותית. בעקבות ביקוש גובר מצד ספקי שירותי בריאות המבקשים להתמודד עם המחסור בכוח אדם באמצעות אוטומציה, החברה רשמה צמיחה של 900% בשנה האחרונה.  "אנחנו בפיטנגו משקיעים בחברות שמזהות חוסר יעילות בתהליכי עבודה קריטיים בתחום הבריאות, מציעות פתרון עדכני, חכם ומדויק, ומובלות על ידי יזמים המצליחים לשלב ידע טכנולוגי מתקדם עם הבנה עמוקה בתחום", אמרה הילה קארח, שותפה מנהלת ב-Pitango HealthTech. "קיירפאם היא דוגמה מעולה לחברה שלקחה תהליכי עבודה מיושנים בענף שעובד תחת רגולציה כבדה, ומשתמשת ב-Agentic AI כדי לייצר אוטומציה בקנה מידה רחב. מערכת הבריאות היא המגזר הגדול ביותר בשוק העבודה בארה"ב, והצמיחה בשנה האחרונה מוכיחה Product-Market Fit אמיתי, בסקטור שזקוק נואשות לייעול".  החברה – שנוסדה על ידי מתן הופמן וה-CTO שלה, אייל שולמן – פעלה במצב Stealth במשך שנתיים, ונבחרה לאחרונה לאחת מהחברות המבטיחות בתחום הבריאות של הביזנס אינסיידר (Business Insider). 

כחודשיים לאחר שאינטל השיקה בפועל את מעבדי הדור החדש שלה לשוק המחשבים הניידים Core Ultra Series 3, שמכונים Panther Lake, כבר מתחילים להגיע לשוק מחשבים ניידים ראשונים שמבוססים עליהם. אחד מהם הוא Prestige 14 Flip AI+ D3MTG, נייד הפיך של MSI עם מסך 14 אינץ', שהגיע לשולחן הבדיקה עם המעבד Core Ultra X7 358H. זה לא המעבד הכי חזק שעליו הכריזה אינטל אבל הוא מספק את האפשרות לבחון לראשונה את הארכיטקטורה החדשה של החברה במלואה: 4 ליבות ביצועים (במקרה הזה במהירות מרבית של 4.8 גיגה-הרץ), 8 ליבות יעילות (במהירות מרבית של 3.7 גיגה-הרץ), וכן 4 ליבות יעילות בצריכת כוח עוד יותר נמוכה (מהירות מרבית של 3.3 גיגה-הרץ). ה-X שמעניק עוצמה ואולי יותר משמעותי הוא, שהאות X של המעבד מספרת שהוא מגיע עם 12 ליבות Xe3 החדשות של אינטל, או Arc B390 – השבב הגרפי הכי חזק אי פעם שאינטל שילבה במעבד, שנותן תחרות אמיתית לשבב ה-RDNA 4 המשולב במעבדים של AMD, ואף לביצועים של כרטיסי GeForce RTX 30 של אנבידיה ואולי אף יותר מכך – ויחד עם NPU שמציע 50TOPS המעבד הופך לבסיס של ממש להרצת יישומי AI ישירות במחשב עצמו. איך זה בא לידי ביטוי במספרים? עם ציון מרבי של 56,391 נקודות הוא היה חזק יותר מה-Radeon 890M שהגיע ל-41,021 נקודות במבחני ה-Geekbench 6 שביצעתי לאורך השנה האחרונה, ומול 42,712 נקודות של Arc 140T – השבב הגרפי המוביל בדור ה-Arrow Lake הקודם של אינטל – אבל בעוד ה-Arc B930 שומר על רמת הביצועים הללו גם בעבודה עם סוללה, בדור הקודם הביצועים הגרפיים במצב הזה ירדו בעשרות אחוזים. מכיוון שהשבב הגרפי הוא גם יחידת ה-AI החזקה ביותר במעבד, זה כמובן משליך ישירות גם על הביצועים הללו. קצת תצורה המסך של המחשב הזה מבוסס על פאנל OLED שקצת אכזב אותי עם רזולוציה בסיסית בלבד של 1920×1200 פיקסלים ועם קצב רענון בסיסי בלבד. בדגם שהגיע לבדיקה שולבו 32 גיגה-בייט זיכרון LPDDR5 יחד עם אחסון SSD בנפח 1 טרה-בייט. המקלדת מכילה חיישן טביעות אצבע שעובד היטב, כמו גם מצלמת ה-1080p שמלווה בחיישן IR ומגיעה עם תריס פרטיות בסיסי ידני, ועבדה היטב גם בתנאי צילום פחות טובים. הוא תומך ב-WiFi 7 וב-Bluetooth 6.0, שהם רכיבים שמשובצים במעבד של אינטל, ומגיע עם 2 רמקולים בעוצמה של 2 וואט ו-2 וופרים בעוצמה זהה, אך בכל זאת העוצמה הכוללת לא ממש מדהימה – אבל מספיקה כדי לקיים ועידות וידיאו שהיו נקיות למדי בזכות 3 מיקרופונים – וגם קצת בינל'ה. למחשב יש מספיק יציאות משני הצדדים, כשחריצי פליטת החום נמצאים מאחור, וזה כולל 2 חיבורי USB-C שתומכים ב-Thunderbolt 4.0 וגם ב-PD 3.0 לצורך טעינה מהירה, וגם טעינה הפוכה, 2 חיבורי USB-A וחיבור HDMI 2.1 בגודל מלא. בהחלט די והותר. העיצוב מאוד סטנדרטי, והמשקל גם אינו קל מדי עם 1.37 ק"ג על עובי של 13.9 מ"מ, זה כולל סוללת 81 ואט/שעה, שמספיקה לפי החברה לעד 30 שעות עבודה. בסך הכל – נוח לעבודה הנייד ההפיך הזה, מעבר לכך שהמסך שלו כמובן תומך במגע, גם מגיע בחבילה עם עט אלקטרוני, MSI Nano Pen. בעצם, זה לא ממש מדויק: העט מגיע בתוך הגוף של המחשב עצמו, וזה רעיון מצוין. הוא ממוקם בחריץ מיוחד בחלק התחתון של המחשב, וכל מה שצריך לעשות זה להזיז את התופסן מעט אחורה והוא משתחרר. מסיימים, מחזירים למקום, אבל אז מגלים שזה פחות קל, אבל בסוף מתרגלים – ולא לשכוח למקם את הלוגו של MSI כלפי מעלה. הצירים של המסך חזקים מאוד, כך שהוא יציב בכל מצבי העבודה, והעבודה מתבצעת בדרך כלל באופן חלק מאוד. המקלדת, לטעמי, קצת פשוטה מדי. המקשים אמנם מרווחים מספיק, וכנהוג יש להם תאורת לד לבנה מאחור – אם רוצים – אבל הם נוקשים ולא יורדים מספיק לעומק כדי לספק חוויית הקלדה מספיק טובה. Intel Core Ultra X7 358H CPUz. צילום: צבי קצבורג תוכנה ראשית מוצלחת, ו-AI תוכנת השליטה של המחשב, MSI Center S, השתפרה עוד יותר בדור הנוכחי. וזה עוד לפני שמתייחסים ל-AI. היא מאפשרת, לדוגמה, להפוך את משטח השליטה הענקי של המחשב למשהו הרבה יותר פרקטי עם כמה מחוות מוגדרות מראש ועם עוד כמה מחוות שאפשר להגדיר לבד – ויש כמה אפשרויות בחירה במסך המתאים. MSI לא שילבה כך סתם את המילה +AI בשם המחשב. כך, לדוגמה, אחד ממצבי ההפעלה, לצד חיסכון בסוללה, מאוזן וביצועים מרביים, הוא AI Engine. במצב הזה האלגוריתם נכנס לפעולה ובוחר מצב עבודה, כשיש עוד כמה משתנים שאפשר להגדיר לו. יכולות AI אחרות שמציעה MSI, מעבר למה שמגיע כחלק מ-Windows 11 מסתתרות ב-Center S תחת "פרסומת" גדולה בתפריט למעבר אל IA Zone ושם אפשר למצוא תמיכה בביטול רעשים, אפשרות שה-AI תקבע את הבהירות של התצוגה ועוד. אפשר אפילו לבחור שהעט האלקטרוני ישמש לפעולות שונות ב-Copilot. בקיצור, AI כאן בכל הכוח והכובד. בשורה התחתונה, מעבר לכך ש-Prestige 14 Flip AI+ D3MTG הוא הנייד הראשון שאפשר לי לבחון מעבד ממשפחת ה-Core Ultra Series 3, מדובר בנייד הפיך קלאסי ופרקטי מאוד, שמציע את מה שצריך במסגרת עיצובית די סטנדרטית ולא יוקרתית, כמו שהשם אולי רומז מבחינת MSI – ועם טריק נחמד בהיבט של העט האלקטרוני. הוא עוד לא הגיע לארץ, אבל בארצות הברית הוא כבר מוצע ב-1,300 דולר בתצורה שבה הוא הגיע לסקירה – וזה מחיר סביר לחלוטין, במיוחד בתקופה שבה המחירים מושכים חזק למעלה.

שם ותפקיד:  שושי זונבנד תמרי, מנכ"לית אפקה, המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב. תפקידים קודמים: סמנכ"לית כספים ומשאבי אנוש באפקה; ראשת תחום תאגידים עירוניים בעיריית הרצליה. השכלה: תואר ראשון בכלכלה וניהול; תואר שני במינהל עסקים; ראיית חשבון. שירות צבאי: קצינת פיקוח טיסה מה הביא אותך לתחום הניהול? לא סימנתי לעצמי מראש תפקיד מסוים, אבל כבר מגיל צעיר היה לי ברור שאני רוצה להגיע רחוק ולהיות עצמאית כלכלית. חיפשתי תחום לימודים עם ערך מעשי, כזה שיאפשר לי לבנות עתיד יציב ולהחזיק את חיי בידיי. בתיכון התחלתי במגמת עיצוב, מתוך אהבה עמוקה ליצירה ולאמנות, ובהמשך עברתי לביולוגיה וכימיה, מתוך מחשבה שזה מסלול שיפתח יותר דלתות ויאפשר לי התקדמות מקצועית רחבה. לאחר השירות הצבאי תכננתי ללמוד עיצוב מוצר בניו יורק, ואף נרשמתי. ברגע האחרון עצרתי. חזרתי לארץ וגיליתי שהמסלול היחיד שנותר פתוח להרשמה היה כלכלה ומינהל עסקים. נרשמתי כמעט במקרה, אך מהר מאוד הבנתי שמצאתי את המקום הנכון עבורי. השילוב בין חשיבה אנליטית, דיוק מספרי והיכולת לראות מערכת שלמה ולהוביל אנשים דיבר אליי מאוד. בדיעבד אני מבינה שהחשיבה היצירתית והעיצובית מלוות אותי עד היום ומהוות חלק משמעותי מארגז הכלים הניהולי שלי. בהמשך השלמתי תואר שני במינהל עסקים, ובשלב מאוחר יותר גם לימודי ראיית חשבון. הבנתי שכדי להגיע לעמדות השפעה אמיתיות, עליי לשלוט גם בממד הפיננסי והרגולטורי. ניהול בעיניי הוא שילוב בין חזון, הבנה מערכתית, אחריות ומשמעת מקצועית. האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשיית ההייטק? התמונה מורכבת יותר מתשובה חד משמעית של כן או לא. איני חווה את תעשיית ההיי-טק כתעשייה שמפלה נשים באופן מכוון. להפך, מדובר בענף שמעריך מקצועיות, מצוינות ותוצאות. עם זאת, ברמה המערכתית עדיין קיימים פערים. אנו רואים פחות נשים בתפקידי ליבה טכנולוגיים ובדרגי הנהלה בכירים. בעיניי השאלה אינה האם יש אפליה ישירה, אלא כיצד מייצרים יותר הזדמנויות, יותר ביטחון ויותר תחושת שייכות עבור נשים שבוחרות במסלולים הללו. העבודה מתחילה הרבה לפני שוק העבודה, בבתי הספר, במסרים החברתיים, בדימוי העצמי ובחשיפה למודלים לחיקוי. האחריות משותפת לאקדמיה, לתעשייה ולחברה כולה. עלינו לעודד נערות לבחור בלימודי STEM ולחזק אצלן תחושת מסוגלות כבר מגיל צעיר. כמנכ"לית מוסד אקדמי שמכשיר את דור המהנדסות והמהנדסים הבא, אני מאמינה בשינוי לאורך כל הרצף החינוכי. האתגר אינו מתחיל בחדרי הנהלה, אלא בבחירת מסלול הלימודים. ככל שנראה יותר סטודנטיות בהנדסה כיום, כך נראה באופן טבעי יותר נשים בהנהלות ההיי-טק בעתיד. האם נתקלת באפליה אישית על רקע היותך אישה? לא חוויתי אפליה ישירה על רקע מגדרי. התקדמתי בזכות עבודה קשה, מקצועיות ואנשים שהאמינו בי. עם זאת, ברור שקיימים חסמים מבניים. תעשיית ההיי-טק בישראל נשענת לעיתים על רשתות קשר שנוצרו בצבא או במעגלים חברתיים סגורים. אלה אינם מנגנונים שמטרתם להפלות, אך הם עלולים להקשות על מי שאינה חלק מאותם מעגלים. בנוסף, סוגיית חלוקת האחריות המשפחתית עדיין משפיעה על מסלולי קריירה. נשים נושאות לעיתים קרובות בחלק משמעותי יותר מהנטל הביתי, והדבר משליך על קבלת תפקידים תובעניים ועל קצב ההתקדמות המקצועית. לכן הדיון איננו בשאלה אם קיימת אפליה ישירה, אלא כיצד מייצרים תנאים שוויוניים באמת. חופשת לידה לאבות, מודלים של עבודה גמישה ומדיניות ארגונית שמעודדת איזון אמיתי בין קריירה למשפחה, הם כלים שמקדמים שוויון הלכה למעשה. באקדמיה יש לנו אחריות מיוחדת. עלינו לעודד יותר נערות לבחור בהנדסה כבר מגיל צעיר, לחזק ביטחון מקצועי ולהציב מודלים נשיים מצליחים בקדמת הבמה. אינני רוצה שנשים יצליחו למרות המערכת. אני רוצה מערכת שמאפשרת להן להצליח באופן טבעי. בסופו של דבר, המטרה איננה לנהל שיח של נשים מול גברים, אלא לבנות תרבות ניהולית שמודדת אנשים לפי כישרון, מצוינות ותרומה, ומאפשרת לכל אחת ואחד למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.